שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/ה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן ה
עריכהשאלה ה:
עוד שאלת בענין קיום מחקין ותליו' בגטין אם הוא מותר כשאר שטרו' או לא כי מצאת להרמב"ם ז"ל (פ"ג מה"ג הט"ו) שכתב גט שנמחק בו אות או תיבה או שתלה בין השטין אם מטופס ה"ז כשר ואם מתורף ה"ז אינו גט. ואם החזיר ופי' בסוף הגט שאות פ' תלויה או על המחק אפי' מתורף הגט כשר כשאר שטרו'. ופליאה דעת ממך איך הוא מיקל קולא גדולה כזו שהרי כתוב בהלכו' גטין מס' התרומת וז"ל הכותב גט צריך ליזהר שלא יפול כלל מן הדיו בתוך האות דאין מועיל אם ימחוק אחרי כן הטפה של דיו שבתוך האות דהוי חק תוכו' ופסול וכן אם המ' פתוח' והחליק ידו ונסתמה פסול ואין מועיל אם ימחקו הנגיעה לבסוף וצריך שלא יכתוב חוץ מן הגליון ימנית ושמאלי' אלא בתוך הגליון תיבה שלימה ושלא יכתוב על המחק עכ"ל. גם בעל ארחות חיים כ' ז"ל וצריך שלא יהא שום טשטוש ומחק בגט ולתלו' הה"ין בכרעיהן וכן הקופי"ן ושלא יכתוב על המחק ואם יפול דיו על האות בתוכה לא יתקן אותה משום חק תוכו'. אמנם מיו"ד ו"ו וכיוצא בהן לעשות מטפה שנפלה אות שלימה אין בכך כלום וכשר כי זה חק יריכו' וכ' בשם הרשב"א ז"ל דאין צריכין לזיין וא"צ שרטוט ואפילו בכתיב' מאש"ק כשר. עוד כ' כי הרמב"ם ז"ל כ' בתשו' בשם רבו הרב רבינו יהוסף ז"ל שאסור לכתוב הגט בכתיב' אשורית ואמר היאך נשתמש בזה מכתב אלהים ונזמן אותו לבזיון ואסור גם בכתיבה ששנו הספרדי' מפני שהוא תלוי מאד ואמר שיבא מזה משמעו' תרי לישני בגטא וזה פוסל אותו אבל יכתוב בכמו' זה הכתב שאנו קורין אלמדבד"ב עכ"ל:
תשובה: מה שכ' שנפלאת על מה שמיקל הרמב"ם ז"ל לקיים מחקין ותליות בגט. דע כי זו מחלוקת היא בין הראשונים ז"ל כי הרב בעל העטור ז"ל כ' בשם רבינו סעדיה והגאונים ז"ל מחק שמו ושמה פסול אע"פ שמקויים ושאר מחקים אם נתקיים כשר בדיעבד אבל לכתחלה לא. וגם הרב ז"ל כ' כי רבינו נסים ז"ל כ' בחשובה אי איכא בגט זכירות זמן שני פעמים או טעות ונקד אחד מהם או שעבר עליו קולמס ונמחק. וגם אם טעה באותיו'. אין לחוש בכך אלא במקומו' ידועים כגון אם שם האשה רחל וכתב רחל ושרה ונקד על שרה ולא כ' וכל שום שיש לה בגט ודאי חיישינן שמא שני שמות יש לה ויש לבעל לערער בדבר זה וכן אם כתב בגט זה תנאי ע"מ כך וכך ונקד עליו וכן תיבו' שיש בהם איסור כגון ודין ודן ונקד על ודין וכן כלם יש לחוש שיבא הבעל ויערער ויש לחוש לערעורו ודוקא שלא כ' בקיומו לבסוף אבל כ' בקיומו לבסוף לאו כל כמיניה ע"כ. והרב בעל העטור ז"ל כ' ג"כ דאפי' בשמו ושמה מקיימין מחקין לכתחילה וכן דעת הרמב"ם ז"ל וכמ"ש וכ"כ הרא"ש ז"ל בתשובה והדברים מוכרעין הן בעצמן דמ"ש גטין משאר שטרו' וגם בתוספ' איכא הכי בהדיא דתניא התם גט שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול שלא מגופו כשר פירושו מגופו מתורף הגט ואם החזירו למטה אפי' מגופו כשר. וה"נ איתא בגמרא דבני מערבא וגם בתוס' (גיטין פ"ד ע"ב ד"ה אם) דקדקו כן מדתנן בפ' המגרש (פ"ב ע"א) אם כתבו בתוכו וחזר ומחקו פסול פירוש אם כתוב בתוך הגט הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלו' שחכמי' אוסרין אם חזר ומחקו פסול וטעמא משום דמשעת כתיבתו נפסל הגט והוה ליה כמי שנכתב שלא לשמה ודוקא בתנאי זה אבל בשאר תנאים כותב וחוזר ומוחק ולא מפסיל בהכי כיון דלית בי' האי טעמא למפסליה (אמ"ה עיין במרדכי פרק המגרש ובתיקון הגט לו ז"ל) וכ' ר"ן ז"ל דהיכא שמחזיר בסוף צריך שלא יהא בשטה אחרונה כדגרסי' א"ר יוחנן כל המחקין צריך לכתוב קיומיהון וצריך להחזיר מענינו של שטר בשטה אחרונה והיכא שנופל בגט צריך שיכתוב וגטא דנן כשר כדת משה וישראל. מיהו בתוס' הזהירו שלא לעשו' קיומין משום חשש שטה אחרונה דשמא אין למדין משטה אחרונה אעפ"י שנכתב שריר וקיים וזו חומרא היא מפני חשש זה אבל מדינא לא מיפסיל בהכי ולא מעגנינן לאתתא ומנסבינן לה אי איתרמי הכי.
ומה שכתבת משם הרב בעל התרומו' ז"ל מענין חק תוכו' אינו מענין זה דפסולא דחק תוכו' לאו משום חשש זיופא הוא אלא מגזרת הכתוב דכתיב וכ' ולא וחקק ואוקמיה לה בפרק המביא תניין (כ' ע"א) בחק תוכו' ואפילו קיים אותן לבסוף אינו כשר. וגם מ"ש משמו שלא יכתוב על המחק חומרא בעלמא הוא וכדכתי'. ובענין הפרדת הדבוקות ג"כ שנהגו חומרא בעלמא היא דמדינא א"צ שיהא גויל מקיף לאות מד' רוחותיה. ויש מרבותינו הצרפתים ז"ל שרצו להוכיח כן מדאמרינן בפ"ב דגטין (שם ע"ב) גבי הא דתנו רבנן ה"ז גטך והנייר שלי אינה מגורשת. דבעי רב פפא בין שטה לשטה מהו ופרכינן תיפוק ליה דספר א' אמר רחמנא ולא ב' וג' ספרים ומהדרי' לא צריכא דמערי כלומר שאותיו' שטה זו דבוקו' עם אותיו' של שטה שלמעלה הימנה. ושמעינן מהכא דבדביקת האותיו' לא מפסיל גיטא ואע"פ שיש דוחין ראיה זו ומפרשי לא צריכא דמערי שהאותיו' התחתונו' נכנסו' בתוך העליונו' כגון צואר הלמ"ד שנכנס בחלל החי"ת אבל דבוקה אין שם. כבר כ' הרמב"ן ז"ל שאין דחיה זו כלום שזה קרוב יותר להפסל מדבוקה ובין שתהיה ראיה מכאן ובין שלא תהיה הדין דין אמת הוא וא"צ ראיה דהא דבעינן שאותיו' של מזוזה ותפילין יהיו מוקפו' גויל כדאי' בפרק הקומץ רבה (כ"ט ע"א) היינו משום דכתיב בהו וכתבתם דבעינן כתיבה תמה אבל בגט אין כתוב וכתבתם ואין לומר דילפינן כתיבה מכתיבה מהתם דא"כ אפי' ספר ודיו נבעי ומתני' קתני (י"ט ע"א) כתבו בכל דבר המתקיים ואפי' על עלה של זית אלא ודאי לא ילפינן גט ממזוזה ותפילין וכן דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל. ואם יש בו אותיו' דבוקו' יכול להסיר הדיו שביניהם ולהבדילם ולא מפסיד משום חק תוכו' שהרי האות נעשית כהלכתה אבל אם נפלה טפת דיו לתוך האות ואינה נכרת אות אינו יכול להעביר הדיו ולחקן האות דה"ל חק תוכו' שעכשיו היא נעשית אות מאליה וכ"כ הרא"ש ז"ל בפסקיו וכ"ש שאין צריכו' אותיו' שעטנ"ז ג"ץ זיונין שאפילו בספר תורה לא מצינו שיהיו צריכו' זיונין אלא מפני שעלה משה למרום ומצא להקב"ה שהי' קושר כתרים לאותיו' כדאי' בפדק הקומץ רבה (כ"ט ע"ב) אבל בגטין אין לנו ואפילו במגלת אסתר שהיא מכתבי הקדש ומטמאת את הידים א"צ לזיין האותיו' מהאי טעמא וכ"ש גטין. ויש מהראשוני' ז"ל שהי' מונעי' מלעשו' כן בגטין כדי שלא תהא מוציא לעז על הגטין הראשונים וגם שרטוט א"צ דלא אשכחן שרטוט אלא בכתבי הקדש ובכותב ג' אותיו' מהם כדאי' בע"ק דגטין (ו' ע"ב) אבל בגטין אין לנו ודוקא בגט חליצה בעינן שרטוט משום קראי דכתיבי ביה כדאי' בפרק מצות חליצה (ק"ו ע"ב) מר זוטרא משרטט וכתיב להני קראי אבל בגט כריתות שאין בו פסוקים לא. אבל ר' האיי גאון ז"ל כ' שנוהגין כן לפי שנקרא ספר ומנהגא בעלמ' הוא דההוא לספירת דברים בעלמא הוא דאתא. וכתיבת מאש"ק כשרה לגטין שהרי שנינו (גיטין פ"ז ע"ב) גט שכתבו עברית ועדיו יונית יונית ועדיו עברית. עד אחד עברית ועד אחד יונית כשר וכתב עברי הוא כתיבה לבונאה כדאי' בסנהדרין (כ"א ע"ב). ושנינו במסכת ידים ומייתי לה בפ"ק דמגלה (ח' ע"ב) כתב עברי אינו מטמא את הידים ובתוספתא נמי תנא גט שכתבו בחמשה לשונו' וחתמו עליו חמשה עדים בחמשה לשונו' כשר וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות גטין כותבין את הגט בכל כתב ובכל לשון וכ"כ בהלכו' גדולו' וכן השיב הרשב"א ז"ל. ובעל המנהיג ז"ל הצריך כתיבה אשורית וזיוני שעט"נז ג"ץ ולא נראו דבריו: שכתבת משם תשו' הרמב"ם ז"ל שאין לכתוב הגט בכתב אשורי' תמיהא לי מלתא. והטעם שנתן ז"ל דהיאך נשתמש בזה מכתב אלהי' ונזמן אותו לבזיון אינו טעם נכון. וכי מה קדושה יש בכתיב' אין הקדושה אלא בדברים הנכתבים ולא בכתיבה עצמה שהרי לש"הק יש לו יותר קדושה מכתיבה אשורית ושמו מוכיח עליו שנקרא לשון הקדש ואפ"ה אמרינן במס' שבת לענין בית המרחץ דברים של חול מותר לאמרן בלשון הקודש כדאי' בפ' כירה (מ"א ע"א) וא"כ מנין לנו להחמיר לכתוב דברים של חול בכתב אשורי ועוד נראה שכל כתיבתם של ראשונים לא היתה אלא בכתב אשורי ומשום הכי הוה משרטט מר זוטרא לקראי דכתיבי בגט חליצה כדאיתא בפרק מצות חליצה (ק"ו ע"ב) שאם לא היה כתב אשורי לא היה צריך לשרטט. וכן דעת הרמ"בן ז"ל והרב רבינו יונה ז"ל שאין צריך לשרטט אלא כשכותב כתיב' אשורי' ולא היו נזהרין מזה מפני קדוש' הכתיבה שלא תהא הכתיבה יותר חמורה מהפסוקים עצמם הנכתבין בו. וגם השם היו כותבים בשטרו' כדאמרי' בר"ה (י"ח ע"ב) ובמגל' תעני' נמי תניא בתלתא בתשרי אתבטיל' אדכרתא מן שטרא בימי מלכו' יון היו כותבין בשטרו' שלא יהא חלק לשונאי ישראל באלהי ישראל וכשגבר' מלכו' בית חשמונאי היו כותבין בשנת וכו' ליוחנן כהן לאל עליון כשראו ב"ד שאדם נוטל שטרו כשהוא פרוע וזורק לאור או לאשפה התקינו שלא יכתוב שם בשטרו' ודוקא מפני השם אבל מפני הכתב לא היו נזהרין מזה לעולם שאם היו נזהרין מזה היאך היו מקילין לכתוב השם וגם כשהתקינו שלא לכתוב לא סלקו אלא כתיב' השם אבל הכתיבה עצמה לא חששו לה ולא התקינו בה כלום שהרי אין בה משום קדושה אבל מה שכ' הרב ז"ל באותה תשובה שיש ליזהר מאותה כתיבה ששנו הספרדים יפה כתב. וכ"כ בחיבורו ז"ל צריך שיהי' אותו כ' מבואר היטב באותו כ' שיכתוב בו עד שידעו לקרותו הקטנים שמכירין אותו כת' שאינם לא נבונים ולא סכלים כקטנים אלא בינונים ולא יהי' כתב מעוקם ומבולבל שמא תדמה אות לאות עכ"ל בפ"ד מהל' גטין. גם הרא"ש ז"ל כ' בתשובה צריך שיהא כתב הגט נקרא במקום כתיבתו לינוקא דלא חכים ולא טפש וא"ל אין כאן גט כלל ע"כ. ונ"ל שמטעם זה לא נהגו לכתוב הגט בכתיבה הקרויה מאש"ק לפי שהתנוקו' אינן יודעין לקרותה עד שיגדלו וזה סיוע למנהגן של ישראל שכותבין הגט בכתב אשורי בלבד. ותליית קופין וההין וטשטושין אין פוסלין בגט כ"ז שתינוק דלא חכים ולא טפש יכול לקרות' יפה וכל מה שהחמירו בזה הוא לכתחלה אבל בדיעבד לא מפסיל אלא היכא דינוקא דלא חכים ולא טפש יכול למיקרייה אלא בחק תוכות דלעולם פסול משום דכתיב וכתב ולא וחקק. וגם לכתוב חוץ מהגליון צריך להזהר משום חשש זיוף וכתו' בס' מצו' הקטן שצריך שלא יעבור שתי אותיו' מהתיבה חוץ לשטה. וכ' ר' פרץ ז"ל ונהגו העולם להקפיד אפילו מאו' אחת חוץ לשטה וכן בס' ר' ברוך ז"ל ע"כ ונ"ל שזו חומרא ובטופס לא מפסיל בהכי ובתורף פסליה לי' אם מה שהוא חוץ לגליון מפסיד משמעות מה שהוא בתוך הגט אם נמחק אלא א"כ קיימו למטה כדין תלייה כי שמא אחר שנחתם הוסיף בו הדבר היוצא חוץ לגליון: