שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/ט
שאלה ט:
עוד שאלת דיין שטעה בדבר משנה או בשקול הדעת ונתחייב בדין לשלם מביתו כדינו הידוע לחכמים מהו לפסול הדיין ההוא מכאן ולהבא:
תשובה: לא מצינו דיין שטועה בדינו אע"פ שמשלם מביתו שהוא פסול לדון לפי שכל אדם עשוי לטעו' שאפי' גדולי התנאי' טעו בדינן כדאמרינן בבכורות בפ' עד כמה (כח ע"ב) מעשה בפרה שנטל האם שלה והאכילה ר' טרפון לכלבים וטעה ואמר על עצמו הלכה לך חמורך טרפון שהוא חייב לשלם אלא שרע"ק פטרו לפי שהיה מומחה ור"י בר יוסי דן דינא וכשבא לפני ר' חייא סתר את דינו כדאיתא בפ' ב' דסנהדרין (כ"ט ע"ב) וכן האמוראין היו טועין בדינן כרבא בי רב הונא דן דינא וטעה אתא לקמי' דרב וכו' וכן נמי מר זוטרא בריה דרב נחמן דן דינא וטעה אתא לקמיה דרב יוסף וכו' כדאיתא בפ"ק דסנהדרין (ה' ע"א) ואפ"ה לא נפסל לדין אלא שיש לומר שזה לא נאמר אלא בחכמי' הגדולים שאין טעותם אלא מפני שהם בעלי סברא בעלי הוראה ואינהו הוו מארי דתלמודא ואע"פ שיצתה טעות מתחת ידם אין נפסלים בכך שהרי חכמתם שסמכו עליה גרמה להם טעותם באותו דין בלבד אבל אם הדיין הזה אינו טועה מחמת חכמ' גדול' שיש בו אלא מפני שאינו זהיר בתלמודו ושגגת תלמודו עולה זדון והרבה מדיניו היו בטעות הי' אפשר לפסלו. וגם בזה יש ללמוד עליו זכות שלא לפוסלו מהיות נמנה בג' הדיוטות ואי פסול אינו פסול אלא לדון ביחיד מומח' שכיון שהוא טועה גם פעמים רבות אין לסמוך עליו לדון ביחיד וכ"כ רבינו שרירא גאון ז"ל יחיד מומחה דחשיב בדורו פקיע במשנה ובתלמוד ופקיע נמי בשקול הדעת ומעיין בדיני מכמה שני ומנסו ליה זמנין סגיאין ולא חזו ליה טעותא כגון ההוא מומחה לרבים ועיקר לשון מומח' מנוסה כדתנן (שבת ס' עא) ולא בקמיע בזמן שאינו מומחה ומפ' בגמ' (שם ס"א עא) היכא דאתמחי גברא אע"ג דלא אתמחי קמיעא הילכך דיין מומחה מנוסה לרבי' וחכמתו גלוי' ומפורסמת לרבים עכ"ל. ואם אינו בקי בדינין אין פסולו מפני שטעה אלא מפני שאינו יודע וכ"כ הרמב"ם סוף פ"ד מהלכו' סנהדרין ומיהו אם קבלוהו עליהם בעלי דינין דן אפילו ביחיד וכ"כ האחרונים ז"ל וכ"ז צריך פירוש ארוך ואינו מענין השאלה: