שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קסח
ענין קסח:
וענין היין שנתערב בו דבש ששותין אותו עם העכו"ם ומקדשין עליו לא יפה הם עושים ואין להם על מי שיסמוכו שאותן גאונים שהתירו אותו אם נגע בו עכו"ם אומרים שאין לומר עליו קידוש היום וכיון שהם אומרים עליו קדוש היום נרא' שאינן סומכין עליהם בזה וא"כ אסור להם לשתותו אם נגעו בו העכו"ם והרמב"ם ז"ל (פכ"ט מה' שבת הי"ד ובה' מ"א פי"א ה"י) שהביא דעת זו נרא' שהוא נוטה להחמיר בשתיהן שלא לקדש עליו ולאוסרו בניסוך ואם יש ספק בדעת זו כך ראוי לעשו' (לו) [לא] להקל בשתיהן ח"ו והכי אמרי' בפ"ק דיבמו' (ע"ו ע"א ע"ש) ובפ"ק דערובין (ז' ע"א) גבי ר"ע שליקט אתרוג ונהג בו ב' עשורין א' כדברי ב"ש וא' כדברי ב"ה משום דגמרן אסתפק ליה בה היכי אמרי ואזיל הוא הכא לחומר' והכא לחומר' וכן בפ' כיצד (מערבין) [מברכין] (ל"ו ע"א) ב"ש אזלי הכא לחומרא והכא לחומרא וכן כ' ר"י בעל התוס' ז"ל באומר אמרו וחתם סופר ועד לפסוק (בשעתא) [בשתיהם] לחומרא ואע"ג דסתרי אהדדי משום דלא בריר לן.
וכיוצ' בזה כ' הרמב"ן ז"ל בלקוטיו בענין הלכ' כד' המיקל בעירוב.
ובודאי אסור הוא במגע עכו"ם שלא כל מה שאין אנו מנסכין אין מנסכין הם שהרי פירו' דקל טב הם דבש האמור בתורה והם מקריבין אותו ותרנגול לבן פסול למזבח והם מקריבין אותו וה"ה ליין שנתערב בו מעט דבש שאף ע"פ שהוא פסול למזבח הוא נאסר במגע עכו"ם כיין מזוג ולענין קדוש היום הוא כשר שלא פסלו לקדוש כל הפסול לניסוך היין אלא הנפסל מפני גריעותו כיין שריחו רע ומגול' אבל אם אינו נפסל מפני גריעותו אלא מפני גזרת הכתוב כיין מזוג מקדשין עליו וה"ה ליין שנתערב בו דבש ועוד שלא נפסל למזבח אלא מפני הדבש שבו אבל הוא יין וכן כ' הרמב"ן ז"ל בחידושיו בפ' המוכר פירו' ובירוש' (פסחים פ"י ה"א) אמרו שיוצאין ידי ד' כוסו' בקונטידון וקונטידון יש בו שליש יין שליש דבש שליש פלפלין כמו שהוא מוזכר במדרש ובד' כוסו' יש א' שאומר עליו קידוש היום ולענין השתיה במסיבתן ראוי למנעם אפילו ביין כשר אם היו שומעים להחמיר שהרי כמה תקלו' יוצאו' מזה וכן כ' הרמב"ם ז"ל בפ' י"ז מהלכו' מאכלו' אסורו' לא ישתה אדם במסבה של עכו"ם ואע"פ שהיין מבושל שאינו נאסר או שהי' שותה מכליו לבדו וכו':