שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קלה
ברשך אל ה"ר שמואל בר דוד חלאיו יצ"ו
ענין קלה: כתבך הנעים קבלתי ועדנתיו עטרות לי וכל אותן התנצלות אינן צריכין כי אני חלילה לכעוס עליך כי כאח כרע אתה לי וכאח יונק שדי אמי ואיך אכעוס על מי שהוא דורש ומבקש דברי חכמה וערבי' הם עלי דברי דודיך מיין אל יעלה על לבך שום דבר מזה כי אתה קשור בעבותות אהבתי ונפשך קשורה בנפשי והנני משיב לשאלתך בענין מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' קדוש החדש וז"ל וירח שיראה בליל שלשים הוא הנק' ירח הנרא' בזמנו וכו' והנה אציע לך הצעה ממנה תתברר שאלתך ולא אצטרך להשיב על כל דבר ודבר:
דע כי בזמן הסנהדרין וגם אחר שבטלו הסנהדרין והיו ב"ד סמוכין לא"י וזה הי' עד זמן אביי ורבא. שהי' נשיא ר' הלל בנו של ר"י נשיא' בן בנו של רבינו הקדוש היו קובעין חדשים ע"פ הראיה. וידוע הוא שלפי הראיה הוא מחויב שיקבעו ר"ח אחר המולד זמן שתתרחק הלבנה מהחמה שתוכל להראו' שכן היא הלכה למשה מסיני שכ"ז שיש ב"ד סמוכין לא"י שלא ישגיחו כלל אל המולד אלא אל הראיה. ואם יתבטלו בתי דינין סמוכין שלא ישגיחו אל הראיה אלא אל המולד ויקבעו ר"ח ביום המולד דכ"ז שאינו זקן ולא ישגיחו אל הראיה ולפ"ז כשראה ר' הלל שבתי דינין היו הולכין ודלים לרוב הגלו' תקן לנו אותם קביעיות שאנו נוהגין בהם על כן כשאנו אומרים ביום פלו' יהי' ר"ח לא ע"פ קביעותינו הוא אלא ע"פ קבועו של ר' הלל שהיה נשיא מבית דוד ויכול לקבוע חדשים מזמנו עד זמן המשיח שיגלה במהרה בימינו.
והרמב"ם ז"ל שלא כתב כך בספר המצות שלו אבל הרמב"ן ז"ל השיג עליו וכתב עליו כמו שכתבתי והי' אומר רבינו סעדיה גאון ז"ל כי כשהיו מקדשין ע"פ הראיה היו פוסלין ג"כ אד"ו משום ירקיא ומשום מתייא ומשום פרסום ערבה שהוא מנהג נביאים ואין דבריו נכונים שהרי בכמה מקומו' בתלמוד מצינו שבימי המשנה שהיו מקדשין ע"פ הראיה היו כשרי' הימים הפסולים לנו שהרי מצינו במגלה (ב' ע"א) שיום י"ד באדר יכול לחול בשבת ויום ט' באב יכול להיות בע"ש ועצרת בשבת ויום הכפורים בע"ש ומצינו (מנחות צ"ט ע"ב) שבזמן המקדש ששעיר של יוה"כ הנעשה בחוץ שהוא נאכל לכהנים ואינו נאכל אלא ליום ולילה עד חצות היו אוכלים אותו הכהנים כשחל יום הכפורים בע"ש ליל שבת בלתי מבושל שאסור לבשל בשבת ושלא יבא לידי נותר ובפ' החליל (נ"ד ע"ב) למדו כן בגמ' מדתנן (שבת קי"ג ע"א) חלבי שבת יקריבנו ביום הכפורים וכן מדתנן (שם קי"ד ע"ב) ויום הכפורים שחל להיות בע"ש לא היו תוקעין ובמוצאי שבת לא היו מבדילין ואמרינן התם דדברי הכל היא ואע"ג דאסיק תלמודא דהא מני אחרים היא דאמר' אין בין שבת לעצרת אלא ד' ימים בלבד משמע דהכי הלכתא משום דכל הני סתמי דאתו כותיה. ולדברי הגאון רבינו סעדיה ז"ל כל אלו המשניות הם בטלות מ"מ אינו טועה במה שהטעהו הא"ע ז"ל מכח אלו המעשים כי כבר ראה אותם הגאון ז"ל אלא שהוא ז"ל סובר שאין הלכה כאחרים לגבי רבנן דפליגי עליה. מ"מ נראה בזה כיון דחזינן סוגייא דתלמודא דלא כרבנן וכאחרים שדברי הגאון הם נדחים שסובר שכשהיו מקדשין ע"פ הראיה היו פוסלים ימים פסולים וכן דחה זה הפי' רש"י ז"ל במ' פסחים בפ' תמיד נשחט (נ"ח ע"ב) דגרסי' התם די"ד שחל [בשני] בשבת וכ' שם רש"י ז"ל די"מ משום הכי נקט בשני בשבת ולא נקט באחד בשבת משום דלא בד"ו פסח והוא ז"ל כ' דלאו מילתא היא דע"פ הראיה היו מקדשין. ובתוס' קיימו פי' ראשון וכתבו דאע"ג דהוו מקדשין ע"פ הראיה היו מאיימין ע"פ העדים שיאמרו שלא ראו אע"פ שראו או שראו אע"פ שלא ראו משום דלא ליתו תרי שבי כי הדדי כדאיתא בפ"ק דר"ה (כ' ע"א). וההיא דחלבי שבת קרבין ביום הכפורים מוקמי לה אליבא דאחרים ואין צורך לדחוק בכך דאפשר לאוקומי כרבנן ובלא איימו או דלא אהני איומא כגון שנראה בעליל דלא ליהוי כי חוכא. ולדברי הגאון ר' סעדיה ז"ל. אלא ודאי כשהיו מקדשין ע"פ הראיה לא היו משגיחין ליום פסול כמו שעושין עכשו שמקדשין ע"פ מולד יצא לנו מכל זה שקבוע החדש ע"פ הראיה אינו קבוע ע"פ המולד אבל יש ביניהם יום או יומים שקבועו ע"פ המולד יקדם קבועו ע"פ הראיה לעולם. ואחר זה אומר לך שלפי שכך אנו מקובלים ממרע"ה (ר"ה כ"ה ע"א ע"ש) וכן הוציאו חכמי יון במחקריהם שאין חדשה של לבנה בפחו' מכ"ט יום וחצי יום ושתי ידות שעה וע"ג חלקים סי' להם כ"ט י"ב תשצ"ג ואמרי' במגלה (ה' ע"א ע"ש) ובר"ה ימים אתה מונה לחדשי' ואי אתה מונה שעות שא"א לקבוע ר"ח בחצי היום שנאמר עד חדש ימים א"כ על כרחנו יש לנו לעשו' חדשים מלאים וחדשים חסרים ונשלים באחד מה שיחסר מחבירו ואלו היה חדשה של לבנה כ"ט יום וחצי בלא חלקים היינו עושים חדש אחד מלא וחדש אחד חסר לעולם והיתה השנה לעולם שנ"ד ימים ששה חדשים מלאים וששה חדשים חסרים אבל מפני התשצ"ג היתרים אנו צריכים להוסיף במלאים על כן יש שנה שחדשיה מלאים יותר מחסרים ולפי שלפעמים עשינו מלאים יותר מדאי על כן אנו צריכין לעשו' גם כן לפעמים חדשים חסרים יותר מן המלאים על שנותינו הן או שנ"ג או שנ"ד או שנ"ה. ולפי שחדשי העיבור הם לעולם מלאים על כן שנה מעוברת היא או שפ"ג או שפ"ד או שפ"ה. על כן בין שיהיו הקבועים ע"פ הראיה בין שיהיו ע"פ המולד א"א שיהיו החדשים אלו או מכ"ט יום או משלשים יום כי אותו שעשינו חסר מכ"ט יום אע"פ שהחדש האמיתי הוא יותר י"ב שעות ותשצ"ג חלקים הנה עשינו אותו חסר לפי שכבר בחדש שעבר הוספנו מה שיחסר ממנו עכשו כי עשינו אותו משלשים יום ואינו אלא מכ"ט יום וחצי ומעט יותר ולפי שאי אפשר שתראה הלבנה קודם כ"ט על כן אנו קוראין ירח הנראה ליל שלשי' ירח הנראה בזמנו ולפי שא"א שיתאחר החדש יותר משלשים יום על כן אנו קובעים יום ל"א אע"פ שלא באו עדים כלל ובזה תוכל להבין כל מה שכ' הרמב"ם ז"ל באותו פרק ויסורו מעליך כל אותם הספקו' שנסתפקו עליך ותן לחכם ויחכם עוד:
ומה שאמרת שאין מקדשין החדש אלא ע"פ עדים שראו החדש ליל שלשים קוד' [צאת] הכוכבי' ויבואו לב"ד מיד קודם שתחשך אינו כן שהרי מצינו (ר"ה כ"א ע"ב) שהעדים מחללין את השבת לבא לב"ד להעיד הרי שלמחרתו יכולין לקדשו ועוד שאפי' באמצע החדש אם באו עדים שראו החדש ליל ל' חוקרין אותה ומחשבין מאותו יום החדש אע"פ שלא קבעוהו אלא ביום ל"א ולפי דבריך היאך אפשר זה והלא אין מקדשין החדש אלא ליל ל' קודם צאת הכוכבים ומה שאתה נתלה בזה הוא במ"ש הרמב"ם ז"ל סוף פ"ב מה' קדוש החדש ראוהו ב"ד עצמן בסוף כ"ט יום אם עדין לא יצא כוכב בליל ל' ב"ד אומרי' מקודש מקודש שעדין יום הוא ע"כ ודנת מזה לעדות עדים שג"כ צריך שיבואו קודם הלילה ולפי דבריך יקשה מ"ש בסמוך וז"ל ואם ראוהו בליל ל' אחר שנראו שני כוכבים למחר מושיבין שני דייני' אצל אחד מהם ויעידו הם השנים בפני שלשה ע"כ. הרי שלמחרתו יכולין לקדשו וכמה משניות מפורשו' כן. שלמחרתו יכולין לקדשו וזו היא ששנינו (שם ל' ע"ב ע"ש) בראשונ' היו מקבלין עדות החדש כל היום וגו' התקין רבן יוחנן בן זכאי שאין מקבלין אותן אלא עד שעת המנחה וגו'. אבל אין פי' אותה הלכה כמו שחשבת ולעולם מקדשין החדש יום ל' ע"פ עדים אלא שאם ליל ל' קודם צאת הכוכבים ראוהו ב"ד וכל ישראל יכולין הב"ד עצמן לקדשו ואינן צריכין שיושיבו ב"ד ויעידו בפניהם ולא אמרי' אין עד נעשה דיין אלא שהרי כיון שנראה בעליל כלו' בענין גלוי ומפורסם הם עצמן יכולין לקדש ומיד שא"צ הגדה ולא העדאה שנא' אין עד נעשה דיין ולא תהא שמיעה גדולה מראייה. אבל אם לא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה וא"א לקדשו בלילה שאין דנין בלילה ולמחר צריכין לקדשו ע"פ עדים א"כ אותם ב"ד שראו אותו אינן יכולין להיות דיינים בזה שהם צריכים להגיד לפני ב"ד ואין עד נעשה דיין על כן יושיבו ב' דיינים עם אחד מהם ויהיו ג' דיינים לקבל עדות שנים מהג' דיינים שראוהו ויקדשוהו ב"ד ע"פ עדים זהו פי' אותה הלכה ולעולם מקדשין החדש ביום ל' זה נ"ל להשיב לשאלתך ואם יש לך ספק בכל זה או בדבר אחר אל תבוש מלשאול כי גם אני איני קפדן להשיב ושלומך יגדל לעד אמן: