שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/יג
שאלה יג:
עוד שאלת.
האשה שנאסרה על בעלה משום זנות והוציאוה ב"ד מתחת ידו והפסידה כתובה ותוספ' מהו שתפסיד בלאו' שהוציאה לו בנדונייתה הקיימים כי יש מהדיינ' אומרי' שהפסידה הכל ונסתפק לנו הדבר ע"כ הודיענו ועיקר הדין מהו:
תשובה: דין פשוט הוא שלא הפסידה בלאותיה הקיימין דהכי איתא בגמ' בפ' אלמנה נזונית (ק"א ע"א) נשים שאמרו חכמים יוצאו' בלא כתובה כגון עוברת על דת וחברותיה אין להם תוספ' וכ"ש מנה מאתים והיוצאה משום שם רע נוטלת מה שבפניה ויוצאה מסייע ליה לרב הונא דא"ר הונא זינתה הפסידה בלאותיה הקיימין ואמרי' נמי התם (שם ע"ב) אמר רבה בר רב חנה א"ר יוחנן זו דברי מנחם ב"ר יוסי סתימאה אבל חכ"א זינתה לא הפסידה בלאותיה הקיימי' והכי סלקא שמעתא התם וכ"כ כל הפוסקים ז"ל וכ"כ הרשב"א ז"ל בפרק האשה רבה במשנה ראשונה. ושמא טעה הדיין שדן כן בלשונו של הרמבם זכרונו לברכה שכתב בפרק כ"ד מהלכות אישות אמרה לו אשתו שזינתה תחתיו ברצונה אין משגיחין בדבריה שמא עיניה נתנה באחר אבל אבדה הבלאות וכתובה ותוספת שהרי הודית בזנות ע"כ. ויכולין היינו לתקן לשונו זה שלא יהא סותר אותו מה שהעלו בגמרא שהרב ז"ל לא אמר כן אלא בשהודי' שכיון שהחציפה פניה והודית בזנותה קונסין אותה להפסידה בלאותיה הקיימין דשמא עיניה נתנה באחר ואם יש לה בלאותיה הקיימין לא תחוש להפסד כתובתה זה היה אפשר לומר אבל הדבר אינו כן שזה לא נמצא בשום מקום לחלק בין באו עדים שזינתה להודית בפיה שזינתה לענין הפסד בלאותיה הקיימין אבל מה שראוי לתקן בלשון הזה כי אין דעת הרב ז"ל במ"ש אבדה הבלאות אלא באותן שאינן קיימין אבל בבלאותיה הקיימין נוטלתן כדין מזנה בעדים שכ"כ באותו פ' ז"ל מי שזינתה תחת בעלה אין לה כתובה לא עיקר ולא תוספת ואין מוציאין מן הבעל דבר ממה שאבד או נגנב מנכסי צאן ברזל ואצ"ל מנכסי מלוג ולא המזנה וכו' וכל אחת מהן נוטלת הנמצא מנדונייתה ויצאה ואין הבעל חייב לשלם כלום לא מה שפיחת ולא מה שאבד עכ"ל והרי זה מפורש וילמד סתום מן המפורש: