שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קיב
ענין קיב:
ענין דיין שדן אם מבטלין פסק דינו קודם שיודיעוהו.
אך יצא יצא קונדרס, יוסד להיות פסקי דינין הורס, הלכות מקפחות לתאבה גורס, וכרס[1] סברות מרמס, וללמד לכל מבין עם תלמיד דעת, עד היכן ידו מגעת, אשיב להיות זאת בכל הארץ מודעת, יקבל הרובה את תשובתו.
ראשית חטאת הקונדריס לסתור דין כבר נפסק לפני עמדו על דעת הנותנו, הוא לעקור שורש גדול נטעוהו בתלמוד, והוא מוזכר בגמרא בתרא פרק יש נוחלין (ק"ל ע"ב) אמרו שם, אמר להו רבה לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע כי אתי פסקא דדינא דידי לקמייכו וחזיתו ביה פרכא לא תקרעוניה עד דאתיתו לקמאי אי אית לי טעמא אמינא לכו ואי לא הדרנא בי, לאחר מיתה לא מקרע תקרעוניה ומגמר נמי לא תגמרון מניה, לא תקרעוניה דאי הואי אנא דילמא הוה אמינא לכו טעמא, ומגמר נמי לא תגמרו מניה דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
ואחר שהדבר כן, אם לא ידע מוצא דבר הדין אשר נפסק, היה לו לשאול הדיין אשר פסק מאי זה טעם דנו, לא כחותך הדין כמשיב:
- ^ יתכן שחסר כאן מעט.