שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קטז
שאלה קיו: עוד לו שאלת לברר לך מ"ש הרמב"ם ז"ל בהל' גרושין פ"ח ז"ל. ושם נתבאר שאם אמר לה הרי את מגורשת ע"מ כך וכך כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט לידה וכו' עד ויש לה להנשא לכתחלה. ואע"פ שלא נתקיים וכו' ותמהת מפני שראית למפרשים אחרים שלא תנשא עד שתתן ושאלת לפרש לך במה תלויה סברתם אם באותה ברייתא דפרק מי שאחזו (ע"ג ע"ב) דתנו רבנן ימים שבנתיים בעלה זכאי במציאתה וכו' ע"כ דבריך:
תשובה: איברא שאין הכל מודים לו בזה. שיש מי שסובר שבכל התנאי' אסורה לינשא עד שיתקיים התנאי. דחיישינן שמא לא יתקיים ונמצאה אשת איש למפרע. וכן נראה דעת ר"ח ז"ל וכן הוא דעת רש"י ז"ל בפ' המגרש ואע"פ שלא נראה מפירושיו בפרק קמא דקדושין ואמרו בפרק מי שאחזו (ע"ד ע"א) הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז אע"פ שנתקרע הגט או שאבד מגורשת ולאחר לא תנשא עד שתתן. וקסבר' הני רבותא ז"ל דה"ה לכלהו תנאי דעלמא שלא תנשא עד שיתקיים התנאי וק' לזה הא דאמרי' בפ' המגרש (פ"ג ע"א) נענה רבי עקיבא ואמר הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק כלומר זו שנתגרשה ע"מ שלא תנשא לפלו' והי' לו בנים ונתאלמנה או נתגרשה ועברה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובניה ממזרים. ופרכינן אי הכי בכלהו תנאי בעלמא נמי לא תנסוב דדילמ' לא מקיימא תנאיה ונמצא גט בטל ובניה ממזרים נראה מכאן דבכולהו תנאי מינסבא לה מיד. ולדברי ר"ח ורש"י ז"ל מתפרש זה בדוחק. ועוד יש ראיות אחרות אלא שאין להאריך על כן יש מחלקין בתנאים. יש מהן שתנשא לאלתר. ויש מהן שלא תנשא עד שיתקיים התנאי. ואומר שכל תנאי שהוא בשב ואל תעשה. וגם הוא בידה ולא ביד אחרים כגון שלא תנשאי לאיש פלוני ושלא תשתה יין מתירין אותה מיד והיא תחוש לעצמה. דלא חיישינן שתעבור על תנאה בידים לקלקל את עצמה. ומצא הרמב"ן ז"ל סיוע בתוספת' דתניא התם ע"מ שלא תלכי לבית אביך ושלא תשתי יין מכאן ועד ל' יום הרי זה גט ואין חוששין שמא תלך ושמא תשתה יין. עוד נמצא בתשובת הגאונים ז"ל שנחלקו בה ב' ישיבות גאוני מתא מחסיא וגאוני פומבדיתא ורבו המתירין. וכן הסכימו האחרונים ז"ל וכל תנאי שהוא ברשות אחרים בין בקום עשה בין בשב ואל תעשה לא תנשא עד שיתקיים התנאי כיון שהוא תלוי ברשות אחרי' ולא ברשותה. ואפי' בשב ואל תעשה חוששין שמא אותו אחר לא יקיים התנאי' וכגון הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש לא תנשא עד י"ב חדש. וגדולה מזו אמרי' אפי' מת בתוך י"ב חדש לא מינסבא לה עד לאחר י"ב חדש דאיקיים תנאיה אבל בתוך י"ב חדש לא כדאי' בפ' מי שאחזו (ע"ו ע"ב ע"ש) והיינו טעמ' משום דגזרינן מת אטו לא מת. וכל תנאי שהוא בקום עשה ובידה יש מקילין ג"כ להתירה מיד. דאע"ג דבקום עשה הוא דכיון דבידה הוא לא חיישינן לאיתרשולי מלקיומי תנאה. ואע"ג דאמרינן (שם ע"ד ע"א) ע"מ שתתני לי מאתים זוז לאחר לא תנשא עד שתתן אע"ג שהוא קיום עשה בידה. היינו טעמא משום שמא ילך למדה"י ונתינה בע"כ שלא בפניו לא שמה נתינה. כדאיתא בפרק מי שאחזו (שם ע"ב) וכן הדין בע"מ שתתני לאיש פלוני וע"מ שתבעלי לו (שם פ"ד ע"א) חוששין לפי שברשות אחרים הדבר תלוי. וכן כתב הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל תלמידו וכן כתב מזה הרא"ש ז"ל בפסקיו בפרק המגרש. והרמב"ם ז"ל כשכתב ויש לה להנשא לכתחלה סתם הדברים ולא פירשו. ומ"מ היה לו לכתוב ההיא דע"מ שתתן לי מאתים זוז ולאחר לא תנשא עד שתתן. ואני תמה עליו בזה שהלכה קבועה היא וכבר כתבוהו כל הפוסקים ז"ל שאין לדחות ברייתא מפורשת מפני אותה סוגיא שבפ' המגרש שכתבתי למעלה שהרי יש לך לקיים שניהם וכמו שכתבתי. ועוד שהוא כתבוהו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש שאם מת בתוך י"ב חדש לא תנשא במקום יבם עד י"ב חדש כשיתקיים התנאי. ואע"פ שהתנאי אי אפשר שלא יתקיים והיינו טעמא דגזרינן מת אטו לא מת. משמע דכל שהוא ביד אחרים לא תנשא עד שיתקיים התנאי וצריך עיון מה ראה להשמיטה. ואחר שכתבתי זה בדקתי בהגהותיו של ר' משה הכהן ז"ל ומצאתי שכתב על לשונו של הרמב"ם ז"ל שהבאת בשאלתך ז"ל תמה הוא דהא תניא בהדיא ולאחר לא תנשא עד שתתן דחיישי' דלמא לא קיימא תנאה ויהי' הולד ממזר למפרע ונראה כי הוא סמך על ההיא דהמגרש דאמרינן אי הכי בכלהו תנאי נמי לא תנסוב דילמא לא מקיימא לי' לתנאיה ולא נאה לסתור משום ההיא סוגייא ברייתא שלימה. ועוד כי נוכל לתרץ הכל כמו שתירצו רבותינו או כמו שתירץ הרב בעל המאור וצ"ע עכ"ל. ומכל זה תלמוד שאין הדבר תלוי באותה ברייתא דימים שבנתיים ולא בחילוף הגרסאו' שבה כלל: