שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/מט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן מט
עריכהענין מט:
קסנטינא אל הדיין רבי יוסף בר דוד יצ"ו
בר אבהן ובר אוריין. נגר בר נגר ודיין בן דיין. פאר קהלות וצבין. עץ חיים למחזיקים בו ופריין. דבש אמרי נועם מצאו בו לאכול דיין:
כתבך הנכבד ראיתי ושמחתי כי זכרת לי אהבת כלולו' בינותינו בינינו וביניך והנני יוצא לקראתך כחתן היוצא לקראת כלה ומודים אנחנו לך על כל טפה וטפה וממעיני אהבתי אפיץ לך עינות תהום מעינות נכבדי מים. אח"ז ראיתי דבריך אשר תורף ועקר כוונתך סובב בהתנצלות אלינו מענינים אשר אירעו בינך ובין הנכבד הה"ר יצחק בונא שתרוק נר"ו. חשבתיך בזה כמתנהג במדת חסידות וענותנות ועושה לפנים משורת הדין אשר מקצות הארץ השגחת להתנצל אלי ומי אנכי כי הביאותני עד הלום. ועתה אני דרך משא ומתן אשיבך לענין ההתנצלות ואם הוא מספיק אם לאו כי זהו עקר כתבך ולענין הדין במה שנשאתם ונתתם עמו לא אאריך כי אין זה עקר כוונתך זולתו במה שהוא מוכרח לענין ההתנצלות.
כתבת זה לשונך כי הה"ר יצחק נר"ו הנז' ראה המקוה בימי הקיץ ומצא אותה חסר ואמר לנו למה אין אתם ממלאין אותו ע"י המשכה. אמרתי לו אנחנו מחמירין בדבר. ועוד שיש חוץ מהעיר נהרות ומים חמין שילכו הנשים לשם מקום שאין שם עובר ושב אפילו שיהי' המקוה מלא קל הוא להן ללכת שם. עוד שאלנו שמש אחד שהיה משמש בבהכ"נ היום שלשים שנה ואמר לנו שקודם היום כשיחסר ממנו מעט היה הדיין מצוה לי שאשפוך הנשאר. אמרתי לו עם היותנו יודעים שהוא מותר ע"י המשכה ואבותינו מקודם היו חוששין שלא יבא איש אחד וימלאנו שלא ע"י המשכה ואפילו אין שם רוב עכ"ל מתוך הדברים נ"ל שהחכם הנז' לא הורה כן אלא בשנשאר רוב שיעור מקוה במקוה אבל בלא רבייה לא התיר ההמשכה וגם אתם לא נחלקתם עליו בעיקר הדין אלא שאתם רוצים להחמיר על עצמיכם בזה. ומעתה אין להאריך בעקר הדין בזה זולתי מה שהיא הקדמה לו למה שאנו צריכין לו בזה:
כבר ידעתם שמחלוקת הוא בין הפוסקים אי שרי המשכה בלי רבייה אי בעי' רבייה והמשכה. הרי"ף ז"ל כ' בהל' נדה ופ' ב' דשבועות והיכא דלית ביה מ' סאה ואייתי מים שאובין ואמשכינון מאבראי שפיר דמי דכי אתא רב דימי אמר שאובה שהמשיכוה טהורה (תמורה י"ב ע"ש) עכ"ל וכ"כ זה הלשון משמו הראב"ד ז"ל בס' בעלי הנפש בשער המים. וא"כ מפורש הוא שהוא אינו מחלק בין רוב למיעוט. אבל אני מצאתי בנסח' שלי מההלכו' שיש בה זה הלשון וה"מ דאי' ביה רובא דהוא כ"א סאין כשירין ואני חושב שזה התוספת אינו מלשון הרי"ף ז"ל ומגיהי ספרי' הוסיפו אותו שהרי כל האחרוני' ז"ל תולין ברב ז"ל סברא דלא בעי רבייה והמשכה וכ"כ הרמב"ן ז"ל בפ' המוכר את הבית שזהו דעתו של הרי"ף ז"ל וכן נראה מכיון שהביא ההיא דרב דימי ולא הביא ההיא דרבי אליעזר בן יעקב. (תמורה שם ע"א) דתניא ראב"י אומר מקוה שיש בו כ"א סאה מי גשמים ממלא בכתף י"ט סאין ופותקן למקוה ששאובה מטהרת ברבייה והמשכ' מדאייתי הא דר"ד ולא אייתי הא דראב"י משמע דס"ל לרב ז"ל דאפילו בלא רבייה שרי. ולא עוד אלא שהרשב"א ז"ל כ' שהרי"ף ז"ל כ' בהלכותיו הא דרב דימי שכך הלכה ואפילו רובה ואפילו כלה עכ"ל הרשב"א ז"ל ואין ספק שכן הוא דעתו ז"ל אבל חלקו עליו הרבה מהאחרונים ז"ל וסמכו בזה על הגאון רב אחא משבחא ז"ל דבעי רבייה והמשכה כראב"י וסייעו הרב' לדבריו וטרחו לפרש דברי רב דימי שלא יקשו על דברי ראב"י כמ"ש למעלה בסימן י"ז והסכימו כלם שלא לעשות מעשה אלא ע"י רבייה והמשכה וכן היא דעת הרשב"א ז"ל בשער המים שלו. ואני חושב שגם אתם עמדתם על שתי הדעות האלו מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהל' מקואות וגם הרב ז"ל הסכים שלא לעשות מעשה אלא ע"י רבייה והמשכ' כמו שתראו מלשונו שם:
ומעתה אני חוזר לענין מחלוקת שנפל ביניכם שנראה ודאי מתוך דבריך שהחכם נר"ו הנז' לא התיר כן אלא ע"י רבייה והמשכה ואף בזה נחלקתם עליו לא שמצאתם כן בדברי שום מחבר או פוסק שיאסור כן שלא מצינו מי שחושש ברבייה ע"י המשכה דאדרבה יש מי שמיקל יותר ומתי' שאובה כלה בהמשכה. אבל מה שהביא אתכם לחלוק עליו הוא שלא נהגתם כן ורצית אתה לחזק מנהג אבותיכם בידכם כשאמרת טעם היותם יודעים שהוא מותר ע"י המשכה היו חוששים שלא יבא איש אחר וימלאנו שלא ע"י המשכה ואפילו אין שם רוב אלו הם דבריך. והנה חששא זו שכתבת היא מורכבת משני חששות האחת שמא ימלאנו שלא ע"י המשכה ואפילו אם לא חסר רוב דודאי בהכי מפסיל דכל שלא בהמשכה מקוה שהוא חסר ג' לוגין ונפלו בו ג' לוגין מים שאובין והשלימוהו עדיין הוא בפסולו כדאיתא בפ' ב' דמקואות וא"כ כל מה שלא בהמשכה אפילו במיעוט יש לחוש. והחששא הב' היא שמא לא ישאר במקוה רוב שיעורו וימלאנו אפילו בהמשכה דכיון שאין שם אלא מיעוט ואפילו נשאר שם כ' סאה אפילו בהמשכה לא שרי וכהסכמת רוב הפוסקים ז"ל. ואני אומר שאין זו טענה מספק' לסמוך עליה מנהג אבותיכם שאם רצונך לומר שהם היו חוששין שמא ימלאנו אדם בפנינו בפסול ויבואו להכשירו אין כיוצא בזה חשוב מנהג לחוש לבני אדם שיתירו דברים שיודעים שהן אסורין. ודבר שאין התינוקות טועין בו אין לעשות בו גדר ותקנה. ואם באתם לחוש בכל ימות הקיץ אפילו לא היה לפניכם בחזקת חסר כלל לשמא חסר שלא בפניכם ובא אחד והשלימו שלא בהמשכה אין מקום לחששא זו כלל דהרי מקוה זה בחזקת טהרה הוה ובחזקת טהרה הוא ואין לך לפוסלו מספק. דדוקא היכא דנמדד ונמצא חסר הוא דאמרי' בפ"ב דמקואו' דכל טהרות שנעשו על גביו למפרע טמאות ויהיב טעמא בתוספתא ומייתו לה בגמרא בפרק האומר בקדושין (ס"ו ע"ב) משום דטמא זה בחזקת טומאה עומד עד שיודע לך במה נטהר ואפילו בכה"ג פליג רבי טרפון ואמר דכל טהרות שנעשו על גביו למפרע טהורות משום דמקוה זה בחזקת טהרה הוא עומד ולעולם הוא בחזקתו עד שיודע לך שנטמא. אבל אם המקוה הוא שלם לפנינו אפילו רבי עקיבא דפליג עליה דר"ט מודה דאמרינן העמידהו על חזקתו משום דשלם היה ושלם הוא ואין לחוש שמא חסר ונתמלא באסור א"כ חששא זו אינה כלום. ואם באתם לחוש לשמא אחר שחסר בפניכם מצאתם אותו מלא ולא נתמלא בפניכם ואתם חוששין שמא נתמלא באיסור גם זה אינו מספיק כלל לסמוך בו מנהג אבותיכם שזה המקוה שהיה חסר ונתמלא או נתמלא בידי שמים או בידי אדם ואם נתמלא בידי שמים הרי הוא כשר ואין לנו לחוש לשאוב כלל דשמא דרך כלים עברו המים ונעשו שאובין בכלים לפי שאין שם כלים מצויין שיעברו המים דרך עליה בצד שיפסלו משום שאובין. וכן נראה מתוספת' דמקואות דקתני התם צנור המקלח מים למקוה והמכתשת נתונה בצדו ספק מן הצנור למקוה ספק מן המכתשת למקוה פסול מפני שהפסול מוכיח ומשמע מהכא שאם אין הפסול מוכיח אין חוששין לו הרי שאם נתמלא בידי שמים אין לחוש כלל. וגם אם נתמלא בידי אדם אין לחוש כלל לפי שזה שמילא אותו או ידענו מי הוא או לא ידענוהו כלל ואם ידענוהו נשאל אותו באם אמר שבהכשר מילא אותו בודאי נאמן דע"א נאמן באיסורין אפי' היכא דאתחזק איסורא ואפילו אין בידו לתקן כדמוכח בחולין (י' ע"ב) ובגטין (ב' ע"ב) וביבמות (פ"ח ע"א) ובכתובות (ע"ב ע"א ע"ש) ובהרבה מקומות אחרים. ואם לא ידענו מי הוא זה שמילא אותו אף בזה יש לדון ולטהר לפי שרוב מצויין אצל מצוה מומחין הם כדאיתא בפ"ק דחולין [ג' ע"ב ושם איתא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אך עיין בר"ן חולין פ"ז בסוגי' דשולח אדם ירך לנכרי בד"ה גרסי' בגמ' הביא שם גם אצל מצות כן] ואין לחוש לעכו"ם שאין העכו"ם מצויין אצל מקואות וכ"ש שיטרחו להשלימם. א"כ י"ל בודאי שישראל מילא אותו בכשרות וכ"ש דשאובה דרבנן כדאי' בפ' המוכר את הבית (ס"ו ע"ב) ובפרק מרובה (ס"ז ע"א) ובמקומות אחרים. ומהאי טעמא אמרינן בתוספתא מקוה שהניחו ריקם ובא ומצאו מלא כשר מפני שזהו ספק מים שאובין ובדרבנן אזלינן לקולא. וכן דעת ר"י בעל התוספות מזאת הראי' ואע"ג דספרא דריש מקרא דבעי מקוה בידי שמים אסמכתא בעלמא כמו שמצינו שדורשים שם הרבה דברים שהם מדרבנן מקראי כמו מעשר ירק ובראשון מר"ה (י"ב ע"א) אמרינן דאינו אלא מדרבנן וכן בירושלמי באחרון ממס' חלה (ה"ד) תני איסי בן עקבי' אומר מעשרות לירקות מדבריהם אלא שרבינו שמשון ז"ל פי' דהא דאמרינן שאובה דרבנן דוקא בשנשאר רוב שאינו שאוב דכיון שיש רוב דהיינו כ"א סאין אם פתק בו י"ט סאין מן השאוב כשר מן התורה אפילו בלא המשכה אע"ג דמדאורי' בעי' מ' סאה וכמ"ש הראב"ד ז"ל. אבל שאובה כלה אפילו מה"ת פסול זהו דעת רבי שמשון ז"ל וכ"ד הרשב"ם ז"ל. והא דאמרי' בפרק המוכר את הבית מכלל דשאובה מדאורייתא בתמיה. ולא מוקי לה בכלה שאוב היינו משום דטעמ' קתני צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה דמשמע דבכל פסול איירי אפילו בפסול ג' לוגין. והראב"ד ז"ל מחלק בין שאובה בידי אדם וההיא אפילו מדאורי' אסורה ובין שאובה כלה ע"י כלים וההיא אינה אלא מדרבנן דכלים לא כתיבי בקרא וכל שהיא מקוה מים מעצמו כשר אפילו עבר דרך כלים אבל מ"מ אפילו נאמר דשאובה כלה דאוריי' אפ"ה מקוה שהניחו ריקם ומצאו מלא כשר משום טעמ' דיהיב בתוספתא דחזקת מקואות כשרות ופי' רבי שמשון ז"ל דה"ק דסתם מקוה עשוי להטביל בו ומספיקא אזלינן להכשיר דחזקת העושה מקוה עושהו בכשרות עכ"ל. א"כ טענותיך להעמיד מנהגכם אינן מספיקות. אבל מה שאפשר לומד בזה הוא מפני שיעור ההמשכה שנסתפק לאבותיכם ז"ל אותה המשכה בכמה והיה נראה להם שיש לה שיעור גדול וזהו לשון המשכה בכל מקום כדאמרי' בהוריו' (י"ב ע"א) וכן בכריתות (ה' ע"ב) אין מושחין את המלכים אלא על המעין כדי שתמשך מלכותן ואמרי' באגדת חלק (ק"ה ע"ב ע"ש) וכן בתעניות (כ' ע"א) דבלעם בעי למימר לא תהא מלכותם נמשכת וקאמר כנחלים נטיו דמשמע מכאן דלשון המשכה במעין ונחלים ממרחק היא ולפי שרבותינו ז"ל במשנה ובתוספתא ובגמרא לא נתנו שיעור להמשכה זו וגם הרמב"ם ז"ל שאתם נוהגים על פי חבורו לא פי' בזה כלום מפני כן גדרו אבותיכם גדר בדבר שלא להכשיר מקוה בהמשכה כלל. ואם באנו לדון ע"פ הסברא היה נראה שא"צ המשך גדול להמשכה זו שא"א להצריך המשכה למים שאובין הללו יותר ממה שהם נמשכין ע"י הגשמים כשהם יורדים במקוה ואפשר שתהיה עוקת המקוה סמוכה לגג קטן צר הרבה שממנו הוא מתמלא המקוה מעט מעט שכיון ששאובה במיעוט אינה אלא מדרבנן א"א שלא יחמירו בה אלא שלא ימלא בכתף להדיא וישפוך לתוך המקוה אבל אם המשיכן אותו שיעור מועט שהם נמשכי' בידי שמים ודאי שרו רבנן בהכי ולפ"ז אפי' בהמשכה מעוטה כל שהיא מותר. וכן מצאתי לזה ראיה זה לי ימים רבי' כשהייתי לומד מס' מקואות מדתנן בפ"ו ממקואות ג' מקואות בזה יש עשרים ובזה יש עשרי' ובזה כ' מים שאובין היה שאוב מן הצד וירדו ג' וטבלו ונתערבו המקואות טהורין והטובלין טהורין. ופי' הרמב"ן ז"ל בפ' המוכר את הבית משום שאני אומר השנים הראשונים נתערבו תחלה והיה מקוה שלם ושוב אינו נפסל בשאובה היה שאוב באמצע המקואות כמו שהן ונשאר הכשר כשר אף על פי שנתערב עם השאוב ובודאי טעמא משום המשכה הוא וכן פי' רבינו שמשון ז"ל וקאמר שאע"פ שהן זה בצד זה ואין שיעור הרחקה ביניהם נשארו הכשרים כשרים משמע דלא בעי' שיעור להמשכה כלל. ואחר זה מצאתי שהרשב"א ז"ל כתב שבהמשכה מעט סגי. וכן נראה מדברי רבי שמשון ז"ל שהוא כתב דההיא דמשקה בית מטבחיא דפסחים (י"ז ע"ב) דחזו למטבל בהו מחטין וצנורות אע"ג דהוו שאובין דמש"ה חזו משום דכל שנופל על גב קרקע נמשכין הן קצת ומצינו לשון המשכה בשיעור מועט דאמרינן בברכות (נ' ע"ב) ממשיכין יין בצנורות. אבל רבי פרץ ז"ל כתב בשם ר"י בעל התוספות ז"ל דבעי ג' טפחי' ונראה שטעמו ז"ל משום לבוד דכל פחות מג' ה"ה כמחובר ולא קרי המשכה ואע"פ שיש לחלק דלא שייך טעמא דלבוד אלא במחיצות. כבר הורה ז"ל. אבל מ"מ אם אבותיכם לא שמיע להו להא ונסתפק להם שיעור המשכה זו בכמה ועשו הרחקה בזה יפה עשו דאטו מאן דלא ידע להא לאו גברא רבה הוא. ואולי היה להם בזה טעם אחר. ובס' המנהגות מצאתי ששיעור המשכה צריך להיות ממקום רחוק כדי שתכלה כח המשכה קודם שיגיעו המים למקוה ואע"פ שזו חומרא יתירה ואין לזה ראיה ולא בעי' כולי האי וכדפרישי' אבל יש סמך בזה למנהג אבותיכם שלא נהגו בהמשכה כלל לפי שנסתפקו בזה השיעור ואינו מנהג בטעות. ואם אתם רוצים לעמוד על מנהגכם משום ואל תטוש תורת אמך אין עליכם בזה אשמה כלל וכ"ש מכיון שיש תקנה בדבר שיש מקואות אחרי' וכמ"ש. ומן הדין אין לחלוק עליכם בזה אע"פ שיש אוסרין בטבול בנהרות משום שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין אלא בימי תשרי אין לשנו' מנהגכם מתרי טעמי חדא שאין אתם נוהגין כן אלא בימות הקיץ שחסר המקוה והרי הן כימי תשרי שאין שם נוטפין ועוד שכל זמן שהנהר מימיו רותחין כשהיו ולא נצטננו בודאי לא רבו הנוטפין א"כ אין במנהגכם חשש איסור וחייבין אתם לעמוד עליו וזהו מתורת המנהגות דכל היכא דליכא איסורא אי נהוג שבקי להו וכדאיתא בפ"ק דר"ה (ט"ו ע"ב ע"ש) ואדרבה מחייבי להו לקיומי מנהג אבהתייהו כההיא דבני בישן דאחמור אנפשיהו דלא למיזל מצור לצידן בע"ש כדאיתא בפ' מקום שנהגו (נ' ע"ב) ואע"ג דשרי כדאי' בפ"ק דשבת (י"ט ע"א) כיון דאינהו אחמיר אנפשייהו קאמר רבי יוחנן לבנייהו דאינהו נמי אסירי משום ואל תטוש תורת אמך. וכן נמ' בפ' גיד הנשה (צ"ג ע"ב) אר"י לרב שמן בר אבא ביעי חשילתא שרו ואת לא תיכול משום ואל תטוש תורת אמך והכא נמי דכותה דכיון שאבותיכם נהגו איסור בכל המשכה אע"ג דידעי דהמשכה שריא דודאי בקיאין היו בספרי הרמב"ם ז"ל אתם חייבים לעמוד על מנהגכם משום ואל תטוש תורת אמך וכ"ש שאין לגעור בכם אם אתם מחזיקי' באותו מנהג כיון שמנהג קבוע היה כמו שהעידו זקניכם וכמו שכתבת.