שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קסז
ברשך לה"ר שמואל בר דוד חלאיו י"א
שאלה קסז: כתבת זה לשונך יש לי שאלה לשאול בענין חליצה מי שרגלו השמאלית עקומה היש עליו לחלוץ אם יצטרך לחלוץ כי הפוסקים לפי קוצר דעתי לא זכרו אלא כשהיתה רגלו הימנית עקומה או הפוכה שאמרו שאינו חולץ והביאו ג"ש מרגלו של מצורע דכתיב על בהן רגלו הימנית וכתיב וחלצה נעלו מעל רגלו ואלו רגלו השמאלית כשהיא עקומה לא נזכר שם לכן אדוני תודיעני אם ראוי לחלוץ אם לאו עכ"ל:
תשובה: דע כי יש בין המפרשים ז"ל חלוף דעות בפי' דברי אמימר שאמר בפ' מצות חליצה (ק"ג ע"א) דמאן דמסגי אלווחתא דכרעיה לא חליץ שהרי"ף ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל פירשו דטעמיה דאמימר משום דלא יכיל למדחסיה לרגליה על ארעא ואמימר אזיל לטעמיה דאמר התם (שם) האי מאן דחליץ צריך למדחסיה לכרעיה ויראה שלפי פי' זה לאו דוקא דמסגי אלווחתא דכרעיה דהיינו דאתהפך כרעיה ואזיל על גבא דכרעיה אלא כל שאינו יכול לדחוק את רגלו בין בהפוך בין בעקום או בהולך על ראשי אצבעותיו אינו חולץ וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ"ד מה' יבום וחליצה הי"ז) בפי' וז"ל היתה רגלו עקומה לאחור או הפוכה על צדה או שמהלך על אצבעות רגליו אינו חולץ שהחולץ צריך לנעוץ עקבו בקרקע וזה אינו יכול עכ"ל ויצא מפי' זה ג"כ שמי שרגלו ישרה וחלץ ולא דחסיה לכרעיה שחליצתו פסולה שהרי שתי אלו המימרו' של אמימר הם דומות זו לזו בטעמן לפי פי' זה וכמו שחליצת מאן דמסגי אלווחתא דכרעיה פסולה שהרי אמימר אמר לא לחלוץ הכי נמי מאן דחליץ ולא דחסיה לכרעיה חליצתו פסולה היא ורש"י ז"ל פירש הטעם משום שכיון שאינו דורס על כף רגלו לאו רגל הוא ורחמנא אמר מעל רגלו והרב ז"ל כ' דמי שנקטעה רגלו עדיף טפי וחליץ כדתנן (שם ק"א ע"א) מן הארכוב' ולמט' חולץ משום דרחמנא אמר מעל רגלו דהיינו שוקו אבל מאן דמסגי אלווחתא דכרעיה לאו רגל הוא. וכן דעת הרבה מהגדולי' ז"ל דמי שנקטעה רגלו למטה מן הארכובה ונשתייר מן הארכובה כדי שיוכל לקשור שם המנעל ולא יצטרך לקשרו למעל' מהארכובה כי היכי דלא ליהוי מעל דמעל שחליצת' כשר' וכן היא הסכמות גדולי האחרוני' הרשב"א והרא"ש ז"ל אע"פ שבספר התרומ' ובס' העטור פוסלין חליצת קטע והראב"ד ז"ל ג"כ חולק על הרי"ף והרמב"ם ז"ל ואומר שאין טעם שני מימרות אלו של אמימר אחד דטעמא דמאן דמסגי אלווחתא דכרעיה הוא לפי שנעלו נחלצת מעל כף רגלו ולא מעל רגלו וגם כשהוא הולך נעלו הולך למטה מרגלו והתורה אמרה וחלצה נעלו מעל רגל ולפי פירושן של מפרשי. אלו ז"ל מאן דלא דחיס רגליה חליצתו כשר' דלכתחל' הוא דבעינן דלדחסיה לרגליה כדי שתהא טורחת לחלוץ נעלו מפני שלפעמי' מנעל של בים דין גדול ממדת רגלו ונראה כיוצא מאליו אם לא ידחוק רגליו בקרקע אבל בדיעבד חליצה כשרה היא אע"ג דלא דחסיה לכרעיה וכ"כ הרא"ש ז"ל. עוד יש בין שני הפירושי' האלו שלפי פי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל כל שאינו יכול לדחוק רגלו חליצתו פסולה ולאו דוקא מסגי אלווחתא דכרעיה שאפי' מהלך על כף רגלו אלא שהוא הולך על אצבעותיו חליצתו פסולה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' ולפי' של רש"י והראב"ד ז"ל לא מפסלא אלא אי מסגו אלווחתא דכרעיה דוקא ובודאי דהכי מוכחא ההיא דאמרי' התם (ק"ג ע"א) אמר רב אשי למאי דקאמר אמימר לא בר אבין חליץ ולא בר קיפוק חליץ והני גברי דאמר ר' אשי דלא חלצי אתהפוך כרעייהו כדאיתא בפ' ואלו מגלחין (כ"ה ע"ב) דמשמע דדוקא כהאי גוונא אבל אי לא אתהפוך לית לן מיהא דאמר דלא חליץ. ומ"מ נראה שהדין דין אמת ולא מהא בתרייתא דאמימר אלא מההיא קמייתא דאמר דצריך למדחסיה לכרעיה שכיון שמהלך על ראשי אצבעותיו לא מצי למדחסי' ונפקא מינה שאם מזאת המימרא הראשונה הוא דלא חליץ דוקא לכתחלה לא חליץ אבל בדיעבד חליצתו כשרה כדעת האחרוני' וכמ"ש כנ"ל. ומכל זה תוכל ללמוד שמי שרגלו השמאלית עקומה שיוכל לחלוץ ברגלו הימנית דמה איכפת לן ברגלו השמאלי' אם עקומה אם ישרה כיון שרגלו הימני' ישרה היא מעל רגלו כפרש"י והראב"ד ז"ל ויכול נמי למדחסיה לכרעיה כפי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל ולא היו צריכי' המפרשים והפוסקים ז"ל לזכור זה ואין מקום לשאלתך בזה ואם איתא לבעייך ליתה אלא במי שהוא אטר ברגלו שנחלקו בזה הפוסקי' ז"ל בענין חליצתו באיזה רגל הוא חולץ אם בימינו שהיא שמאל כל אדם או בשמאלו שהיא ימין כל אדם שיש אומרי' בתר דידי' אזלינן ויש אומרים בתר דעלמא אזלינן ותלוי מחלוקתן בבעיא אחת שיש בריש פ' גיד הנשה בענין כף הירך דאמרי' התם (צ"ב ע"ב) דבהמה אית לה כף ועגיל ועוף אית ליה כף ולא עגיל ובעי ר' ירמי' אית לי' לעוף ועגיל אית לה לבהמה ולא עגיל מאי בתר דידיה אזלינן או בתר מיניה אזלינן ולא אפשיטא ואע"ג דלגבי תפילין משמע בפ' הקומץ רבה (ל"ז ע"א) דבתר דידי' אזלינן ראמרי' התם דאטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאל כל אדם ההיא לא מוכחא דבעלמא אזלינן בתר דידיה דהתם שאני דרחמנא לא אדכר שמאל כלל אלא ידכה ודרשינן מיני' יד כהה דמשמע יד כהה שלך אבל בעלמ' איכא לספוקי או בתר דידיה אזלינן אי בתר מיני' ומינה דלענין חליצה דבעי' רגל ימין כדילפינן (יבמות ק"ד ע"א) מג"ש ממצורע איכא לספוקי בהי' חליץ אי בשמאליה שהיא ימין כל אדם דאזלינן בתר מיניה או בימיניה שהוא שמאל כל אדם דאזלינן בתר דידי' וכיון דלא אפשיטה בעיין אי אזלינן בתר דידי' או בתר מיניה חולץ בשתיהן ותו ליכא לספוקי כלל ובלבד שיהא נעל של ימין ברגל של ימין ונעל של שמאל ברגל של שמאל ובהא איתא בעיא דידך אי בעינן שתהא רגלו השמאלית ישרה או סגי בעקומה. ולפי הטעמים שכתבתי לא שנא שכל רגל שהוא חולץ בה צריך שתהא ישרה. אבל יש דעת אחרת להרמב"ן ז"ל שיבם אטר ברגלו אינו חולץ כלל משום דתניא בבכורות בפ' מומין אלו (מ"ה ע"ב) אטר בין ביד בין ברגל פסול לעבודה ופרש"י ז"ל משום דבעי ימין בין ביד בין ברגל וזה אין לו ימין ולפי טעם זה כיון דאין לו ימין אינו חולץ כלל אבל י"מ דלאו משום דלית לי' ימין מפסיל אלא משום דמומא הוי משום דחלישותא דימין היא וכיון דחלישותא היא הוי בעל מום ופסול אבל ימין יש לו אלא דמספקא לן אי אזלינן בתר דידי' או בתר מיני' ואי חליץ בתרוייהו סגי דודאי ברגל ימין חלץ והוא שיהיו שתי רגליו ישרות ומטעמא דכתיבנא: