שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קב
עוד לו על הענין הנזכר למעלה
ענין קב: לפי שכתב לי כי אחד מבעלי הוראה היה מתחזק לומר שאי אפשר לבן ה' חדשים להשמיע קול והביא ב' וג' ראיות רעועות ולא הוצרכתי להשיב על שתים מהם כי הוא השיב כראוי לסתור דבריו ולא השיבותי כי אם בראיה השלישית:
ראיתי דבריך ותשובותיך להעמיד היתר האשה על תלו והם תשובות נצחות אין לי להוסיף בהן ולא לגרוע זולתו בראיתו השלישית אשר דחיתיה בהכחשת ההנחה כי לא היתה כמו שהניח שגמרו סימניו והרבה יש בין סימניו ואיבריו והאמת אתך. אבל אפילו הונח כן אין מכאן ראי' לאסרה שהרי הסכמת גדולי האחרונים ז"ל היא שאפילו גמרו סימניו בבן ח' חוששין לנפל דהכי ס"ל דכל שלא שהה שלשים יום הוי ספק נפל. וכן פסק הרי"ף ז"ל בפרק המילה ולא קיימא לן כר' דס"ל דבגמרו סימנין אין חוששין לנפל. והוא כ' מה שכתב כרצונו והוא עצמו אינו מבין מה יוצא מכח דבריו שאם כדבריו כן הוא שאין לולד קול כלל עד שיכלו לו חדשיו עם היותו סותר המוחש הוא טעות גמורה לפי דיני התלמוד שא"כ מי שנולד תוך ח' לביאת הבעל היינו מוציאין אשה זו מבעל' בחזקת זונה וכן מי שגמרו סימניו כמו שנשתהה שנים עשר חדש אחר הליכת הבעל וזו טעות גדולה דלא הוה שתיק גמר' מינה בהשמעת קול וכמו שנשאו ונתנו בנגמרו סימניו למה לא הודיענו זה המופת הנפלא שהוא השמעת קול. ומה שאמרת אתה בזה שיש לבעל הדין לחלוק שזה בן ז' הוא ונשתהה אינה טענה כלל. שאין לומר בן שבעה היה ונשתהה אלא אם נתקיים שלשים יום אבל כל שלא נתקיים מחזקינן לי' בנפל אפי' בכה שאם לא כן אבל היינו מחזיקין אותו כבן קיימא כל שבכה ואפי' הוא בן ח' א"כ הי' אביו חייב להתאבל והיה פוטר את אמו מן החליצ' והי' נוחל את אמו להנחיל לאחים מן האב וכל זה טעות גמורה כדמוכח בפרק יוצא דופן (מ"ד ע"א) ובדוכתי אחריני וכן בדברי המפרשים ז"ל ואם הוא סובר שזו חששא היא וראוי בכיוצא בזה לחוש לזנות אע"פ שלא נזכר בגמרא בפירוש. זו שטה חדשה היא שמצא בפלפולו להפקיע נשים תחת בעליהן בחששות וספקות ואנו אומרים לו אשה זו בחזקת היתר לבעלה ואתה בא לאוסרה מן הספק אל תאסרנה מספק וכלל גדול אמרו (גיטין ב' ע"ב) אין דבר שבערוה פחות משנים ואין אשה נאסרת על בעלה אלא על ידי קינוי וסתירה (כתובות ט' ע"א) ודברים שהם רגלים לדבר שזינתה. אבל מפני חשש גסי הוראה שאין מבינין שרשי הלכה נאסור אשת על בעלה לא מסרו לנו חכמים זה. ולענין חסידותו לאסרה לירא שמים ירבו כמותו חסידים בישראל כדי שירבה שכר סופרים כותבי גיטין שכל מי שיוצא למדינת הים אם ירא שמים יש לחוש לחששא זו שמא זינתה אשתו ואפילו עומד בעיר אין לו תקנה אלא שינעול דלת בפניה כפפוס בן יהודה בשילהי גיטין (צ' ע"א) וטעה בדמיונו שדמה לזה לההיא דאי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה דבפרק האומר בקידושין (ס"ו ע"א) ולא דמו כלל. ואיני מאשים אותו אם לא הבין החלוק אשר ביניהן כי לא רבים יחכמו והוא לא הגיעה ידו עד המקום הזה ואם קרא לא שנה. אבל אני מאשים אותו על אשר הכניס עצמו לדבר בגדולות ובנפלאות ממנו כמשיב ידו לסתור דברי ואלו אמרן כמסתפק וכשואל תחשב לו לחכמ' אבל כסותר אולת היא לו וכלמה כאלו ראה או הבין הלכות שלא ראיתם או ראיתם ולא הבינותם והחלוק אשר ביניהם הוא כי בזה אין לבעל ידיעה יותר מידיעתינו וידיעתו וידיעתנו שוין. ואם ידיעתנו היא ברורה בזה כמו שסובר הוא שכן הוא הדעת העולה מההלכה הרי היא זונה ותצא שלא בכתוב' לירא שמים ולחוטא. ואם ידיעתנו אינה ברורה גם ידיעת הבעל אינה ברורה שהוא אדעתא דרבנן סמיך. ואפילו הי' כר' חנינא בן דוסא אין לו לאוסרה עליו בספק ידיע' דחזקה דאוריי' היא והעמידוה על חזקתה ובחזקת היתר היא ואם התורה התירתה אין לירא שמים לאוסרה דדיו מה שאסרה עליו התורה וההיא דבפרק האומר היא בדבר שיש לבעל ידיעה יותר מידיעתנו כגון עד אחד אומר זינתה שהתורה לא האמינתו כלל לפי שאין מוציאין אשה מחזקתה בדברי אחד דשמא משקר הוא וזה יותר קרוב מלהחזיקה זונה ואנו אין לנו ידיעה אחרת בזה זולת מה שהשרישה התורה בזה ואפילו היה העד משה רבינו עליו השלום וכדאמרינן (ב"ב קנ"ט ע"א) אטו משה ואהרן מי לא מהימני אלא גזרת הכתוב היא ואם הבעל סומך על זה העד ויודע שאינו כשאר עד אחד דאפשר דמשקר וברי ליה דלא משקר הרי ידיעתו בזה גדולה מידיעתנו ויש לו לאוסרה עליו ויוציאנה ויתן לה כתובתה כאלו זינתה בפניו והכחישתו שאין אנו אוסרין אותה עליו שהוא חייב להוציא' ומה שדומה לזה בנדון הזה הוא מה שכתבתי שאם הבעל הכיר בעובי כריסה תוך תשעים יום לביאתו שמעוברת היתה חייב להוציאה שהרי יש לו ידיעה יותר מידיעתנו אבל מפני השמעת קול וגמר סימנים קודם כלות חדשיו אין לו לחוש בזה אחר שאין בדין לחוש לפי ההלכה ואלו הן דברי חכמה. אבל דבריו הם מעשה צעצועים ודברי ילדי שעשועים והוא בעיני כמתעתע תעתועים. ולענין אשה זו אל תחושו לה ואל תרבו תדברו בזה שלא ישאר לעז זה עליה ברוב דברים כי ידברו אויבים בשער לא יבושו הבוגדים ריקם ואני מנעורי ועד עתה חס על בנות ישראל ומלמד זכותן וכן היו משבחים עצמם גדולי התנאים וכבר אמרו (נדרים ס"ו ע"א) על ר' ישמעאל בנות ישראל על ר' ישמעאל בכינה. ואני בדורי יכול לומר על עצמי כך שהרי שם הנכתב בקדושה הוא נמחה על המים לשום שלום בין איש לאשתו ועושה שלום במרומיו יברך את עמו בשלום. וכתב שמעון בכהה"ר צמח זלה"ה: