שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/יז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן יז
עריכהשאלה יז:
עוד שאלת על המקוה שהוא במקומכם שנראה לך שהוא קטן מהכיל וקירותיו נשחתו והמים הנקוים בו יוצאים דרך סדקיו ותמיד אתם צריכין להוסיף בו מים ע"י המשכה ורצית לעמוד על אמתת מדידתו ושיעורו ומצאת עשרה טפחים באורך ושמנה טפחים וחצי בגובה וששה טפחים וחצי ברוחב שהם בשבור תקנ"ב טפחים וחצי ושיעור מקוה כשר שהוא אמה על אמה ברום שלש אמות יעלה בשבור תרמ"ח טפחים והרי מקוה זה אינו מגיע למספר זה אלא שיש בזה המקוה חוץ מזה השיעור ד' טפחי' נוספים על זה הרחב הנזכר כי המקום ארכו י"ב טפחי' וחצי ורחבו עשרה טפחי' ובאלו הד' טפחים הנוספי' הם המדריגות שיורדים בהם לתוכו ומפני המעלות שהם בתוך גבול זה לא מדדת אותו אלא מגבול המעלות והלאה וחזר האורך רחב והרחב אורך והם ד' מדרגות בכל אחד מהם ד' טפחים באורך על פני אורך המקוה וב' טפחי' ברחב על פני רחב המקוה ב' טפחי' בגובה בעומק המקוה והעלית חשבון אלו ד' מדרגות בשבור הם ק"ס טפחים כשתוסיף אותם על תקנ"ב טפחים וחצי שהוא חשבונך הראשון יעלו תשי"ב טפחי' וחצי. ועוד מדדת אוחו על דרך אחרת הנה ארכו י"ב טפחים וחצי עם המדרגות ורחבו י' טפחים וגבהו ח' טפחים וחצי ויעלו בשבור תתרס"ב טפחי' וחצי כשנגרע מזה מקום המעלות שהוא ק"ס טפחים ישאר תתק"ב טפחי' וחצי זהו שיעור המקוה ונסתפקת בו לפי שר"זל אמרו (עירובין ד' ע"ב) שאמה על אמה ברום ג' אמות הוי שיעור מקוה ושמא בעי' ג' אמות. רום דוקא אבל אם לא היה רומו ג' אמות אע"פ שהוא מחזיק תרמ"ח טפחי' בשבור כגון שהוא ט' טפחי' על ט' טפחי' ברום ח' טפחים אינו מקוה כשר משום דבעינן שתוכל האשה לטבול בו והיא נראית כעורכת לבית הסתרים וכמניקת את בנה תחת הדד ואם היו המי' מרודדין לא יכנסו המים בכל המקומות האלה אלא א"כ תתהפך בו כדג בתוך המרחשת ובעינן מים שכל גופו עולה בהם בבת אחת ופחות מג' אמות בגובה אין כל גופו עולה בהם יפה. כי כל קומת האדם ברוב היא ד' אמות. ע"כ תורף דבריך:
תשובה: שני חשבונות אלו אינן מכוונין כי לפי חשבונך הראשון יהיה שיעור המקוה תשי"ב טפחים וחצי בשבור ולפי חשבון האחרון יהי' שיעורו תתק"ב וחצי ויש ביניהם ק"ן טפחים והיאך אפשר זה. והנה החשבון האחרון הוא המכוון ויפה כוונת בשיטורו ובחשבון הראשון לא דקדקת יפה וטעית בו שני טעיות האח' שמדדת גובה המקוה ששה טפחים וחצי והם ח' וחצי כמו שמדדת בחשבון האחרון. והשני' שק"ס טפחי' שעולה שבור המדרגות הוספת אותם על החשבון של תקנ"ב וחצי דאיך תוסיף מקום עובי המדרגות שאין בו מים עם שאר המקוה שיש בו מים והי' לך לגרוע ולא להוסיף. והחשבון המדוקדק לפי דרך חשבון הראשון הוא שתעלה שבור המקוה מלבד מקום המדרגות שהוא עשרה על ח' וחצי בגובה ח' וחצי ויעל' תשכ"ב טפחי' וחצי עוד תעלה מקום שבור המדרגות שהוא ד' טפחי' על עשרה בגובה ח' וחצי ויעלה ש"מ מסיר מהם ק"ס מקום עובי המדרגות ישארו ק"ף תוסיפם על תשכ"ב וחצי יהיו תתק"ב וחצי והוא מכוון עם חשבון האחרון וכשתדקדק בחשבון תמצא שכשיהיו המים גבוהים במקוה ששה טפחי' וב' גודלים יהי' עולה בשבור ת"ר ס"ב טפח ושני גודלין שהוא קרוב לשיעור מקוה שהוא תרמ"ח בשבור כמו שכתבת. אלא שיש לעיין בזה אם יש בו קירוב לפי שאתה כתבת שהמקוה גובהו שמנה וחצי אין בו אלא ד' מדרגות ובכל אחד ב' טפחי' אותו חצי טפח היכן הוא אם הוא במדרגה התחתונה ויהי' בה ב' טפחים וחצי א"כ יהי' שיעור מ' סאה יותר מששה טפחים וב' גודלין ואם הוא ממדרגה העליונה לא נצטרך להוסיף כלום על השיעור שהזכרתי ושמא הוא נבלע אותו חצי טפח בכל המדרגות זעיר שם זעיר שם ויהי' בכל אחד ב' טפחים וחצי גודל או הוא על שפת המקוה בזה לא יכולתי לכוין כלום מתוך כתבך וכתבתי לך זה לפי שכשיהיו המים על זה השיעור אינו צריך למלאתו בהמשכה דתנן במס' מקואות (פ"ו מ"ח) מטהרין את המקואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב כיצד וכו' היו בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון מ' סאה ובודאי אפי' נתן יותר ממ' סאה מי' שאובין בעליון כשר שהרי התחתון אין בו כלום וכיון שאין בו כלום צריך שיתן בעליון יותר ממ' סאה להכשיר שניהם שהרי א"א לצמצם שלא יתן כי אם מ' סאה מכוונות. ולמדנו שכל מקוה שיש בו מ' סאה שוב אינו נפסל ברביית המים שאובין. וכן פירש ר' שמשון ז"ל. וגם הרמב"ם ז"ל כ' בפרק ד' מה' מקואות מקוה שיש בו מ' סאה מים שאינן שאובין ושאב בכד ושפך כל היום כלו בתוכו הרי זה כשר וכן דעת כל הראשוני' ז"ל והאחרוני' ז"ל ולא הצריכו המשכה אלא במקוה חסר שאין בו מ' סאה בההוא הוא דבעי' רבייה והמשכה דקיי"ל כר"א בן יעקב דאמר בפ"ק דתמורה (י"ב ע"א) מקוה שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים ממלא בכתף י"ט ופותקן למקוה והם טהורי' שהשאובי' מטהרת ברבייה והמשכה ואע"פ שיש מהפוסקי' ז"ל שאומרי' דשאיבה כולה מטהרת בהמשכה מדאמרי' התם כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן שאובה שהמשיכוה כשרה ומדלא יהיב שיעורא ש"מ דאפי' שאובה כלה כשרה בהמשכה אין הסכמת האחרונים ז"ל כן דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי. וכבר כ' הרמב"ם ז"ל בפ' הנזכר שתי הדעות וכ' שמעולם לא ראה מי שעשה מעשה בדבר להקל. וי"מ שאין דברי רב דימי חולקין על ראב"י ודקאמר שאובה כולה ושהמשיכוה טהורה מיירי בשבאו עליהם מ' סאה מי גשמים וכיון דהמשיכוה אינם פוסלים המקוה הכשר שירדו עליהן ואם לא המשיכוה אפי' ירדו עליה' מ' סאה מי גשמים היו פוסלין אותו אפי' בשלשה לוגין ופירש זה כתוב בסמ"ג. ומקוה שלכם כל שיש בו ג' טפחי' וחצי מים יש בו יותר מעשרים סאה שהרי עולה בשבור ש"לז טפחים וחצי טפח וחצי מקוה שיעורו שכ"ד טפחים וכשיש בו זה השיעור אתם יכולי' להשלימו ע"י המשכה אם יספיק רוב מ' סאה אבל אם נצטרך כ"א סאין כמו שירא' מפשט ההלכה אנו צריכין שיהי' שם ש"מ טפחים וחומש טפח. לפי שחצי המקוה הוא שכ"ד טפחים ושיעור סאה שהוא אחד ממ' מתר"מח הוא ט"ז טפחי' וחומש טפח בין הכל ש"מ טפחי' וחומש. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נר' שא"צ רבייה על עשרי' סאה כי אם משהו ואם צריך סאה אחד יותר על חצי מקוה שהם כ"א סאין אז יספיק משהו יתר על כ' סאה דומה למחלוקת' של ר' אליעזר ור' יהושע בפ' ד' ממס' תרומות בענין תרומה המתערבת בחולין דר' אלעזר בעי מאה ואחד ור"י סגי ליה במאה ועוד ופירש בירושלמי כמה ועוד כל שהוא ולמעלה. ויש להחמיר כיון שבגמ' הזכירו בפשיטות כ"א נראה כי דוקא נקטוה כר' אלעזר דתרומות. וגם ר' יוסי בן משולם מצריך בתרומה שיעור קב יתר על מאה. ור' יהושע דסגי לי' במשהו הוי יחיד במקום רבים. ושיעור המשכ' פירש ר"י ז"ל בעל התוס' ג' טפחי' אבל הרשב"א ז"ל כ' כל שהוא וכל אלו השיעורין שאמרתי במקוה שלכם הם אם המדה שהזכרת היא בתחתיתו כמו בעליונו שלא יהא מתקצר למטה וגם שהמדרגות התחתונות לא יהא באחת מהן יותר משני טפחי' גובה כמ"ש למעלה. ואם יש בו שיעור מקוה והמים מרודדים ואינכם רוצי' להשלימו במים יכולין אתם לתת לצד אחד חבילי עצים וקני' כדי שיתפחו המים ויגבהו דתנן בשביעי של מקואות מקוה שמימיו מרודדין כובש אפי' חבילי עצים אפי' חביל' קנים כדי שיתפחו המים ויורד וטובל ודוקא חבילי עצים וחבילי קנים וכ"ש אבנים שאין המים נכנס לתוכן כמו בתוך החבילות אבל כלים פסול כדאיתא בפ' חומר בקדש (כ"א ע"א):
ומה שכתבת שהמקוה נשחתו כותליו ומים הנקוי' יורדי' בו דרך סדקיו ותמיד אתם צריכי' להוסיף בו מים ע"י המשכה כשר הדבר ושפיר דמי ואפי' בלא המשכה כשר כל שנשאר בו מ' סאה ומשום זחילתו אינו נפסל דאע"ג דקיי"ל דמקוה אינו מטהר בזוחלין אלא באשבורן כדתניא בתורת כהנים. ושנינו מקואות (פ"ה מ"ה) במ' מקומות העיד ר' צדוק על נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפי' קנה אפי' זב ואפי' זבה יורד וטובל. ופי' רבי שמשון שאם ניקב המקוה ונעשה זוחל צריך שיסתום מקום הנקב כדי שלא יזחלו המים בשעת טבילה כדי שיהיו נקוים ועומדי' שלא יצאו ויעשו אשבורן. כבר כתב הרשב"א ז"ל שלא נאמר זה אלא בנקב רחב דכיון שזחילתן נכר' דנין אותו כזוחל ממש וצריך סתימ' אבל מקוה שנסדק או ניקב מעט עד שלא יכיל המים ונוטף מעט מעט והולך וחסר אין זה נקר' זוחל דהא אמרינן פ' חומר בקדש (כ"ב ע"א) וארעא חלחולי מחלחלא ומטפטפ' בכל שעה ונבלעין המים מעט מעט במקומן ואפ"ה כשר. ועוד הביא ראיה הרב ז"ל מדתנן (מקואות פ"ב מ"ב) מקוה שנמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע טמאות ודוקא חסר הא נמצא בו מ' סאה אע"פ שחסר ממדתו הראשונה טהורות ואם מקוה שמימיו יוצאין דרך סדקיו היה נפסל מפני שהוא זוחל היה לנו לחוש שמא נשבר למטה ונעשה זוחל דהא ספיקא דאורייתא הוא אלא ודאי לא פסלו נוטפין שעשאן זוחלין אלא בזוחל ממש שזחילתו נראית לפי שכל המים שבמקוה נדונין כזוחלין אבל מפני טפטוף מעט שאינו ניכר לעין לא מיקרי זוחל ע"כ דבריו ודברי טעם וראוי לסמוך עליה' הלכה למעשה. וי"מ דנוטפין שעשאן זוחלין לא נפסלו אלא כשלא ישאר במקוה מ' סאה שפסק זחילתו כגון שהסדק או הנקב היא למטה אבל אם הנקב הוא למעל' וכשתפסק זחילתו ישארו במקוה מ' סאה אינו נפסל בכך אע"פ שיש צורך בריבוי המים להתפיחן כדי שיהי' הגוף מתכסה בהם דכיון שאין צורך בהם להכשיר מקוה אינו נפסל ע"י זחילה אפי' בנקב גדול שזחילתו ניכרת וכל אלו הדברי' לא נאמרו אלא לפי' ר' שמשון ז"ל שפירש נוטפין ועשאן זוחלין שניקב המקוה ונזחלו מימיו. אבל הרא"ש ז"ל פירשה על דרך אחרת. וכן הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה יש לו דרך אחרת בפירושה ולפי הפי' האלו אם היתה ניכרת זחילתו אפי' לא ישאר במקוה מ' סאה כשתפסק זחילתו לא מפסיל בהאי ומדברי כלם למדנו הכשר למקוה שלכם ואינו נפסל מחמת טפטופו ושפיר דמי.
ולענין מה שנסתפקת אי בעיא ג' אמות דוקא או סגי בבציר כיון שיש בו מ' סאה. הוי יודע ששיעור זה למדו חז"ל מדכתיב בפ' ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו ותניא בת"כ במים אפי' במי מקוה כלומר דלא בעי מים חיים אלא בזב אבל לא בעל קרי ונדה את כל בשרו מים שכל גופו עולה בהם וכמה הה אמה על אמה ברום ג' אמות. פי' דבעינן שיהא טובל כלו בב"א ולא אבר אחר אבר כדדרשינן בספרי מדכתי' כי אם רחץ בשרו במים ובא השמש וטהר מה ביאת שמשו כלו כאחת אף רחיצתו כלו כאחת ואפי' אדם קטן שכל גופו עולה בפחות מיכן לא יטבול בפחות מזה השיעור שמפי השמועה למדו מים שכל גופו של אדם בינוני עול' בהם ואפי' פחות קרטוב פסול שכל שיעורי תורה כך הם במ' סאה טובל במ' סאה חסר קרטוב אינו טובל ג' על ג' טמא מדרס פחות מג' על ג' אפי' נימא אחד אינו טמא מדרס כדאיתא בראשון מר"ה (י"ג ע"א) בפרק הנושא בכתובו' (ק"ד ע"א) ובמנחו' פרק כל המנחות (ק"ג ע"ב) ובמסכת מדות. ושיעור קרטוב כ' הרמב"ם ז"ל בה' מקואות (פ"ה ה"א) שהוא שיעור משקל דינר ויצא לו זה השיעור ממ"ש בבבא בתרא (צ' ע"א) כי הקרטוב הוא אחד משמנה בשמינית לוג והרב ז"ל כ' בה' ערובין (פ"א הי"ב) שרביעית לוג הוא משקל שבעה עשר דינר וחצי בקירוב א"כ שמינית הוא משקל ח' דינרי' וחצי בקרוב ושמיניתו הוא משקל דינר בקירוב והוא קרטוב. וחכמים שיערו שאמה על אמה ברום ג' אמות הם מ' סאה כדאיתא בפ"ק דחגיגה (י"א ע"א) ובפ' ערבי פסחים (ק"ט ע"א) וביומא פ' א"ל הממונה (ל"א ע"א) וכל שיש במקוה מ' סאה אפי' אינו גבוה ג' אמות כשר שכיון שכל גופו עולה בהם שהתורה לא הקפידה אלא על שיעור המים שיהיו מ' סאה ושיהיו כל הגוף נטבל בהם בב"א דרך גדילתו בלי חציצה וג' אמו' לא נאמר אלא לשיעו' ושיעור אע"א ברום ג' אמות שאמרו שהוא לשיעור המים צריך שתהי' עוקת המקו' יותר גדול' כדי שכשיכנס וטובל בו ויתפח המים שישארו במקוה מ' סאה. וכ"כ ר' יונתן בפירוש ההלכ' במס' שבועו' ודברים פשוטים הם. ודע כי יש מי שהי' סובר שקומת האדם היא ד' אמות כמו שכתב' והיו למדין זה מדבעי' (ב"ב ב' ע"ב) גבי היזק ראיה שיעשה מחיצה של ד' אמות כדי שלא יסתכל בחצר חברו. ובתוספת הוכיחו שאינה ד' אמות מדאמרי' בפ' המוכר פירות (ק' ע"ב). ד' אמות ארכן ואם קומת האד' היא ד' אמות הי' צריך יותר מפני עובי דפני ארון ועוד שאין מכניסין אותו כל כך בדוחק. ומ"ש בהיזק ראיה דבעיא ד' אמוא היינו כדי שלא יגביה א"ע אבל מ"מ היו אומרי' בתוספת שיותר מג' אמות הוא מדאמרי' דשיעור מקוה אמה על אמה ברום ג"א ואם אין קומתו אלא ג' אמות יטבע שהרי שכשיכנס במקוה יתפחו המים אלא יותר מג' אמות הוא מועט ויכוף ראשו ויטבול ומ"ש בתרגום אסתר גבי בני המן אצטליב על תלת אמין לא קשיא שחתוכי ראש נתלו. אבל הרמב"ם ז"ל סובר דאינה אלא ג' אמות והוכיח כן ממה שאמר באגדת אלה הדברים רבה ארכו של אדם ג' אמות ורחבו אמה שליש ארכו ועוג לא הי' כן אלא רחבו ד' אמות קרוב לחצי ארכו הוי שבריה מנוולת משונה מן הבריות הי'. וכן בילמדנו פ' עשר תעשר אמרו לו לאיוב כלום יש לך עליה אלא ג' אמות בשעת מיתתך ואתה אמרת אם עלי אדמתי תזעק. וכן פירש הרשב"ם ז"ל בפ' המוכר פירות (שם) בההיא דכוכין דאמה א' לדפנות הארון וג' אמות לקומת הגדיש. וכן נראין הדברי' דמים שכל גופו וראשו עולה בהם בעיא למקוה ומה שהקשו בתוס' שאם אין קומתו של אדם אלא ג' אמות יטבע ל"ק מידי שהרי יכול להגביה ויצא מיד. ונ"ל דהא דאמרי' באגדה מי שאחזו (ס"ח ע"ב) גבי עובדא דאשמדאי דכי אתא קמיה דשלמה משח ד' גרמידי כלומר דבשעת מיתה אין לו יותר בזה העול' ומשמע דהת' דארבע אמות הוי קומת האדם הא לא קשיא מידי כי היכי דלא קשיא ההיא דכוכין ארכן ארבע אמות שמפני עובי דפני הארון ושיכנס בריוח צריך שיהי' אמה יתר. עוד הביא הרב ז"ל ראי' מדאמרי' בערובין פ' מי שהוציאוהו (מ"ח ע"א) גופו ג' אמות ואמה לפשוט ידים ורגלי'. ובודאי ראי' מפורשת היא אע"פ שבתוס' דחקו עצמו לפרשו גופו בלא ראשו ג' אמו' ואמה לפשוט ידים ורגלי' בהדי ראשו ואין זה במשמע. ועוד דפשוט ידיו בהדי ראשו יותר מאמה הוא אלא ודאי גופו בהדי ראשו לא הוי טפי יותר מג' כדמוכחא הא. וגם הראב"ד ז"ל כ' דמכאן למדנו דבאמר בת ו' טפחי' משערינן במקוה ולא כ' ה' טפחי'. ול"נ ג"כ שמכאן יש ללמוד דבעינן אמה שוחקה ולא עצבה דארבע אמות של שבת בת ששה טפחי' שוחקת היא. ועוד יש ראי' דשוחקת בעינן באמות של מקוה דבפרק קמא דערובין (ג') מוכח שכל שיעורי התורה להחמיר בעיא שיהיו שוחקות ולא עצבות וכמה היא יתיר' שוחקות על עצבה כתב הרשב"א ז"ל חצי אצבע ולמדה הרב ז"ל ממה שאמר בבכורות פרק אלו מומין (ל"ט סע"ב) ב' אמות היו במקדש אחת יתרה על של מרע"ה חצי אצבע. וכן אמרו במנחות פרק ב' הלחם (צ"ח ע"א) ושתיה' קרויות אמה אלא הא' שוחקת ואחד עצבה ומשנה זו של שתי האמות היא במשנת (כלאים) [כלים] (פי"ז) ומייתי לה בפ' כיצד צולין (פ"ו ע"א) ג"כ מ"מ אין שיעור ג' אמות דוקא שלא נזכרו ג' אמות אלא לומר מנין יצא להם לחכמי' שמ' סאה הוא שיעור מקוה לפי שמדת קומת האדם בינוני כך היא אבל אם הוא קצר קומה יכול להרחיב המדה ולפחות מהרוב עד שיהיו במים מ' סאה ויטבול כל גופו כאחת שאין קפידא בדבר אלא שיטבול דרך גדולתו כדאמרינן בפ' תנוקת (ס"ז ע"א) אמר ר"ל אשה לא תטבול אלא על דרך גדילתה כדתנן האיש נראה שהוא כעודר וכמוסק זתים והאשה כעורכת וכמניקה את בנה. וכאורגת בעומדין לשחי ליד הימינית. ופירשה בת"כ דבעיא כעודר לענין בית הסתרים פי' בית הערוה לפי שהעודר מפשק את רגליו קצת ומוסק לענין בית השחי לפי שדרך המוסק להגביה זרועותיו קצת כדי לנער האילן. ואשה כעורכת לבית הסתרים שדרכה לפשק רגליה. ומניקה את בנה היינו לענין תחת הדד וכאורגת בעומדין לענין בית השחי כלומ' כשאורגת מעומד מגבהת היד הימנית לארוג ומכאן למדנו שאין האשה טובלת לא מעומד ממש ולא שוחה ממש שמא יסתר בה מקום הגלוי אלא כענין הזה וקרוב אליו וצריכה שתפתח זרועותיה ויריכותיה ואם שינתה מדרך גדילתה כגון ששחתה ביותר או שזקפה ביותר כתב הראב"ד ז"ל שאינה טבילה לפי שמסתרין בה מקומות הסמוכי' לבית הסתרים שאין יכולי' לבא בהם מים. ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' מקואות נראה שלא אמרו בדברי' אלו אלא לענין טהרות אבל לבעלה יש להקל שאלו הדברי' אינן חוצצין אלא מדבריהם ולא החמירו אלא לטהרות ובדבר הזה אין שיעור אחד לכל הנשים והכל לפי מה שהיא ארוכה או קצרה. ויראה שהשיעור השוה לכל בני אדם הוא שיהי' במקוה יותר מחצי קומתו עד קרוב לשני שלישי קומתו ולפי שהנשים יותר הם קצרים מהאנשי'. נראה שהמקוה שלכם שהוא קרוב לחצי ג' אמות שהוא שיעור קומת אדם בינוני הוא מקוה כשר דשפיר מציא למיטבל ביה דרך גדילתה. ועוד מצאתי בתשובה להרשב"א ז"ל שכ' שצריך שיהיו המים זרת למעלה מהטבו' וקרובי' שיעורין אלו להיות שוים וזכינו להסכי' לדעתו. ובפ"בת דיומא (ע"ח ע"א) דאמר רב יוסף מכאן רמז לנדה שצריכה לישב עד צוארה במים ואסיק תלמודא דלית הלכתא הכי. אבל מ"מ אע"פ שהמקוה הוא כשר אם הי' אפשר להעמיקו או להגביה כותליו הי' טוב מאד והמוסיף בשיעורי' ה"ז משובח וכ"ש שהקירות הם נשחתות ובכל יום הם מתמעטים המים ויש לחוש שמא יתמעטו כ"כ עד שתצטרך האשה לשחות יותר מדאי ותבא לידי חציצה. וגם ראו לכם לתקן הכותלי' לטוחן בסיד כדי שיכיל המים ולא תסמכו על בורות נשברי' אשר לא יכילו המים ואע"פ שע"י המשכה. וגם בלא המשכה הוא נכשר כ"ז שיש בו מ' סאה כמ"ש אבל יש לחוש לדברי הראב"ד ז"ל שכתב דהיכא דאיכ' במקוה שיעור בהכשרו דתו לא מהני פסולין למפסלינהו כלל דכמעין דמי אבל מ"מ אי חסרי מיא וקמו להו על שיעור מקוה ודאי אהנו בהו פסולין למפסלינהו למקוה משום דהוו להו כנתן סאה ונטל סאה דאמרינן בפרק הערל (פ"ב ע"ב) עד רובו כשר טפי לא והאריך בזה בס' בעלי הנפש. ולפי דברי' אלו אם מקוה זה יחסרון מימיו יום יום ואתם נותני' מים שאובין ומתבטלין שם הנה ברוב הימי' יהיה רוב שיעור מי המקוה שהם מ' סאה מהמי' השאובין ופסול לפי דעתו ז"ל ואע"פ שהאחרוני' ז"ל הסכימו דאפי' בכה"ג כשר שהרי המי' השאובין הם נזרעין במקו' וההיא דתנן דנתן סאה וכו' פירושו דוקא במי פירות לא מתכשר אלא עד רובו אבל במי' שאובין אפי' נתן סאה ונטל סאה כל היום כלו אינו פוסל שהרי כל סאה שהוא נותן היא מתבטלת במקוה מ"מ מקום שאפשר לתקן ולצאת ידי כל הספקות אין ראוי להכניס ראשינו במחלוקתן: