שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קלז


שאלה קלז: עוד שאלת נר שהדליקו בו באותו שבת מהו לטלטלו לאחר שכבה כי נראה לך שאסור אלא שהגידו לך שבכאן נוהגין היתר בבתי הגדולים ותמהת. עוד כתבת כי אפי' נר שהדליקו בו בשבת אחרת אסור לטלטלו מפני שהוא מוקצה מחמת מיאוס אלו הן דבריך.

תשובה: איברא דמוקצה מחמת איסור אסור לטלטלו דקי"ל בהא כרבי יהודה דאמר הכי בפ' כירה (מ"ד ע"א) וכ"כ הרי"ף ז"ל שם והרמב"ם ז"ל בפכ"ה מה' שבת אבל מוקצה מחמ' מיאוס כגון נר ישן של חרס שהדליקו בו בשבת אחרת מותר לטלטלו דכל כלי שמלאכתו לאיסור שמפורש דינו בפ' כל הכלים (קכ"ד) וכתב' הרמב"ם ז"ל בפ' הנז' וכ"כ הרי"ף והרמב"ם ז"ל דכלי שהוקצה מחמת מיאוס שרי ובכאן טעית וכתבת שהוא אסור בלי השגחה ועיון. ומיהו כ' הרמב"ן ז"ל שאף על פי שמוקצה מחמת איסור אסור דוקא מסתמא אבל אם התנה עליו מבע"י שאינו מקצה אותו אלא בשעה שהוא דולק אבל לאחר שיכבה יהא רשאי לטלטלו מהני תנאיה ולא אמרי' בהא מגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא כדאמרי' (ביצה ל' ע"ב) גבי סוכה שצריך שיאמר איני בודל מהם כל בין השמשות דהתם שאני שהפירות עצמן הן מוקצין לגופן אבל הנר הזה לא הוקצה אלא לאורו אבל לגופו לא הוקצה ובעודו דולק לא נאסר טלטולו אלא מחשש כיבוי בשבת וכשכבה אגלאי מילתא דלא הוי מוקצה לאותה שעה אלא לצורך אורו וכשהתנה עליו נמצא דלא אתקצי לגופו כלל ויש בזה ראיה בירוש' ולפי זה אני נוהג להזהיר הני דידן להניח פתיתי לחם בנר שהיא דולקת בשבת מבע"י כדי להזכיר שעל תנאי הי' מקצה אותו כדי שיוכל לטלטלו לאחר שיכב' מיהו אפי' בתנאי אינו מותר לטלטלו אא"כ צריך לו או למקומו כדין כלי שמלאכתו לאיסור כגון קורנס לפצוע בו אגוזים כדאיתא בפ' כל הכלים (קכ"ב ע"ב) אבל כדי שלא ישבר הכלי אסור לטלטלו דהוי כמו מר שלא יגנב שאסור לטלטלו (שם קכ"ד ע"ב) דדוקא כלי שמלאכתו להיתר כגון סכין וקערה וכיוצא בהן מותר לטלטלן לצורך עצמן כגון מחמה לצל אבל כלי שמלאכתו לאיסור כגון קורנס ומחט וה"ה לנר לא אא"כ צריך לו כגון להשקות בו לתרנגולים או צריך למקומו לישב שם דקי"ל כרבא דאמר הכי התם (שם). וכן ראיתי נוהגין במקומנו לתת פתיתי לחם מבע"י בנרות הדולקות כדי לטלטלן אחר כבייתן ונ"ל שהטעם הוא מפני התנאי שכ' הרמב"ן ז"ל מהירוש'. ויש משתבשין לומר שאותן פתיתי לחם שנותנין שם הוא כדי להכשיר טלטולו כמ"ש במת יניח עליו ככר או תינוק כדאי' בפ' כירה (מ"ג ע"ב) ואם הי' זה אמת אפי' בשבת היה מותר לתת ככר באותו נר כדי לטלטלו. וזה טעות שהרי אמרו בפ' נוטל (קמ"ב ע"ב) לא התירו ככר או תינוק אלא למת בלבד מפני כבוד הבריות ומפני שאדם בהול על מתו. (הג"ה. אמ"ה ובפסקי הרא"ש ז"ל כתב הלשון הזה כ' רבינו נסים ז"ל מכאן אתה למד כי אותם האנשים שנותנים ככר על גבי מנורה שהדליקו בה בשבת ומטלטלין אותה ממקום למקום שאינן עושין יפה עכ"ל): אבל יש לומר שאותן פתיתי לחם שהם נוהגים לתת בנר הוא כדי שיהא הנר בסיס לדבר האסור ולדבר המותר דבר האסור הוא מותר השמן והפתילה והמים שהם מוקצים מחמת איסור כדאיתא בפ' כירה (מ"ד ע"א) ודבר המותר הם הפתיתים שנותנים שם ואלו היה בסיס לדבר האסור בלבד הי' אסור לטלטלו כדאיתא בפ' כירה (קמ"ב ע"ב) ובפ' נוטל ועכשיו שהוא בסיס לב' דברים אחד אסור ואחד מותר מותר לטלטלו כדאיתא התם. וגם זה טעות שלא התירו לטלטל כשהוא בסיס לדבר אסור ולדבר מותר אלא כלי שמלאכתו להיתר אבל כלי שמלאכתו לאיסור מפני שנעשה בסיס לדבר מותר אין מותר לטלטלו יותר מדינו אלו לא נעשה בסיס לו כדמוכח התם. ועוד דכיון דס"ל בירוש' דמהני תנאה למוקצה כי היכי דמהני לנר הכי נמי מהני למותר השמן דהא והא מוקצה מחמת איסור נינהו כדמוכח התם וכיון שכן אחר שכבה הנר נשאר הכלי מותר לטלטל. שלא הקצהו אלא לשעת ההדלקה ואח"כ אינו בסיס לדבר האסור כלל כדי שנצטרך לתת בו דבר מותר שיהא בסיס לזה ולזה ויראה מזה שאין נוהגין לתת אותן פתיתין אלא משום תנאי שהוכיח הרמב"ן ז"ל מהירוש' וה"ה שבלא אותן פתיתין מותר לטלטל אם התנה בפי' מבע"י וכן נמי אם אחר שנתנן בנר נפלו משם מותר לטלטלו ולפי טעם ראשון היה אסור לטלטלו. ואם הנר הוא במקום שאפשר שיזוקו בו רבים מותר לטלטלו אפי' בלא תנאי דבמקום היזק לא גזור רבנן. ומש"ה אמרי' בפ' כירה (מ"ב ע"א) קוץ ברשות הרבים מעבירו פחות פחות מד' אמות ובכרמלית אפי' טובא וטעמא דמילתא שלא גזרו חכמים שבות שלהם כגון כרמלית ופחות פחות מד' אמות ברה"ר במקום היזק ולא גרע נר שהדליקו בו באותו שבת אחר שכבה מקוץ ברה"ר וכמו שלא העמידו דבריהם במקום היזק בקוץ ה"ה בנר אם הוא במקום שיזוקו בני הבית ובפ' אין צדין (כ"ח ע"ב) אסיק רבינא דהוא בתרא דשפוד שצלו בו ביו"ט מותר לטלטלו אע"פ שאין בו בשר מידי דהוה אקוץ ברה"ר. וראיתי תשובה אחת לאחד מגדולי הדור וכתוב בה שלא אמרו כן אלא בגחלת של מתכת שאין בני אדם מכירין אם היא גחלת אם לאו אבל בשאר דברים לא שהרי בני אדם עינים להם לראות ויזהרו. ובה"ג יש הפך מזה דבגחלת של מתכת אית בה סומקא דחזו לה אינשי ובגחלת של עץ ליכא סומקא ובחדושי הרמב"ן ז"ל מצאתי לשון ה"ג הפך מזה דבמתכת ליכא סומקא ובשל עץ איכא סומקא. וזה הלשון מדוקדק יותר אבל החלוק בין דברים הנראי' לדברים שאינן נראים אינו נראה נכון לאיסור שבות במקום היזק ואין זאת דעתי דהא אמרי' בפ' המניח את (הנר) [הכד] (כ"ז ע"ב) שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים ומש"ה חייב בנזקין המניחם שם. והכי פסק הרי"ף ז"ל והרי זה ק"ו אם ממון אנו מוציאין מפני טענה זו דאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכי' כ"ש שנדחה שבות של דבריהם מפני זו זה נראה לי בענינים אלו. ואחר שכתבתי זה ראיתי בחדושי הרמב"ן ז"ל בפ' כל הכלים שהוקשה לו על מ"ש ר' יהודה שם (קכ"ב ע"ב) דכלי שמלאכתו לאיסור אפי' לצורך גופו אסור ממאי דאמרי' בפ' כירה (מ"ו ע"א) דרב יהודה גופיה דאמר דשרגא דמשחא שרי לטלטל. ותירץ בשם הראב"ד ז"ל דנרות לאו מלאכתן לאסור הן שאינן אלא בסיס לפתילה ושמן ואינן עושין מלאכה וגם הרב ז"ל אמר דנרות משמשי שבת הן ואין מלאכתן לאיסור כגון קורנס ורחת שאין להם תשמיש קבוע בשבת. ולפ"ז נר שבת שכבה מותר לטלטלו כדין כלי שמלאכתו להיתר אפי' לצורך גופו כדי שלא ישבר אחר התנאי המוזכר בירוש' כמ"ש למעלה זה נ"ל בענינים אלו: