שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/נב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן נב עריכה
שאלה נב:
ב"גאיה אל האיש אשר בא משם ושאלה זו בידו
יהודי משכן חצרו ביד ישמעאלי וסך המשכונ' היה קק"ס דינרים חדשים אח"כ מת היהודי הממשכן ונשאר בנו יורשו ובא אליו הישמעאלי הנושה ואמר לו אם תרצה שאחזיר לך בית אביך תן לי עתה חצי הסך או שלישית' ומהנשאר אתן לך זמן שתפרעני מעט מעט בכל שבוע ובכל חדש אז הבן היורש נתן לו מאה דינרי' חדשים והנשאר נתן לו זמן לפרוע אותו תוך ה' שנים לפרוע אותו מעט מעט בכ"ש ובכ"ח כמסת ידו. אח"ז באה המגפה והלך לו הבן הנז' חוץ לעיר לעשות מלאכתו ונתעכב שם קרוב לשנה תמימה אז הישמעאלי רצה למכור החצר הנז' מכח שטר המשכונ' שבידו מהזקן בעל החצר שמת כי כח ורשות היה בידו למכור ובאותו הזמן היתה המגפה חזקה ולא היה שום אדם רוצה לקנות קרקעות ואפילו אם יהיו בזול גדול בפחות מחצי שווין מה עשה יהודי אחד הלך אצל הישמעאלי ואמר לו מכור לי החצר הנז' מכח ההרשאה אשר בידך שהרשה אותך אבי היורש הנז' ואני אתן לך ק"ס דינרי' חדשים שנשארו לך על הבית השיבו הישמעאלי וא"ל מה אעשה לבן היורש אשר כבר נתן לי ק' דינרי' חדשים אם יתבעני בדין על המעות אשר קבלתי ממנו וגם על אשר אמכור החצר פחות מכדי שויו אז ענהו היהודי ואמר לו אני אעמוד לך מנגד ועלי לסלק מעליך כל ערעור ונזק והפסד שיזדמן לך מצד היורש הנז' אז נתרצה הישמעאלי ומכר לו החצר בסך ק"ס דינרים הנשארים ונכנס לו היהודי ערב מכל נזק שיקרה לו מצד היורש. אח"כ מת היהודי הקונה ונשאר החצר ביד בנו כיון ששמע היורש שנמכרה החצר בא ומצא הישמעאלי חולה ונוטה למות א"ל היורש החזיר לי הק' דינרים חדשים שנתתי לך או החזיר לי החצר ואני אפרע לך הק"ס דינרין הנשארים אז א"ל הישמעאלי אני מכרתי החצר ליהודי הנז' ועשה לי שטר מזה שהוא יתיצב לי מנגד מכל תביעה שיש לך עלי והמתן לי עד שאקום מחולי זה ואז תבא לדון עמי והדין שיהיה לך עלי יהיה לי גם אני נגד היהודי הנז' ואחר זה מת הישמעאלי ולא קם מחליו יודיענו אדוננו כל סתום בענין זה אם יוכל היורש לטעון נגד היהודי בדינינו ולטרוף מהיורש החצר אשר בידו אחר שהישמעאלי היה מחזיר החצר בדיני ישמעאל ויבאר לנו הדברי' באר היטב כי הוא חכם כמלאך האלקים עד כאן נוסח השאלה:
תשובה: בדינינו מכר זה הוא בטל מכמה טעמים. האחד שיש טעות ואונאה במכירה זו כנראה מלשון השאלה מפני שנעשית בזמן המגפה שאין דעתם של בני אדם לקנות כי אם בזלזול גדול ואע"ג דקי"ל (ערכין כ"ד ע"א) דאין להקדש אלא מקומו ושעתו ובודאי דהוא הדין למכר וכ"כ הראשונים ז"ל היינו דוקא כשנעשה המכר בזמן הראוי למכור אלא שאין ממתינין זמן אחר שיהיה ראוי יותר מזה אבל בזמן כזה שאינו ראוי כלל הרי זה כמוכר בלא אכרזתא שאפי' ב"ד שמכרו בלא אכרזתא אין מכרן מכר כדאמרינן בפרק אלמנה נזונת (ק' ע"ב) ב"ד שמכרו בלא אכרזת' נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרין וה"ה לשליח כדאמרינן עלה דההיא (שם) נעשו ודאי טעו דתנן שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש שלשי' יום ומכריזין הבקר ובערב אי מההיא הוה אמינא ה"מ שליח אבל ב"ד לא וקמ"ל דאפי' ב"ד וכיון ששליח צריך להכרזה וישמעאלי זה בשליחות בעל קרקע מכרו ומכרו בזמן שאינו ראוי למכור אין מכרו מכר. ואע"ג דאמרינן התם (שם) דבמקום שאין מכריזין כגון נהרדעא א"צ להכריז ה"מ במקום שאין מכריזין כלל משום דקרו להו בני אכלי נכסי דאכרזתא אבל בכגון זה בכל מקום אין שעה זו ראויה למכור קרקעות וכה"ג לא אמרי' אין לך אלא מקומו ושעתו. והכי מוכח בפ' שום היתומים (כ"ד ע"א) דתנן התם אע"פ שאמרו עבדי' נמכרי' בכסותן לשבח שאם תקח לו כסות לשלשים דינרי' משביח הוא מנה וכן פרה אם ממתינין אותה לאיטליס (הג"ה איטליס פירוש בעל הערוך שהוא שוק קצבות ויש שם עצים נעוצים וברזלים מתוחים בהם ותולין בהם הבשר) משבחת היא וכן מרגלית אם מעלין אותה לכרך משבחת היא. אין להקדש אלא מקומו ושעתו ומדנקיט לה בהני גווני משמע דדוק' כי ה"ג שאי אפשר שישביחו במקומן ושעתן בלא שום מעשה יותר ממה שהם שוין עכשו הוא דמזבינינן להו בההוא דוכתא ובההוא שעתא אבל בנדון הזה שאם ימתינו עד שיעבור זעם זמן המגפה ישוב השער למקומו בלי שום מעשה וזלזול. זה אינו אלא מחמת שאין דעתן של בני אדם לקנות עכשיו אין מוכרין אותו עכשו והרי זה כמוכר בלילה או כמכריז שלא בשעת הוצאת פועלים והכנסת פועלים דאי לא לשמעינן כה"ג וכ"ש הנהו גוונ' דמתני' שאין לנו ללמד ממשנתינו מה שהוא יותר גרוע מאותן צדדין שהזכירה ואע"ג דקי"ל דאין אונאה לקרקעות וכדאיתא בפרק הזהב (נ"ו ע"א) ה"מ במוכר עצמו אבל בשליח שטעה אפי' בפחות מכדי אונאה חוזר במטלטלין וכן בקרקעות וכדאיתא בפ' האיש מקדש (מ"ב ע"ב) משום דמצי אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. והשני שזה הישמעאלי מכר קרקע זו מכח הרשאת המוריש אחר שמת ואין מכירתו כלום דמכח מאן קאתי מכח מוריש וכיון שמת בטלה שליחותו וכדאמרינן בפ' כל הגט (כ"ט ע"ב) גבי שליח גט כלהו מכח מאן קאתו מכח בעל אי איתיה לבעל איתנהו לכלהו ליתיה לבעל ליתנהו ואמרי' בפ' הגוזל עצים (ק"ד ע"ב) לסוף א"ל אפי' כתב לך התקבלתי נמי לאו כלום הוא דילמא אדאתית שכיב ר' אבא ונפלי זוזי קמי יתמי והתקבלתי דרבי אבא לאו כלום הוא. והרמ"בן ז"ל כתב בפ' הספינה בשם רי"ף ז"ל שאם מת המשלח בטלה הרשאה. ולא עוד אלא אפי' בחיי המרשה לא היתה מכירת הישמעאלי המורש' כלום דהא קי"ל דאין שליחות לעכ"ום כדאית' בפ' האיש מקדש (מ"א ע"ב) ובפ' איזהו נשך (ע"א ע"ב). עוד יש לצרף לזה טעם אחר שהלוקח הזה נשתעבד אל הישמעאלי לסלק מעליו כל ערעור הבא לו מחמת יורש הממשכן לפי שמן הדין לא הי' יכול למוכרו מפני הפשרה שהיתה ביניהם שיפרענו לזמנים וגם מפני שמוכרו בפחות מכדי שויו וגם מפני שכבר קבל ממנו מאה דינרים ולפ"ז לא נתרצה הישמעאלי למוכרו לו אלא בשעבוד זה והרי הוא כמוכרו לו ע"מ שירצה בעל הקרקע וכיון שלא נתרצה היורש במכירה זו. ולולי שמת הישמעאלי כבר עמד עמו בדין על זה נמצא שמכרו בטל ובכה"ג לא בעי תנאי כפול ולא שאר דיני תנאין אלא אומדן דעתא סגי דכיון דגלי אדעתיה דלא מזבין אלא אדעתא דהכי לא הוו זביני אפי' הי' יכול למכור מן הדין וכדאית' בפרק האיש מקדש (נ' ע"א) גבי ההוא דזבנינהו לנכסי' אדעתא למסק לארעא דישראל וכדאי' התם וכן נמי בפ' אלמנה נזונית (צ"ז ע"א) בההיא בצרתא דזבנינהו כ"ע לאפדנייהו כדאית' התם וכ"כ המפרשים ז"ל דבגלוי דעתא סגי ולא צריכי' בכה"ג לדקדוקי תנאים כלל. ואע"ג דאחזיק האי לוקח בקרקע זו שני חזקה אין חזקתו כלום לפי שחזקה זו מכח מכירה זו באה וכיון שאינ' כלום אף החזקה אינ' כלום. והכי תניא בתוספתא המחזיק בשדה מחמת אונו ונמצא' אונו פסולה אינה חזקה. וכן כ' הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהלכו' טוען האוכל שני חזקה מחמת שטר שיש בידו ונמצא השטר בטל בטלה החזק' ותחזור השדה עם כל פירותי' לבעלים. ואע"ג שקרקע זה נפל ביד יורש הרי דינו כאלו אביו היה קיים דלא אמרינן בכל כה"ג טוענין ליורש דאיך נטעון עליהם טענות שקר במה שאנו יודעין שהוא אינו מחזיק בקרקע זו אלא מחמת מכר זה שהוא בעל ויתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקייהו (ערכין כ"ב ע"א) דאע"ג דקי"ל טוענין ליורש כדאית' בפ' חזקת (מ"א ע"א) ובפרק המוכר את הבית (ע' ע"ב) לאו בכל מילי טענינן להו אלא במילי דשכיחי אבל במילי דלא שכיחי אע"ג דאבוהון אי הוה קיים הוה טעין הכי אנן לא טענינן אלא במידי דשכיח. והכי מוכח בפרק המוכר את הבית (ל' ע"ב) גבי שטר כיס דטענינן להו החזרתי ולא טעני' להו נאנסו ואפי' בדברים שאם אפוטרופוס הוה טעין הכי הוי מקבלינן טענתיה אנן לא טענינן להו אי לא טעין אפטרופוס כדמוכח בפרק שני דייני גזרות (ק"ט ע"ב) גבי ההוא דעשאה סימן לאחר וכ"כ רבינו מאיר דרוטנב"ורק ז"ל בתשובה וכן כתב הרז"ה ז"ל. מ"מ נראה שאפוטרופוס יכול לטעון הכל כדמוכח ההיא דכתובות וכן כתב הרא"ה ז"ל בפ' הגוזל בתרא אלא שאין כאן שום טענה לפי נוסח השאלה. וכיון שמכר זה הוא בטל בדינינו אפי' היה מתקיים בדיניהם אנו מבטלין אותו דאמרינן בפ' חזקת (ל"ה ע"ב) א"ר יהודה ישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם וכתב הרב בעל העטור ז"ל הרי הוא כעכו"ם דקאמר בכל דוכת' כאלו אותו עכ"ום בא עם ישראל לדין ותניא (ב"ק קי"ג ע"א) אם אתה יכול לזכותו בדיני ישראל זכהו בדיני עכו"ם זכהו. וכן יש מהאחרונים ז"ל שכתבו כן וכיון שאלו בא העכו"ם לפנינו היינו אומרים לו אין לך למכור בנכסים אלו אע"פ שהי' יכול למכור בדיניהם השתא נמי להאי ישראל דאתי מחמתיה אמרינן לי' מקחך בטל וכ"ש אפי' בדיני העכו"ם המכר בטל כמו שנז' בשאלה הילכך מחזיר יורש בעל הקרקע ליורש הלוקח מה שהוציא ויחזיר לו קרקעו עם הפירות שאכל כדין המחזיק בקרקע שאינו שלו דהדרא ארע' והדרי פירי: