שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/סט
שאלה סט:
עוד שאלת אדם אחד נתקוטט עם אשתו והוציאה עליו קול שקנס את עצמו במאה זהובים למלכות אם יחזירנה לבית ויצאה מביתו וישבה חוץ לבית כמו ב' חדשים ולא החזירה מפחדו לקול מלחשי המלכות אחר כן נתן גט כשר כהוגן וישבה כמו שנה בחזקת פנויה לאחר שנה יצא גמגום שמחמת אונס הקנס גרש ובאו עידי הגט ואמרו אנחנו גט כשר כתבנו בביטול כל מודעי ובחזקת מגורשת היא אמר הדיין שקודם נתינת הגט בשלשה הימים שמעו מפי הבעל שהוא מתפחד מהקנס ועל כן הוא רוצה לגרש והדיין אינו מעדי הגט אלא שבמצותו נכתב ועכשו הוא פוסלו:
תשובה: זו שהוציאה קול על בעלה שאם יחזירנה יתן מאה זהובים למלכותו מחמת אותו הקול אינו יכול להחזירה לביתו היה הקול אמת או שקר כיון שלא נודע אלא על פיה הרי זו מונעת עצמה בקול זה מתשמיש ודינה כדין מורדת מתשמיש המפורש בגמ' בפ' אע"פ (ס"ג) ואין בין זו לבין המורדת אלא הכרזת ד' שבתות לפי שאין ההכרזה אלא כדי לביישה אולי תחזור ממרדה וזה א"א לה לחזור כלל שהרי יצא הקול ואין בידה לבטלו וגם אין בידה לפייס המלכות בממון שאין לאשה קנין בלא בעלה ובממון בעלה אין לה רשות לפייס אלא מדעתו. ואם אומרת שמפני טענת מאיס עלי הוציאה קול זה לפי דעת קצת מרבותנו הצרפתים ז"ל וגם דעת הרמב"ם ז"ל כופין אותו לגרש. וא"כ אם הוא גרש מדעתו אפילו גרש מפני הפחד אין זה גט מעושה שהרי הדין נותן לכופו להדיא ואף לדברי ר"ת וגם הרמב"ן ז"ל וכל האחרונים ז"ל שהסכימו שאינו מגרש אלא מדעתו כל שגירש מדעתו אע"פ שאומר שאינו מגרש אלא מפני חשש הפסד ממונו גטו גט הוא דמ"מ בדעתו גרש שאפילו כפוהו לגרש כתב הרא"ש ז"ל בתשובה אע"פ שאין לכופו לכתחל' בדיעבד אם סמכו על הרמב"ם ז"ל אין להחזיר המעשה וכדאי הוא לסמוך עליו ואפילו אמרה שבלא טענת מאיס עלי הוציאה קול זה אלא מחמת מריבה ואינה רוצה להתגרש ממנו והוי כעין בעינא ליה ומצערנא ליה אע"פ שאין לכופו לגרש אם גרש מעצמו למה יקרא גט מעושה והלא אם רצה להשהותה בלא גט היה יכול להשהותה ואם הוא חושש חששות רחוקות להפסד ממונו ונתרצה לגרש וכי מפני זה יקרא גט מעושה הוה ליה ליתובי דעתיה ושידע להזהר עוד שלא יוכלו להעיד עליו שהוא החזירה. ומ"ש הדיין שקודם נתינת הגט בשלשה ימים שמעו מפי הבעל שהוא מתפחד מהקנס ועל כן הוא רוצה לגרש אם מצד הענין בעצמו אינו גט מעושה מפני דברים אלו אין לו לפוסלו שאין דברים אלו מסירת מודעא כלל שלא אמר דברים שיבטלו הגט אלא אמר מפני מה הוא מגרש ואמר האמת וכיון שלא אמר דברים המבטלים הגט אין גטו בטל וכן הוא לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' גרושין מי שאמר לשנים גט שאני כותב לאשתי בטל הוא וכ' אח"כ גט ונתנו לה בפני שנים אחרים הרי זה גט בטל וזו היא מסירת מודעא על הגט והסכים עמו הרמב"ן ז"ל וכל האחרונים ז"ל. וזה הלשון שכתבת שאמר הדיין שאמר המגרש אפילו אמרו בפני שנים כדין בטול גט דבעינן שנים כדאי' בפ' השולח (ל"ב ע"ב) אינו לשון בטול כלל אדרבא אלו אמר בפני שנים קודם זה גט שאני כותב באונס אני כותבו ואמר אח"כ שמפני פחד הקנס הוא רוצה לגרש יש בכלל בדבריו בטול לדברים הראשונים כיון שאמר שהוא רוצה לגרש שכיון שנתרצה לגרש מעצמו יהיה מפני הפחד או מפני דברים אחרים הרי אמר שברצונו הוא מגרש ואפילו היו דבריו מראין שאינו חפץ בגירושין ושהם קשים עליו כיון שלא הוציא מפיו דברים המבטלים הגט בפני עדים הו"ל גילוי דעתא בגיטא וקי"ל כנחמני דאמר גלוי דעתא בגטא לאו כלום הוא כדאי' בפ' השולח (ל"ד ע"ב) וכ"ש בדברים אלו שאפילו גלוי דעתא לית בהו ואפילו רבא מודה דגט כשר הוא ודברים ברורים הם וכבר הארכתי בזה בתשוב':