שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קלג
שאלה קלג:
עוד שאלת עיר שיש בה תקנה שלא יקדש אדם אלא בשעת הנישואין ופירשו בתקנתם שאם קדש שלא יהיו קדושיו קדושין ואם עבר אדם וקדש שלא בשעת הנישואין מהו אם יש כח בתקנת הצבור להפקיע הקדושין וכתבת שכן מצא' בתשו' הגאונים ז"ל דכל המקדש אדעתא דרבנן הוא מקדש:
תשובה: תחלת כל דבר אומר לך שכל מה שאשא ואתן בדבר זה אינו אלא להלכה לפי שכבר נשאלו בענין זה הרבה פעמים ולא מצינו שעשו מעשה בזה וגם שמענו ג"כ שהרמב"ן ז"ל נשאל על ענין כמו זה והשיב ג"כ דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וכו' בודאי שמצינו אפקעתא דקדושין בשני ענינים אפקעתא בשע' קדושין שהיה להם לחול ורבנן לא הניחום לחול ואפקעינהו מיניה והיינו ההיא דפ' (האשה רבה) [ב"ש] (ק"י ע"א) ביבמו' דאותבוה אכורסיי' ואתא ההוא גברא וחטפה ואסיקנא התם משום שעשה שלא כהוגן אפקעינהו רבנן לקדושיה מיני' וכן נמי בפ' חזקת (מ"ח ע"ב) בענין תלוי' וקדש ואפקעינהו רבנן לקדושי' מיני' ולא חלו כלל וזהו הענין האחד בענין אפקעתא דקדושין. והענין השני אפקעתא בשעת הגרושין אע"פ שנתקדשה ימים הרבה ונולדו לה בנים ממנו שבשעת הגירושין כדי שיחולו הגרושין אפקעינהו רבנן לקדושי' מניה והיינו ההיא דפ"ק דכתובו' (ג' ע"א) דתקנת צנועו' ופרוצו'. וכן נמי ההיא דפ' השולח (ל"ג ע"א) דבטלו מבוטל רשב"ג אומר אינו מבוטל וטעמ' בכולהו משום דרבנן אפקעינהו לקדושי' מיניה וכבר הקשו הראשונים בענין אפקעתא האחרונה הזאת כמה קושיו' ואין זה מענין השאלה להאריך בזה. אם יש אצלכם חדושי כתובו' להרמב"ן ז"ל תמצאו הכל מסודר שם באר היטב. וזה הענין מפורש הוא בתלמוד שיכולים ב"ד להפקיע קדושין מהאי טעמא ואין זה צריך לפני'. אבל מה שיש לעיין בזה הוא אם זה הכח הוא מתפשט אפי' בתקנ' הקהל אם לא ונראה ודאי דדא ודא חדא היא שהרי כח הצבור על היחידים ככח הנשיא על כל ישראל וכל היחיד דמקדש אדעתא דידהו מקדש ואינהו אפקעינהו לקדושי' מיני'. ועוד כיון שתקנה קבועה היא אצלכם שלא לקדש אלא בשעת הנשואין וזה קדש שלא בשעת הנשואין הרי הוא כאלו פירש ואמר הרי את מקודשת לי לכשתכנסי בביתי ואינה מקודש' אלא אחר שתכנוס בביתו וזהו אם לא פירשו בתקנה שלא תהיה מקודש' כלל שאם פירשו בפירוש שלא תהיה מקודש' כלל אינה מקודש' אפילו לאחר שתכנס ואם לא פירשו כן אלא שאמרו שלא יחולו קדושין כלל אלא עד שעת נשואין הרי זו כל שלא נכנסה בביתו פנוי' גמורה היא ואם נשאת לאחר הרי היא אשתו של שני אלא שאם נכנסה קודם שנשאת לאחר חלו הקדושין. והיינו ההיא דפ' המקבל (ק"ד ע"א) דאנשי אלכסנדרי' שהיו מקדשין ובשע' הנשואין היה אחר חוטפה ובקשו לעשו' בניהם ממזרי' ואמר הלל הוציאו לי כתובת אמכם ומצא שהיה כתוב בה לכשתכנס לביתי תהא לי לאנתו. ואמרו הראשונים ז"ל שהלל התיר אפי' לאותן שלא כתבו כן דכיון שרובן הוו כותבין כן אפי' לאותם שלא כתבו כן התיר וז"ש (שם) הלל היה דורש לשון הדיוט שאם לא התיר אלא לאותם שכתבו כן מאי דורש לשון הדיוט איכא הרי בפירוש קדשה ע"מ כן אלא דורש לשון הדיוט הוא שהיה עושה לשון זה כתנאי ב"ד אע"פ שלא נכתב הרי הוא כמו שנכתב והי' דן על פיו להתיר נשים שנתקדשו סתם כיון שמנהגם היה כן. וה"נ דכות' כיון שתקנה קבועה היא בצבור שלא יחולו קדושין אלא עד שעת נשואין אפי' קדש סתם אינן חלין אלא עד אותה שעה ואם תנשא לאחר קודם לכן הרי היא אשתו של שני. וא"כ יצא לנו מזה שאם הם פירשו בפירוש שהמקדש שלא בשע' נשואין יהיו קדושין בטלין נרא' ברור שאין קידושיו קדושין כלל ואם בא לכנסה צריכה קדושין אחרים ואם לא פירשו בתקנ' כן אלא שאמרו שכל המקדש שלא בשעת נשואין שלא יחולו אלא עד שעת נשואין הרי אלו קדושין תלויין שאם נכנסה בביתו לשם נשואין הרי היא מקודשת משעה ראשונ' כמקדש על תנאי שאם נתקיים התנאי הרי היא מקודש' משעה ראשונה ואם נשאת לאחר קודם קיום התנאי נתבטלו קדושי ראשון כיון שנתבטל התנאי. ואם התקנה היא סתומה שלא פירשו דבר מזה אלא שאמרו שלא יהא רשו' ביד שום אדם לקדש אלא בשע' נשואין ודאי שהעובר על גדרן ראוי הוא לעונשין אבל מספקא לי אי מפקעי' לקדושי' מיניה אם לא ולא שאני מסופק אם יש כח בידם בזה דודאי יפה כחם בזה אלא מספקא לי אם היה דעת הצבור להפקיעם אם לא ואין הדבר יוצא מידי ספק. וא"ת והיאך אפשר לומר דרבנן אפקיענהו לקדושיה אלא במקום שהוא כן בתלמוד והלא בענין מקדש בפסולי עדות דרבנן איסתפקא מילתא לרבות' ז"ל אי מפקעי' לקדושיה אי לא והרי זה ק"ו אם במה שחז"ל פוסלים אנו מסופקים היאך אפשר לומר כן בתקנת צבור. זו אינה קושי' שאין הספק בפסולי עדו' דרבנן אלא אם חז"ל פסלום לקדושין אם לא שאפשר שאע"פ שפסלו' לעדו' ממון לא אלמוה לתקנ' דידהו לענין דבר שבערוה זהו הספק אבל אם הדבר ברור שחז"ל פסלום לכל דבר פסלום ואפי' לדבר שבערוה ברור הוא שרשאין בכך והוא הדין לצבור שכיון שאנו דנין על מה שנוהגין אפילו אם לא נכתב כמו תנאי ב"ד א"כ הרי הם לכל בני קהלם כב"ד הגדול: