שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קלה
מנסתגאנים לקהל אשר שם י"א:
שאלה קלה: שאלתם ראובן זקן הקהל פשט ידו בתפוחי ספר תורה שלא ברשות אחד מהקהל וזה היה בשנת הרעב כדי לפרנס בהן עניים ולא הוציא מהם כלום ונשארו ברשותו. שאלתנו היא אם חייב לפרוע הקרן לבדו או יתן גם הריוח:
תשובה: הזקן הזה לא יפה עשה שאפי' למכור תפוחים שישארו בקדושת' להניחן בס"ת אחר אסור משום ובעינן עילוייא ואסור למכור ס"ת ישן לקנות ס"ת חדש כדאי' בפ' בני העיר (כ"ז ע"א) והוא הדין שאסור להניח תפוחי ס"ת זה בס"ת אחר כמו שכתבו שם המפרשים ז"ל וכ"ש שהוא אסור למוכרן ולהוציאם מקדושתם ובני העיר דוקא הם רשאים למכור בית הכנסת במעמד שבעה טובי העיר. אבל להוציא תפוחים מקדושתן אסור אפי' לפרנס העניים ואין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה אע"פ שבכל מקום שהוא הוא בקדושתו. וכ"ש להוציאן מקדושתן שהוא אסור ומ"מ איסורא דעבד עבד ה' הטוב יכפר בעדו. ולענין הזוזים אם נשתכר בהן והרויח בהן אם חייב לשלם הריוח להקדש אע"ג דאמרינן בפ' שני דייני גזירות (ק"ו ע"ב) שאין משתכרין בשל הקדש ובשל עניים. מ"מ אם נשתכרו בהן והרויחו אין ספק שחייב לתת הריוח אל ההקדש שלא יהיה כח הדיוט חמור משל הקדש ובודאי שהנושא ונותן במעות חברו חייב לשלם לו מה שהרויחו מעותיו והוא הדין להקדש שהרי בכל מקום יפה כח הקדש מכח הדיוט וכן אמרו בפ"ק דקדושין (כ"ט ע"א) ובפ' הנזקין (נ"ב ע"א) ובפ' בתרא דכתובות (ק"ו ע"ב) נמי אמרי' השכר להקדש ואם מת ולא היו לו מעות התפוחים בעין אלא מעורבים עם מעותיו אלו היה קיים וטען שהוא זקף עליו דמי התפוחי' במלוה שאם אבדו יתחייב באחריותן לא היה חייב לשלם כי אם הקרן וכן כ' הרשב"א ז"ל בתשובה. ועכשו שמת ב"ד טוענין ליורשים כן דהא קיימא לן טענינן ליורש בפרק לא יחפור (כ"ג ע"א) ובפרק חזקת (מ"א ע"א) ואם כן אין להקדש אלא דמי התפוחים ושלום: