שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/א
שאלה א:
הנין אל החכם ר' משה גבאי נר"ו:
כתבת ז"ל אני נפלא במאמר חז"ל (סוטה ב') מ' יום קודם יצירת הולד וכו' ששמעתי מחלוקת בעלי המשפט אם מערכת האדם נדונית לפי רגע ההריון או רגע הלידה וקודם היצירה אין כאן לא הריון ולא לידה ואז אין שם לא זכות ולא מזל ואיני רואה צד שלישי כי ממאמרם (מ"ק כ"ח ע"א) בני חיי ומזוני לאו בזכות' וכו' נראה שהענין תלי בזה ובזה ואין שם צד ג' א"כ איפה מה זאת הבת קול היוצאת מ' יום קוד' היציר' ידעתי כי נגלו לך תעלומות חכמ' וכל רז לא אניס לך אחלי באר לי והודיעני בו דעתך עכ"ל:
תשובה: כבר ידעת איך הוקשה מאמר זה לראשונים ז"ל מפני מאמר (ברכות ל"ג ע"ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים והזיווג בכלל יראת שמים הוא שהרי מקיים בו מצות פרו ורבו ואיך יהיה מוכרח על המצוה מפני הבת קול והרמב"ם ז"ל תקן בזה בתשובה ואמר כי בת פ' לפ' נאמר דרך שכר ודרך פורענות שאם ראוי הוא לשכר מזווג לו זווג יפה ואם ראוי הוא לפורענו' מזווג לו זווג כעור והביא סעד לזה מ"ש בב"ר בפסוק ויהי עשו בן מ' שנה אפי' ממזר בסוף העולם וממזרת בסוף העולם הב"ה מביאן ומזווגן זה כתב הרב ז"ל. ודומה למ"ש ז"ל בגמ' (ב"ק צ"ב ע"ב) כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו. אבל עדיין יש עיון בדבריו דבפרק ואלו מגלחין (י"ח ע"ב) משמע שבכל זווג מכריזין על האדם דאמרי' התם כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים מה' אשה לאיש אא"כ תאמר שא"א לו לאדם בלא זכות ועונש ולפי זכותו ועונשו מזווגין לו ודבר השוה בכל הוא וא"כ לפי זה יצא לנו מכלל הכל בידי שמים חוץ מי"ש ענין הזווג שאע"פ שהוא בכלל י"ש בידי שמים הוא אלא שהגזרה היא לפי הזכו' והעונש. ומה שנ"ל בזה כתבתיו לך קודם בא כתבך הוא שהזווג הוא ביד האדם שהרי מצוה היא וי"ש היא ואין אדם מוכרח בזה אלא הרשות בידו לישא או שלא לישא שאל"כ אבל הוא מוכרח בזה לא היה לו שכר ולא עונש בו אבל עם היות בידו הבחירה לזאת ההכנה הטבעית היא קודמת לזה שהרבה פעמים יבחר אדם בטוב או הפכו ולא תצא לפועל מחשבתו לקושי ההזמנה וההכנה וכ"ש בענין זה שצריך בחירת אחר שאפי' יבחר הוא באשה פ' היא לא תבחר בו יצא לנו מזה שהבחירה במצות הזווג היא בידו אבל אין הבחירה בידו בתו של פ' אם לא תסייעהו הגזרה האלהי' בשישים בלב אביה או בלבה לחפוץ בו כמו שהוא חפץ בה וזהו שהקשו ז"ל בירושלמי בפ"ק דכתובו' (ה"א) ובגמ' שלנו בפ' ואלו מגלחין (שם) על מ"ש אפילו בט"ב יארס שמא יקדמנו אחר מזה המאמר דבת פלוני לפלוני והשיבו שמא יקדמנו אחר בתפלה וברחמים שעם היות שהאשה הזאת מוכנת לזה האיש בהאותות והמזגים ביניהם לפי הגזרה האלהי' אפשר להתבטל הגזרה הזאת ע"י תפלה ורחמים כי התפלה אפשר לבטל הגזרה כמו שהגזרה מבטלת הבחירה אלא שאין אותו זווג מתקיי' כמו שהוזכר שם ואמרו ע"ז (שם) רבא שמעיה לההוא גברא דקא בעי רחמי תזדמן לי פלניתא א"ל לא תבעי רחמי הכי אי חזייא לך לא אזלא מינך ואי לא כפרת בה כלומר תכפור לומר כי התפלה לא תועיל וזהו וקשה לזווגן כקריעת ים סוף מפני ביטול בחירתם. ומה שהוקשה לך קודם היצירה אם יש זכות או מזל או אם יש צד ג' ומאמר בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא ואין בה צד ג' אם הדבר תלוי בזכות כדעת הרמב"ם ז"ל הוא מאד קשה וזאת היא קושי' התלמוד שהקשה ממאמר מ' יום קודם יצירת הולד וכו' על מאמר אין מזווגין לאדם אלא לפי מעשיו וקודם מ' יום אין לדונו לפי מעשיו לפי שהכל בידי שמים חוץ מי"ש ואין לגזור עליו צדיק או רשע כנז' בגמ' נדה (ט"ז ע"ב) וכן פרש"י ז"ל אבל לפי מה שפירשתי כבר ראית מ"ש בספר אוהב משפט שהדעת העולה מהתלמוד הוא שהכל תלוי בזכות וחובה ואין מזל לישראל אלא שאין זה אלא בבני חיי ומזוני אבל זווג האשה אינו מזה המין. אבל מ"מ קושיתך גדולה היא שאין לפי דעת הקודמים לאדם מזל מורה על ענינו אלא או ברגע ההריון או ברגע הלידה והמפרשי' ז"ל אמרו שזה היה דעת איוב שהי' מקלל שני הרגעים ואע"פ שאין כן דעתי כמו שפירשתי שם ומה שיראה לי שיתרץ קושיתך הוא מאמר אחד לרז"ל בתלמוד שאמרו בפ' (חבית) [מגיל' נקרא' ג' ע"א] אע"ג דאינ' ולא חזו מזלייהו קא חזי ואמרו (וי"ר פכ"ו ועי' סנהדרין ל"ח ע"ב) הראהו הקב"ה למשה דור דור ודורשיו וכו' וזה אנו יכולים לפרשו על שני פנים האחד דרך מקבלי האמת והאח' דרך עיון פילוסופי. אמנם דרך הקבלה הוא שנאמין כי הנשמו' נבראו עם האור הראשון ויסייע לזה מ"ש במס' חגיגה (י"ב ע"ב) ערבו' שבו גנזי חיים ואמרו בפ' הבא על יבמתו (ע"ב ע"ב) עד שיכלו כל הנשמו' שבגוף וכבר ידעת מה שכ' הרמב"ן ז"ל בתשובה בענין מדרש אחור וקדם צרתני שהוא בב"ר וביקרא רבה ובילמדנו פ' אשה כי תזריע. שמשם נראה כי הנשמו' נבראו כבר וכן במדרש רות עם המלך במלאכתו ישבו שם אלו נשמותיהן של צדיקים שבהם נמלך הב"ה וברא את העולם ועליהם נגזר מ' יום קודם היצירה בת פלו' לפ' והדרך הפילוסופי הוא שההכנו' המזגיו' הם מסודרו' מפאת הגרמים השמיים ועל זה תראה משפט אחד יגזור פ' יוליד בנים או בנו' כך וכך ויהיו כ"ו ויתחתן עם פ' וזה קודם היצירה זמן מרובה ואע"פ שהאדם בחירי לבטל זאת הגזרה אם יתנהג ע"פ שכלו אבל אם יתנהג לפי טבעו הגזרה היא מתקיימ' וכשהיא מתבטל' מפני הנהגת שכלו זהו שמא יקדמנו אחר בתפלה ועל זאת ההנהגה המוגבלת נאמר מ' יום קודם יצירת הולד וכו' ולקחו זמן נהוג להם ביצירה או נאמר שהוא נאמר להם בדקדוק ומ' יום קודם יצירת הולד ר"ל ברגע ההריון ואתיא כרבנן דס"ל א' זכר וא' נקבה נגמרים למ' יום ולא כר' ישמעאל כמו שמוזכר במ' נדה בפ' המפלת (ל' ע"א) ודומה מאמר זה למאמר (שה"ש רבה פ' ראשו כתם פז וע' שבת פ"ח ע"ב) אלפים שנה קודם שנברא העולם היתה התורה כתובה לפניו באש שחורה ע"ג אש לבנה ואם אין שם עולם אין שם גלגל ואם אין שם גלגל אין שם תנועה וכ"ש זמן וכ"ש שנה וכ"ש אלפים שנה שהזמן מכלל הנבראים הוא אבל מאמר זה מתרץ אחר שאמר שיתא אלפי שני הוי עלמא שני אלפים תוהו ושני אלפים תורה ושני אלפים וכו' ואמרו שעד ואת הנפש אשר עשו בחרן היו שני אלפים תוהו כדאי' בפ"ק דע"ז (ט' ע"א) ובפ' חלק (צ"ז ע"א) והם אותם אלפים שנה שקדמה תורה לעולם שקודם אותו זמן לא היה עולם שהרי קראם תוהו אבל זמן היה שם וכן בכאן אותם מ' יום שאמר קודם יצירת הולד אחר התחלת ההויה קודם שנגמרה הצורה זה מה שנ"ל בזה. וקושי הזווג השני שהזכירו (סוטה ב' ע"א) הוא לפי שאין אדם מוצא קורת רוח אלא באשתו ראשונה כדאי' ביבמו' (ס"ג ע"ב) ואם גירש אותה אפילו מזבח מוריד עליו דמעו' כדאי' בשלהי גטין (צ' ע"ב) וגם האשה גולמת היא ואינה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי כדאי' בסנהדרין (כ"ב ע"ב) ומה שצירפו לזה שדה פלוני לפלוני לענין הכרזה הוא לא לענין מ' יום כי אינו ענין אלא ליציר' הוולד ושמא גם לקיחת השדה היא נגזרת על הטיפה בתחל' היצירה ונלמד זה ג"כ במ' נדה בפ' כל היד (ט"ז ע"ב):