שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/עד
בנאיה אל ה"ר בנימין עמאר יצ"ו
שאלה עד: שאלת מי שקדש אשה על ידי שלוחו ולא ברך ברכת ארוסין ושב שנית לקדשה בשעת נשואין אם יש לברך ברכת הארוסין אם לא:
תשובה: דע כי מן הדין היה לברך ברכת ארוסין קודם שיקדש ככל ברכת המצות דבעי' עובר לעשייתן כדאמרינן בפ"ק דפסחים (ז' ע"ב) א"ר יהודה אמר שמואל כל המצות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן ומייתי לה בפ' לולב הגזול (ל"ט ע"א) ובפ' הקורא את המגלה (כ"א ע"ב) ובפ' ערבי פסחים (קי"ט ע"ב) ובפ' הקומץ רבה (ל"ה ע"ב) וברכת ארוסין בכלל ברכת המצו' היא כדמוכח בירושלמי דברכו' (פ"ט ה"ד) דגרסי' התם כל הברכו' כלן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הקדושין בבעילה ומה שהוציאו מכלל זה הקדושין בבעילה פירש הטעם הרמב"ן ז"ל לפי שאין לברך על המצוה עד שתהא מזומנת לפניו ובאותה שעה הוא עם האשה במטה ואסור לברך משום ולא יראה בך ערות דבר ולא הצריכו לבעול הוא בבגדו והיא בבגדה ומ"מ מכאן נלמוד בקדושי כסף ושטר שיש לברך עליהן עובר לעשייתן שלא הוציאו מכלל זה אלא קדושין בבעילה מהטעם שהזכרתי. ויש מי שסובר שהברכה שהזכירו בירושלמי אינה קדשנו במצותיו וצונו על העריות דההיא אפי' בקדושי כסף ושטר בתר קדושין מברכין לה אלא ברכה אחרת היא שיש לברך קודם הקדושין כשאר המצו' והיא אשר קב"ו לקדש את האשה וכן העידו שה"ר יחיאל מפריש ז"ל ברך כן כשקדש את האשה וזה אינו נר' שלא מצינו נסח ברכה זו בשום מקום. ובפ"ק דכתובו' (ח' ע"א) שהזכירו ברכת האירוסין והנשואין למה לא הזכירו זאת כמו שהזכירו בפרק ר' אליעזר דמילה (קל"ז ע"ב) ברכת על המילה עם שאר הברכו' שמברך המל והאב. ומנהג העולם ג"כ אינו כן וגם לברך אקב"ו לקדש את האשה אינו נכון לפי שכל מצוה שאין עשייתה גמר מצותה אין לברך עליה ולכן אין אנו מברכין לעשו' ציצית כדאי' בפ' התכל' (מ"ב ע"ב) וטעם זה כ' הרמב"ן ז"ל או מפני שאין מצוה לקדש אלא מפני מצות קיום פריה ורביה ואותה מצוה יכול להתקיי' בלא קדושין אם יקח פלגש וטעם זה כ' הרא"ש ז"ל אלא ודאי אותה ברכה שהזכיר בירושלמי היא אותה שאנו מברכין ולפ"ז יש לבר' אות' קוד' ארוסין כדמוכח התם וכדכתיבנא וכן מצאו בתשובה להרי"ף ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' אישות כל המקדש אשה בין ע"י עצמו בין ע"י שליח צריך לברך קודם הקדושין או הוא או שלוחו ואח"כ מקדש ואם קדש ולא ברך לא יברך אחר הקדושין שזו ברכה לבטלה כיצד מברך אקב"ו על העריו' וכו' וזה היה נראה מן הדין אבל מנהגנו אינו כן שהרי אנו נוהגין לקדש ואח"כ לברך וצריך לתת טעם למה והראב"ד ז"ל בהשגותיו כ' בלשון הזה. אמר אברהם אין אנו אומרים אלא מקדש ואח"כ מברך והטעם מפני שהדבר תלוי בדעת אחרים שאם תמשך האשה ולא תרצה הרי הברכה לבטלה עכ"ל וכן הרמ"ך כ' בהגהותיו מנהגנו לברך אחר הקדושין וכ"כ הגאונים ז"ל ונתנו טעם לדבר שאם יברך קודם הקדושין שמא לא תתרצה ונמצא שברך לבטלה וכן ראוי לעשות עכ"ל וכ"כ אחרים ז"ל ובודאי שהירושלמי יקשה להם ז"ל דמהתם מוכח בהדיא דקודם אירוסין צריך לברך כשמקדש בכסף ושטר וכן נ"ל מתלמודא דידן בפ"ק דכתובו' (ז' ע"ב) דאיכ' התם מאן דלא חתים בה וקאמרי' טעמ' מידי דהוה אברכת המצות והפירות משמע דעובר לעשייה היא כשאר ברכת המצו' אבל התוס' נתנו טעם אחר למנהגנו לפי שלא אמרו דמברכין על המצו' עובר לעשייתן אלא כשהעושה המצוה הוא המברך אבל כשהאחר הוא מברך אין לו לברך קודם עשייה זה כתבו הם ז"ל. ונ"ל טעם נכון בדבר דשמא אחר הברכה לא יעשה המצוה ולא יקדש האשה ונמצא שבירך אותו אחר ברכה לבטלה אבל כשהוא עצמו מברך הרי בידו לקדש ולשמא לא תתרצה היא ונמצא שברך לבטלה אין לחוש משום דאיתתא בכל דהוא ניחא לה ויותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא כנ"ל טעמם ז"ל. ואע"פ שבין אירוסין ונשואין אמרו בגמ' בפ"ק דכתובו' (שם) דחיישינן דילמא הדרא בה שאני התם שכן מצינו אשה מורדת על בעלה אבל בין פשטה ידה לקבלתה אין לחוש. ואני אומר עוד שהרמב"ם ז"ל הפריז על מדותיו במ"ש שאם בירך אחר שקדש שהוא ברכה לבטלה שאפי' היה הדין נותן לברך קודם שיקדש אם קידש ולא ברך למה לא יברך אחר אירוסין ואפי' היה הוא עצמו המברך וכי מי שהניח תפילין ולא ברך עובר לעשייתו לא יברך אחר שהניח והלא כל זמן שלא עברה מצותו עדיין אני קורא בה עובר לעשייתו וכן בזמן אם לא ברך ביום ראשון מברך ביום שני כדאי' בפ' בכל מערבין (מ' ע"ב) ובפ' לולב וערבה (מ"ז ע"ב) והוא עצמו ז"ל כ' ג"כ בפי"א מה' ברכו' העושה מצוה ולא ברך אם מצוה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשייתה ואם דבר שעבר הוא אינו מברך כיצד הרי שנתעטף בציצת או שלבש תפילין או שישב בסוכה ולא ברך תחלה חוזר ומברך אחר שנתעטף להתעטף בציצית וכן מברך אחר שלבש תפילין להניח תפילין ואחר שישב בסוכה לישב בסוכה וכן כל כיוצא באלו עכ"ל ומעתה למה לא יהא דין האירוסין כיוצא באלו. שמא תאמר זו אינה דומ' לאלו שאלו עדיין מצותן קיימת וזו כיון שקדש כבר עברה המצוה והויא כמי שהניח תפילין ולא ברך וחלצן שאינו מברך ובודאי שזהו דעתו ז"ל. אבל אינו נראה כן שאלו היתה מצות הקדושין מצוה תלויה בעצמה ולא בדבר אחר היה הדבר כן אבל מצות הקדושין אינה מצוה עומדת בעצמה אלא מצד שהיא מתרת האשה לבעלה אחר שיעשה בה מעשה אחר והוא מעשה הנישואין שאלו קידש ע"מ שלא לכנוס אין כאן מצוה כלל ומפני זה אנו מזכירין בברכת האירוסין ענין החופה ואנו אומרים והתיר לנו הנשואות ע"י חופה וקדושין וגו' לומר שהאירוסין אינן אלא מפני זה ומפני זה אין אנו מברכין אקב"ו לקדש את האשה וכיון שכן כל זמן שלא נכנסה לחופה עדיין מצות האירוסין קיימת ומברך עליה ודומה למי שמל שכל זמן שלא פרע מברך על המילה דעדיין לא נגמרה המצו' משום דקי"ל מל ולא פרע כאילו לא מל וכאן נמי אם אירס כל זמן שלא כנס עדיין מצות האירוסין היא קיימת ולפי זה אם לא בירך בשעת אירוסין אין צ"ל שיכול לברך אחר אירוסין מיד כמנהגנו אלא אפי' נתאחרו הנשואין זמן מרוב' יכול לברך כל זמן שהיא ארוס' ולא כנס ולא מפני טעמו של בעל המנהיג ז"ל שכ' מידי דהוה אכיסוי דם שאם לא כסה בשעת שחיטה ורשומו ניכר לעולם חייב לכסו' דלא דמי כלל דגבי כיסוי בדין הוא שיברך דכיון שנשאר הדם מגול' עדיין לא התחיל במצו' כיסוי ובודאי שצריך לברך בין שהי' סמוך לשחיטה בין שהי' מופלג דעובר לעשיה הוא אבל בברכת אירוסין לאחר אירוסין שכבר התחיל במצו' האירוסין וגומר מעשה האירוסין והרי היא מאורסת גמורה אלו היינו מברכין לקדש את האשה כמו שאנו מברכין על כסוי הדם לאו עובר לעשיה הוא כברכת הכיסוי אלא הטעם בברכת אירוסין שיכול לברך אחר אירוסין הוא שכיון שהאירוסין צורך הנישואין הם כל זמן שלא נגמר מעשה הנישואין עדיין מעשה האירוסין קיים ומברך עליו אלא שהי' נראה שאם לא בירך בשעת האירוסין מיד שאין יכול לברך עד שעת הנשואין דומה למי שלא בירך זמן בשעת עשיית הסוכה ולולב שצריך לברך בשעה שהוא יוצא במצוה ההיא ואם בירך שלא בשעת עשיה ושעת מצוה לא יצא ולזה אנו מברכין זמן על הלולב בי"ט ב' שהוא ספק אע"פ שבירכנו עליו בי"ט א' ולמה לא תעלה אותה ברכה לי"ט ב' כמו שהיתה עולה אם בירך בשעת עשיה אלא דבעי' או שעת עשייה או שעת המצוה ואם י"ט שני הוא י"ט א"כ י"ט א' חול הוא ואותה ברכה לא היתה בשעת עשייה ולא בשעת מצוה ע"כ צריך לברך בשעת מצוה בי"ט שני. ה"נ בברכת אירוסין אם לא בירך בתחלת עשיית המצו' דהיינו בשעת אירוסין אינו מברך עד שעת גמר המצוה דהיינו שעת הנישואין אבל מ"מ בשעת הנישואין חייב לברך אם לא בירך בתחלת עשיית המצוה דהיינו שעת אירוסין וכן היא הסכמת גדולי הראשונים והאחרונים ז"ל ובלשון הזה כתב הרא"ש ז"ל בפסקים ורבינו נסים ז"ל הורה אם לא בירך ברכת אירוסין יברך בשעת נישואין עד שבע ברכו' וכן מסתבר וכן מצאתי בנימוקי תלמידי ה"ר יונה שכתבו משמו ודמה אותו למי שלא בירך אחר אכילתו שחוז' ומברך אחר אכילתו כ"ז שלא נתעכל המזון שבמעיו (ברכות נ"א ע"ב) וכן ה"נ אע"פ שעבר זמן מרובה כל זמן שלא נגמר ההיתר מברך וכיון שאין ההיתר נגמר אלא ע"י החופה יכולין לומר הברכה בשעת הנישואין עכ"ל. ובס' אבן העזר (סי' ל"ד) כתוב כן גם כן ואם לא נסמוך על אלו על מי נסמוך ותורתינו שלהן היא. ודע כי בכאן כשקידש השליח לא היה אפשר לנו לברך ברכת האירוסין לפי שלא נתקיים שליחו' הקידושין אשר היה צריך שיתקיים ואע"פ שלדעת הרמב"ם ז"ל שכ' דבשליחו' קידושין אין צריך עדים מ"מ צריך שהשליח יאמר לו המשלח קדש לי אשה פלונית אבל אם לא אמר לו כן אלא בשטר שליחו' ושטר שליחו' לא נתקיים אין כאן שליחו' מקויי' ואיך נברך על קדושיו ואין אנו יודעין אם הוא שליח אם לאו וכ"ש שדברי הרב ז"ל לא נראו להראב"ד ז"ל ולא לרב רבי משה הכהן ז"ל ולא להרבה מהאחרונים ז"ל אבל מצריכין הלכה למעשה בכל שליחות קידושין שימנה המשלח שליח בפני עדים ואם לא מינהו בעדים אין קידושיו קדושין ואם מינהו בעדים ולא נתקיים עדותן בב"ד אם בא אחר וקדשה חוששין לקדושי שני מדרבנן שהצריכו קיום שטרו' אע"ג דמדאוריי' עדים חתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד כדאי' בפ"ק דגיטין (ג' ע"א) ולפי זה אין לברך כלל על קידושי השליח וכיון שהמשלח צריך לקדשה פעם אחרת קידושין המוציאין כל ספק ודאי צריך לברך על אותן קידושין אפילו לדברי האוסרין אם נתקדשה קידושין גמורין ואפי' הודיע השליח למשלח שהוא קדש לו האשה ההיא כיון שלא ידע זה מפי עדי הקדושין צריך לקדש' קדושין אחרים שאין הודעת השליח מחזיקה מאורסת לפי שאין דבר שבערוה פחו' מב' ודומה למי שקדש את האשה בלא עדים שאפי' שניהם מודים אינה מקודשת כדאי' בפ' האומר בקידושין (ס"ה ע"א) זהו הדין מ"מ אם נשאת ולא ברכו ברכת אירוסין אע"פ שחסר מצוה הא קיימא לן דברכו' אינן מעכבו' במצוה והרי זה כמי שעשה מצוה בלא ברכה שיש לו שכר מצוה כהלכתה ולא הפסיד אלא שכר ברכתה. ודע כי מעשה בא לידי בכאן באיש שקידש ולא בירך ובשעת נישואין צויתיו לברך ברכת אירוסין והיה זה בפני גדולים והודו בדבר ופשטה הוראה מהן לאחר מכאן בשאר מקומו'. וגדולה מזאת מצאתי בספר מצות קטן שרבי' טוביה ז"ל הורה באותן שעושין אירוסין ומברכין ברכת אירוסין ואין עושין נישואין עד זמן מרובה שצריך לחזור ולברך בשעת הנישואין ברכת אירוסין מפני הלעז שלא יאמרו העומדים שם בנישואין ולא באירוסין זאת נשאת בלא ברכת אירוסין ובודאי שזו קולא גדולה היא ואם יש להקל בכך אינה אלא כשנתקדש' ע"י שליח דמשום דקי"ל (קידושין מ"א ע"א) מצוה בו יותר מבשליחו אז איפשר להקל בכך לקדש הוא בעצמו למצוה מן המובחר ולברך פעם שנייה ברכת אירוסין זה איפשר להקל ואפי' הכי נראה שאין לברך כלל שהרי מקודשת גמורה היתה וכבר בירך ואיך יחזור ויברך אבל ודאי אם לא בירך בקידושין ראשונים יש לברך בשעת נישואין בין קדש פעם שנית בין לא קידש: