שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/ל
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן ל עריכה
שאלה ל:
עוד שאלת מהו להניח תפילין של ראש על המגבעו'. ואמרת כי היה נראה לך שאין ראוי לעשו' כן מדאמרינן (מנחות ל"ז ע"ב) והיה לך לאות ולא לאחרים לאות:
תשובה: אדרבה מהתם מוכח שמותר דהא בשל יד לא מיתסר ליתן על בית אונקלי דהיינו על בית יד חלוקו מבחוץ אלא מהאי טעמא הא לאו הכי שרי. וכדאיתא במגלה בפ' הקורא (כ"ד ע"ב ע"ש). אבל בתפילין שבראש דליכא למידרש הכי שרי אדרבא הכי עדיף דכתיב בהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ודרשי' (ברכות ו' ע"א) אלו תפילין שבראש וכן דעת הרשב"א ז"ל בחדושיו וכבר כתבת אתה כל זה. אבל מה שראוי להקשו' בזה הוא מה שאמרו בשני מזבחים (י"ט ע"א) ובראשון מערכין (ג' ע"ב) שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין ומשמע דעל גבי ציץ ומצנפת לא וכבר תירצו בזה דהתם שאני לפי שאסור לתת כלי של מצוה על המצנפת. אבל בכובע של ראש שפיר דמי. ואני לא מלאני לבי לנהוג כן וגם הרשב"א ז"ל בתשובה כ' שלא אמרו אלא להלכה. ובפ' כל הצלמים (מ"ד ע"א) מצאתי גבי עטרת מלכם שהקשו והא בעי אנוחי תפילין ותירצו מקום יש בראש שראוי להניח בו שני תפילין ולא תירצו שיניח תפילין על העטרה. ולא חזינן לרבנן קשישי דעבדי הכי וגם הרב ז"ל בתשובתו הנזכר כתב שדעת כל הגאונים הראשונים ז"ל אינו כן ובירושלמי פ' היה קורא גרסינן רבן יוחנן ב"ז לא הוו תפילין זעין מיני לא בקיטא ולא בסיתוא וכן נהג ר' אליעזר תלמידו אחריו רבי יוחנן בסיתו' דהוה חזיק רישיה הוה לביש בדרעיה פי' חזיק רישיה שהיה חלוש כי כן לשון הירושלמי ובגמ' דידן פ' הנודר מן המבושל (מ"ט ע"ב) חזיק רישיה עד חגא דעצרתא כי הוה שתי ד' כוסות ליל הפסח ומפני חולשת ראשו לא היה מניח של ראש ונראה שעל הסודר לא היה רשאי להניחה ואלו היה מותר להניחה על הבגד לא היו אומרי' העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה משמע שעל ראשו מניחה ואם היא עגולה דוחק על ראשו ובא לידי סכנה. וגם סוגיא בפ' המקבל (ק"ה ע"ב) דנושא משוי מוכחא שפיר דשפיר דמי להניח סודרו על התפילין וכ"כ הרמב"ם ז"ל בה' תפילין (פ"ד הכ"ג) וצונף עליהם מצנפתו והמניחם על המגבעת ואח"כ לובש בית ראש עליהם עליו נאמר הכסיל בחשך הולך שאינו מניחם על שערו ואינו מגלה אותם לקיים וראו כל עמי הארץ. ואי משום וראו כל עמי הארץ כיון שהוא במקום וראו כל עמי הארץ שפיר דמי כדאמרי' (מנחות ל"ז ע"ב) בתפילין של יד דמקום לך לאות ואם נתגלה זרועו שפיר דמי. וכן אין הקב"ה מבטיח לישראל שיבואו האומות בארצם לראות תפילין שעל ראשם אלא שישמעו וראו כל עמי הארץ הוא ושמעו כמו כל העם רואים את הקולות: