שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קסו
שאלה קסו:
עוד כתבת שמנהג אותו מקום הוא שהמשדך אשה ועשתה סעודה וחזר בה הוא שמחייבין אותו לשלם כל שהוציאה ונשבעת ונוטלת ונרא' לך מנהג בטעו' לפי שההלכה לא דברה אלא באירוסין אבל בשידוכין לא.
ועוד שהם לא חייבו אלא בהוצאו' ששלח הארוס אבל במה שעשת' היא לא והבאת ראיה מלשון הרמב"ם ז"ל בזה שלא הזכיר חיוב זה אלא באירוסין ובמה ששלח הארוס:
תשובה: אם מנהג פשוט הוא זה וכן דנין בבתי דיניהן אין ראוי לבטלו ולשון התלמוד וגם לשון הרמב"ם ז"ל אינו מוכיח שיהא מנהג בטעו' לפי שהם לא דברו אלא ע"פ מנהגם שהיו נוהגין שהארוס הי' שולח צרכי סעודה לבית ארוסתו ולא היו נוהגין כן בשידוכין כדמוכח בפ' האיש מקדש וגם הארוסה לא היתה עושה הוצאו' אבל עכשו שנוהגין שהארוסה ואף המשודכת עושה הוצאו' הדין נותן שישלם המשדך כל מה שהוציא' המשודכ' אם חזר בה דחד טעמא הוא לפי שגורם לאבד ממונה וכל הגורם לאבד ממון חבירו חייב לשלם כמו שכ' הר"ם ז"ל (פ"ו מה' זכי' ומתנה הכ"ד) בשם רבותיו ואע"פ שהראב"ד ז"ל השיג עליו בזה הבא לדון כספרי הר"ם ז"ל כך יש לו לדון. ואפשר שיש להחמיר בזה יותר מהשולח סבלונו' וחזרה בה היא דאלו התם אינה משלמת אלא דמי בשר בזול ואלו הכא משלם הוא כל מה שהוציאה משלם והטעם לפי שכשהוא שולח המאכל והם אוכלי' אותו יכולין לומר זה דורון היה ואלו היינו יודעים שנשלם אותו ביוקר לא היינו אוכלים כ"כ משום הכי אינן משלמים אלא דמי בשר בזול דהיינו ד' דינקי בזוזא כמסור' רבותינו הגאוני' ז"ל אבל כשהיא הוציאה צרכי סעוד' ע"פ שידוכו וחזר בו הוא כשם שהוא משלמת לו כשחזרה בה כל מה שהוציא משלם מפני גרמת אבוד ממונו כהוראו' אדוננו הרמב"ם ז"ל מפי רבותיו כן הוא משלם לה כל מה שהוציאה כשחזר בה הוא דחד טעמא הוא אחר שכן מנהגם לעשו' המשודכ' סעודה דק"ל מנהגא מילתא היא וכל המשודכ' על דעת זו היא משודכ' אלא שאם הוציאה הוצאו' יתרו' מהמנהג יכול לטעון אדעתא דהכי לא שדיכת וא"צ לבא בזה מדין מנהג מבטל הלכה שההלכ' לא פטרה מזה כלל שלא דברה בו אלא שכיון שנהגו בכך חזר דין גמור וכך ראוי לדון אלא במה שנהגו שהיא נשבעת ונוטלת זה הוא שלא כהלכה אם הוא מכחיש' בבריא ואם טוען שמא נוטל' בלא שבועה כדמוכח בפ' שבועת העדו' ומ"מ בזה אנו יכולין לסמוך בדין מנהג מבטל הלכה ובלבד שיהי' מנהגם מוסכם עליו מאנשי המדינה וכן כ' הרמב"ן ז"ל וז"ל כי אמרי' מנהגא מלתא היא כגון שהתנו עליו אנשי או ז' טובי העיר במעמדן אבל שאר מנהגא לא מבטלינן בהו הלכה אלא בהלכה רופפת וכן אמרו בגמרא בפ' השותפין (ח' ע"ב) ורשאין בני העיר להתנו' וכו' עכ"ל: