שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/נו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן נו עריכה
שאלה נו:
ועוד לנזכרים יצ"ו. גנבים נכנסו לאוצרות של ישראל בלילה והיו שם חביות של יין שלא היו סתומות כראוי אבל היתה אבן אחת מונחת ע"פ כל אחת מהם ולקחו מהם הגנבים שתים או שלשה ולמחר נשארו החביות הנשארות במקומן עומדות ומכוסו' באבן ע"פ כל אחד ואחד כמו שהיו לא פחות ולא יותר מה יהיה מהם אסורות או מותרות.
תשובה: אין ספק שהיין מותר בשתייה שאע"פ שרוב גנבי העיר הם עכו"ם לפי שכבר הסכימו הגאוני' ז"ל שאין מגע אלו הישמעאלי' אוסר בהנאה וכיון שאין מגען אוסר בהנאה מיחדין אצלן יין ודינן בזה כגר תושב דתניא בפ"בת דע"ז (ס"ד ע"ב) דיינן כשמנן ומיחדין אצלן יין וה"ה לאלו הישמעאלי' שהרי אינן עע"ז ואין מנסכין את היין אדרבה הוא מאוס להם ואסור וכ"כ האחרונים ז"ל וכיון דמיחדין אצלן יין ולא חיישינן לספק מגען. הדבר ברור בנדון הזה שאין לחוש כלל וזה מספיק להתיר יין. ולענין דבריכם במה שנסתפקתם אם אומרי' בכיוצא בזה כמו שאומרים במקומות אחרים נתפס עליו כגנב היין מותר בשתייה אע"פ שאין אנו צריכין למו"מ זה להתיר יין זה אאריך מעט בו להתלמד בו לגנבי' עכו"ם. ונ"ל דלא אמרינן הכי הכא והראיה מדאמרינן בפ' בתרא דע"ז (ע' ע"א) ההוא גברא דסליק ופתח חבית' אמר רבא חמרא שרי רוב שוארי ישראל נינהו ואי לאו האי טעמא חמרא אסור ואמאי נימא כיון דנתפס עליו כגנב מירתת ולא נגע. וכ"ת שאני הכא דפתח וכיון דפתח ודאי נגע אי נמי בנגע ודאי עסקינן הא ליתא דאמרי' התם (שם) הוה עובדא בנהרדעא ואמר שמואל חמרא שרי כמאן כרבי אליעזר דאמר ספק ביאה טהור דתנן הנכנס לבקעה בימות הגשמי' וטומאה בשדה פלוני' ואומר הלכתי למקום הלז ואיני יודע אם נכנסתי למקום פלוני אם לאו רבי אליעזר מטהר שהי' רבי מאיר אומר ספק ביאה טהור ספק מגע טמא. לא שאני התם כיון דפתח אדעתא דממונ' כלומר כיון דמורחי דחמר' הוא לא נגעו הוה ליה ספק ספקא כלומר ספק עאל עכו"ם ספק עאל ישראל ואת"ל עאל עכו"ם ספק נגע ספק לא נגע ע"כ גמרא וממנה אתה למד דבס' נגע עסקינן. וכיון שכן אם איתא דטעמ' דמירתת מהני בכיוצא בזה למה לן למימר תרי ספיקי הוו אפי' ליתיה אלא חד ספקא בודאי עכו"ם ספק נגע ספק לא נגע הוה לן למישרי מטעמ' דמירתת וכעובדא דרבה למה לי טעמ' דרוב ישראל אלא ודאי ליתיה לההוא טעמא הכא והיינו טעמא לפי שאין אומרים אותו טעם אלא עכו"ם הנמצא בין החביו' כעובדא דההוא אושפיזא (שם) דאשתכח עכו"ם בינ' דני ואין ידוע אם הוא גנב אם לא אבל בודאי גנב לא שהרי כל עצמו לא בא אלא ליגע ומעשיו מוכיחין דלא מירתת וכן נמי בולשת שנכנסה לעיר אין להם פנאי לנסך (שם ע"ב) לפי שהם טרודים ביותר משא"כ בגונב בלילה ומש"ה אצטריכו בגמר' לטעמי אחריני ומה שאמרתם שיש להתיר לפי שלמחר נמצאו החביות הנשארו' מכוסו' כמו שהיו דאמרי' לא טרח ומכסי הכא ליתא שאין הנחת האבן ע"פ החבית קרויה סתימה ומה שהחזירוה אינו אלא אורחא דמילת' וכ"כ המפרשים ז"ל. ומה שחלקתם בין אם פתחו הגנבים להיות החביו' פתוחו' אינו נכון שכיון שהדין נותן לחוש למגע היכא דליכ' אלא חד ספק' וכדמוכח בעובד' דנהרדעא כדכתיבנא מה לי פתחו מה לי היו החביו' פתוחות בין כך ובין כך ספק נגע ספק לא נגע דהא כיון דרוב גנבי' עכו"ם נינהו ודאי עאל וליכ' אלא תד ספק' וזה ברור למבין. ומה שהוכחתם מלשונות הרמב"ם ז"ל והרשב"א ז"ל דבפתחו דוקא עסקינן אין מכאן הוכחה משום דלישנ' דגמרא נקטי' ובגמ' עובדא הכי הוה ואם היה זה החלוק אמת ה"ל לפרושי הכי ולא הוו שתקי מיניה. הלכך אי לאו טעמ' דישמעאלים לאו עע"ז נינהו חמרא הוה אסיר: