שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קמא
ענין קמא:
עוד אני מסייע על יד הרמב"ן ז"ל במה שחולק על הרמב"ם ז"ל במ"ש בהרבה מקומות מחבורו ובספר המצות שכל איסור סופרים הם בכלל לאו דלא תסור והעובר על דבר שהוא מדרבנן הוא עובר על לאו זה דבר תורה.
והרב ז"ל חולק עליו בזה וסובר דאסמכתא דרבנן היא וחזק סברתו בראיות גדולות הלא הם כתובות על ספר המצות שלו ולפי דעתי שכח אחרת שקולה כנגד כלם והוא שאם איסורא דרבנן הוא נכלל בלאו דלא תסור א"כ הנשבע לעבור על דבר אחד מדברי סופרים כגון לאכול בתשעה באב או בשאר צומות או לעשות בשבת שבות מדבריה' וכיוצא בזה לא היתה השבועה ראויה לחול עליו כמו הנשבע לעבור על דבר תורה משום דמושבע ועומד מהר סיני הוא שהרי בכלל לאו דלא תסור הם כל איסורי סופרים לפי דעתו ז"ל וכמו שהוא מושבע על אכילת יום הכפורים ועשיית מלאכה בשבת כן הוא מושבע על אכילת ט"ב ושאר צומות ועשיית שבות מדבריהם כיון שבכלל לאו דלא תסור הם והדבר ידוע שהשבועה חלה על איסורין דרבנן דלאו מושבע מהר סיני קרינא ביה והכי איתה בהדיא בפ' שבועות שתים (כ"ג ע"ב) ובפרק יום הכפורים (ע"ג ע"ב) דוק ותשכח: