שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/הקדמת הרבנים

הקדמה

הקדמת הרבנים הגדולים הגאונים המופלגים המפורסמים של ק"ק אשר באלגזא"ייר הנקראת ארגי"ל יע"א

יתבונן החכם ויראה המשכיל יבין ולבבו יורה דעה. עוצם אמיתת דברי רבותינו ז"ל שאמרו אין לך דבר שאין לו מקום ושעה. גם כי לנמנע טבע קיים לא ישנהו. כל מה שבכח האפשרות ואם רחוק הוא. תשלוט על המצאותו ההשתדלות והיגיעה. וזאת תורת האדם ודרך ישרה שיבור לו. לפנות היאוש מלבבו ושכלו. ולהיות בכל עז דופק. על דלתי התוחלת והקיווי מתרפק לשאוב ממעייני הישועה. וזאת המרגעה. כי עת וזמן לכל חפץ תחת השמים:

[משה קבל תורה מסיני.. לאנשי כנסת הגדולה] ^[1]

שמים לה' מרום וקדוש גבוה מעל גבוה וגבוהים. ממעל שמי השמים וכוכבים נגוהים. שם צוה ה' את הברכה. שמורה בכל וערוכה. כאן בבתי גואי היתה אצלו אמון תתקע"ד דורות מראש מקדמי ארץ נסוכה. והאר"ש נתן לבני אדם על יד מבחר המין האנושי זה משה בחירו, עיר גבורים עלה שמים ויורד עוז לעמו יתן אש דת למו מימינו תמוכה. כתוב יושר דברי אמת לאמיתה של תורה שבכתב, ופי צדיק יהגה חכמות על פי הדברים האלה תורת אמת היתה בפיהו והמצוה זו תורה שבעל פה, רובי תורתו הן הן גופי הלכות דברים שנאמרו למשה מסיני להלכה. מים חיים נוזלים מקצה תעלת הברכה. ומשלחן גבוה זכה. וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. צדקת ה' עשה ומשפטיו לבני ישראל עם קרובו. באר היטב פירש להם כל שכיות החמדה. ארוכה מארץ מדה. ורחבה מני הים גדול ורחב ידים:

ומשרתו יהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו, עשאו ככלי גדוש מחזיק את המרובה בו ובמה שבתוכו, בעין יפה נתן לו את השבח ולא חשך ממנו מאומה. כל מה שנאמר למשה מפי הגבורה. הן הן גופי תורה. והלכות מרובות במועט מקרא. והררים התלוים בשערה. וכל יקר ראתה עינו. חקרו וגם הכינו. והופיע עליו רוח קדשו באמרתו הנעימה וצחת הגיונו. תן לחכם לב יקרא נבון ויוסיף לקח מתק שפתים:

ויהי ה' את יהושע ישועות ישית חומות וחיל חיליה לאורייתא. ויאחז צדיק דרכו דרך החדש יקרא לה קדשה לשעתה וקדשה לדורות. ללמוד וללמד ולהבין ולהורות. לזקנים קנו חכמה בעלי אסופות ומשמרות. וזקנים מסרוה לנביאים ונביאים ליחידי סגולה. אנשי כנסת הגדולה. שהחזירו עטרה ליושנה ועיר על תלה, כוננו עיר אלהינו עד עולם סלה. היו לנו לעזרה בצרות. ולפקוח עינים עורות. להעיר אזן לשמוע בלימודים את החקים ואת התורות. המה היו למאורות לנו לעינים:

עד אשר לא ירתק חבל הכסף. ורוחב לב מלכים אין חקר לגודל מעלת התשוקה והכוסף. וחוט של חסד היה משוך. וראה אותו כל הנשוך. מנשיכת נחש נחשת תנופת השכחה. ימצא לנפשו מרגוע ומנוחה. וחיי לעולם חיים למוצאיהם בפה, ולבן של ראשונים פתוח כפתחו של אולם תורה מבפנים כבור סוד למזכרת. וכמאן דמנחא בכיסתייהו להם למשמרת. כליותיהם נובעות חכמה ושפתותיהם יחוו דעת ומזמה. עד ים שלחו קציריהם. ואל נהר ינקותיהם כעץ שתול על פלגי מים:

ממבוכות הספקות לבם בטוח, וממחלק השכחה מצאו מנוח. ובעוצם זכרונם יחליפו כח. ותנח עליהם הרוח. והמה בכתובים על לוח. לבם קבלתם חרושה. אין קול ענות חלושה. לא הרשו עצמם לכתוב דבר הלכות ושמועה במגלת ספר כתוב וידיעה. לא חשדו אמונת ציורם. ורעיונם הזך להם לעז מבטיח. לשנות את תפקידם לכתוב לבנה על גבי אריח. על הקלף ודוכסוסטוס וגויל דעפיץ ומליח וקמיח. כי שמו מגמתם. לבלתי עשות אמיתת שלימותם. כשאר הקניינים בזויות ביתם. למקוצעות המשכן בירכתים:

[משנה וגמרא, סבוראים וגאונים]

ומאז נתמעטו הלבבות. מרוב תוקף הצרות מחלישות הנפשות ומכאיבות. חזר עולם לאחוריו וחשכו הרואות בארובות, נתבלבלו השמועות ולקו המאורות. ונעשית התורה כשתי תורות, ונחלקו חכמי אומתנו בקבלתם. בכמה פרטי דינים כמבואר במקומותם. לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד אחד קדוש מדבר בצדקה רב להושיע הוא רבינו הקדוש אשר רוח הקדש בבית דינו הופיע. הכין את לבבו ונאמנה לאל רוחו. מבכי נהרות תעלומה חבש. וכשריון צדקה לבש. הדור בלבושו צועה ברוב כחו. להקים נפילת סוכת התורה והתעודה. להכין אותה במשפט וצדקה ולסעדה. ולתכלית מגמתו הגיע. דמן שמיא מיהב יהבו ליה עושר וכבוד במקום אחד תורה וגדולה. ולשובב נתיבות הדרך ישכון אור להרים המכשלה ולסקל המסלה. עינו על פיזור רוב קנינו לא חסה. כלביא יקום וכארי יתנשא. תמיד בעשר אצבעותיו יגע. עד אשר יעץ וריבץ. ואסף וקיבץ. כל שמועות והלכות. אצל חכמי דורו שמורות וערוכות. אחוזות בסנסני שלשלת הקבלה. עד אנשי כנסת גדולה. וכלל אותם בלשון קצר וצח. שפת אמת תכון לעד בל תמוט לנצח. סדרם בסדר נכון איש על דגלו ועל מחנהו תורת אמת היתה בפיהו ורוח ה' נחה עליו. כושל יקימון מליו. מדד בשעלו מי ים החכמה והמון גליו. וישים בריח ודלתים:

והמלאכה הקדושה הזאת אדר היקר. לבא עד תכליתה אין חקר. ואשתמיטו כמה פרטי הלכות ושמועות. לא נשנו בבית מדרשו ובסדר משנתו אינם נקבעות, אספו אותם וחברו לברייתות, ותוספתות ערכו וסדרו. עמודי התוך משענת בית מדרשו של רבנו תרין מן חברייא. רבי חייא ור' אושעיא. ואחריהם קמו חכמי התלמוד אשר פירשו המשניות. והברייתות בנימוקם וטעמם. בעוצם פלפולם. עוקרים הררי עד וגבעת עולם. וחוזרים להעמידם במקומם, וגם בדברי רבותינו האמוראים בטעמי המשניות ופסקי דיניהם. ונמצאו חלוקים בדעותיהם. זה סותם וזה פוטר. זה בונה וזה סותר. על כנפי רוח בינתם רוחפים. להציב גבולות דעותיהם על קו הצדק שואפים. צופים מן הרמתים:

וכל אותם הדורות לא חובר ספר כולל. בטעמי המשניות וההלכות גבורות ימלל. וזה היה לשתי סבות. האחת לבלתי הספיק הזמן בכל דור להביא לידי גמר לקבץ כל הדעות להיות על ספר נכתבות. והשנית כי רחקו זה מזה מקומות מושב החכמים ובתי מדרשות והישיבות. עד אשר הופיע וזרח. אור רב אשי אשר שש כגבור לרוץ אורח. וברוב הונו ואונו יגע בכל כחו. ונאמנה לאל רוחו. אשר חבר התלמוד וכלל בו כל דעות וסברות האמוראים אשר קדמוהו. כל רז לא אניס קמיה, וכל סתום לא עממוהו, והרבה להטיב לבא עד תכלית בירור כל פרט מהמשניות והברייתות בדרך הויכוח. לא ימנע בו ממשפטי החלוקה צדדין וצדי צדדין עד אשר כל דבר על בוריו יונח. ופוק חזי נוסף על זה תוספת מרובה. ארוכה מארץ מדה ורחבה. כי מהויכוח בכל ענין וענין. על דרך הסתירה והבנין. רבו כמו רבו הלימודים דלאו בפירוש נאמרו אלא מכללא. שבחא דאתי ממילא. כי זו הדרך ישכון אור דרך הקדש יקרא לה. כי מכל פרט ופרט גמר ומקנה בקנין אגב גררא. רוב מנין ורוב בנין מיני טעמים וסברא לא יערכם פטדת כוש וזהב פרוים:

עוד הגדיל לעשות עמנו לטובה אות. ברב הדינים לאלפים ורבבות. פסיק בסכינא חריפא ומכריע. בדברי התנאים וקצת מדברי האמוראים לפסוק הלכה אומר יביע. היכי חצר^[2] המצע מרוב הפרטים עליו להשתרע. הציב ציונים ועשה סימנים. כוללים רוב הפרטים בדרך כלל בקיצור. את דרך עץ החיים. ונתיבות ליעיד^[3] התלמוד ישמור בם וינצור.

ואחריו קמו רבנן סבוראי וראשי ישיבות והגאונים. מוסדי ארץ והאיתנים. בדרכיו הלכו ואחזו בעקבותיו. והתנהגו על פי מדותיו. לא סרו ימין ושמאל מנתיבותיו, אפס כי לכל הנביאים אינו עולה סגנון אחד. לכן בפירוש כמה שמועות לא הושוו דעותיהם יחד. ומזה נמשך מחלוקת ביניהם בכמה דינים. מינים ממינים שונים.

[הרמב"ם, השולחן ערוך והרמ"א]

וברוך ה' אלהי ישראל. אשר לא השבית לנו גואל. הרב הגדול. מעוז ומגדול. מכריע כל חכמי ישראל בכף מאזנים. הנשר הגדול בעל הכנפים, רבינו משה בר מימון זצ"ל, בעוצם בינתו פירש כל סתום וטמון. רב להושיע מדבר בצדקה. חיבר ספר משנה התורה בידו החזקה. שם שם לו חק ומשפט וכלל בו כל פרטי מצוה וחוקה. שקל בפלס ומאזני משפט כל פרט מהדינים הנזכרים בתלמוד בבלי וירושלמי וברייתות ותוספתות. ואת אשר יבחר בו יקריב אליו להלכה פסוקה. נוסף על זה כמה דינים נלמדים מהנזכרים בתלמוד וסעיפים משרשיהם קבע אותם בסדר נכון. שפת אמת לעד תכון. בלשון צח וקצר רצון מפיק. הוא לבדו חיבור מספיק. כולל כל מצות תורתינו הנוהגים בזמן הזה לקיום האומה הצולעה והנדחה. וגם במצות הנוהגים בזמן הבית והלכתא למשיחא. הגיד לנו כל תעלומות חכמה ולתושיה כפלים:

הן אמת בכמה מקומות ממאמריו. חלקו רבני הדורות על דבריו. ובהרבה דינים לא הלכו במהלכיו. ולא דרכיהם דרכיו רבותינו הצרפתים בתוספותיהם. והראב"ד והרמ"ך בהשגותיהם. והרמב"ן והרשב"א והרא"ש בחידושים ובתשובותיהם, ושורש דבר נמצא במחלוקת עליו. מסובב מחילוק דעותיהם בפירוש קצת סוגיות וחילוף גירסאות בהכרעתם בדעות חכמי התלמוד, כל אחד לפי רוחב שכלו יישר מעגליו. מר סבר לה כמר ומר סבר לה כמר, ובטעמים נכונים לדבריהם מראים פנים. מנה אחת אפים:

לזאת עמד וימודד אר"ש החכמה וכל בשליש ראש השלישים. מבחר החכמים וקדש הקדשים. עטרת תפארת צבי תפארתנו, ורבן של כל בני גלותינו. מרן יוסף הוא השליט, הוא המשביר לחם ומזון ובר. בירר הסולת מתוך הפסולת והאוכל צבר. ולהקים דגל התורה חגר כלי זיינו. וכל יקר ראתה עינו. עיניו כיונים על אפיקי מי התורה צופות. עד אשר אסף וחיבר כל דברי בעלי אסופות. רבותינו הפוסקים והמפרשים ראשונים ואחרונים. חידושים ושיטות ופסקי דינים ותשובות חדשים גם ישנים בשמם ומעשיהם ומקומן. ויסד אדני פסקיו על פי יסודי עמודי ההוראה ורובא דאיתיה קמן. קבעו להלכה פסוקה יתד במקום נאמן.

ואחריו האיר נתיב הגאון המפורסם מהר"ם איסרלאס ז"ל במים אדירים. וחיפש חיפוש מחיפוש עליה וחדרים. ולקט השבלים מאחרי העמרים. כמה סברות ודינים בספרי הפוסקים מפוזרים. אשר נשמטו מספרו של רבינו מהרי"קא^[4] ז"ל ובמשנתו אינם סדורים. והקריב אותם לשמן. על מזבח הקדש נתן להם, יקבע באיזה הוא מקומן. דבר דבור על אופניו. אסף רוח החכמה בחפניו הקומץ והשירים:

ועם כל זה לא נמנעו רבני הדורות. אשר אחר זמן הרבנים הנזכרים היו לנו למאורות. מלהעלות על ספר פסקים ותשובות לגלות לנו כל נסתרות. מהם עלו על מזבח הדפוס ויצא טבעם בעולם לקצות הארץ האריכו בדים ושלחו סנסנים ופארות. ומהם שעדיין באוצרות חמדתם גנוזות ושמורות. וכוונתם רצויה כי הדבר ידוע לכל מי שחננו ה' דעה. כי הידיעה אי אפשר לה שתהיה בפרטיה מקפת. והספקות עשויים להתחדש וההלכה רופפת. ובהבדל מעט בנושאים ישתנה הנשוא בגרעון או תוספת, ומן הקצה אל הקצה תהיה השיטה מחולפת. וכפי עוצם החקירה יתבאר נתיב ההבדל ודרכו. כדרך יום כה וכדרך יום כה וכאמתים:

[קורות הרשב"ץ]

ברם זכור לטובה האיש הלזה. דלביש מדה טובה מרובה מזה בן מזה. פטיש החזק עמוד הימיני אשר כל גלילות המערב עליו נשענים. תל שהיו הכל אליו פונים. זה סיני ועוקר הרים בפלפולו וטוחנם כקמח. מורינו הרב הגדול מוהר"ר שמעון בר צמח זצ"ל.

וענין גלגולי סבותיו עד שבא לכלל יישוב זה גלוי וידוע. כי הרב ז"ל הלך הלוך ונסוע. מארץ מולדתו עיר ברצלונה. מפני חמת אימת הגירוש אשר התחיל^[5] בשנת אל ק"נא. בארץ ההיא, ולא ערב אל לבו להעתק דירתו משער לשער במחנה ולנוס אל אחת הערים. אף הוא ראה את הנולד כי הגוי כלו תואנות מבקשים, ובעד השארית הנמצאה מדנים מעוררים. להכחידם מגוי ולהאביד ולהחרים. כי יש יום קראו נוצרים. בהר אפרים:

לכן הכין לדרך פעמיו הוא וכל הסרים אל משמעתו. כי על כן באו בצל קורתו ולשכון כבודו בעיר הזאת שם מגמתו. גם כי לאחת הכפרים היתה נחשבת. לא זז מחבבה ולדירתו קבע בה מקום לשבת, ובזמן מועט נקבצו באו לו קהל גדול מבני הגירוש. ומלכם לפניהם הוא מורינו הרי"בש זלה"ה לקצין ולראש. וכמה רבנים וחכמים רשומים. אל הרבנים ז"ל חברו יחדיו והיו תואמים.

וגם כי מורינו הרי"בש זלה"ה גדול הדור היה, ונהג נשיאותו ברוב מלכות קטלונייא בצדק ובכשרון. ולהרשב"ץ ז"ל היה לאב ולחבר ולפטרון. התם שבט הכא מחוקק, כי סילק עצמו מן הרבנות ולהרשב"ץ ז"ל הניח המעלה והיתרון. לשבת על כסא ההוראה יורה יורה ידין ידין. לא יפלא דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין. ולכל שואל יואל לדעתו דבר הלכה על בוריה ולהקשיב. הרבה להשיב בדברים כראי מוצק חזקים. חקים ומשפטים צדיקים. מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים. ירוצצו מברקים. יאירו כאור החמה שבעתים:

[אודות ספר התשב"ץ]

וכאשר ה' אתו. מיום בואו לארץ הזאת חמשים ושלש שנים האריך ימים על ממלכתו, ולפי רוב השנים חיילים הגביר, עד אשר אסף וחבר תשובות. מצור האמת חצובות. כלם כעדר הקצובות. וחיברם בזה הספר. הנותן אמרי שפר. הוא ספר התשב"ץ, ממשפחות סופרים יושבי יעבץ.

וכאשר הופיע וזרח האור הנערב. הוא הרב הגדול מוה"רר יעקב בי רב, זצ"ל. ונסע ממדינת פ"יס ממוצא וממערב. צדק לפניו יהלך להר ציון קרית מלך רב. ודרך הילוכו אל העיר הזאת קרב. ונתעכב כאן ימים אחדים, וראה זה הספר כלו מחמדים. וליקט ממנו קצת תשובות נפרדים. ומסרם לתלמידו מרן ז"ל, ולא זז מחבבן עד שקבעם בספרו המאיר לארץ ולדרים, באבני שהם יקר וספירים. אפס כי מעט אשר היה לפניו מעוטא דמיעוטא, ורוב הספר ככלו נשאר למשמרת. במחנה אלהים זה לכבוד ולתפארת. כענקים לגרגרת. ועדי עדים:

[מנהג אלג'יר כפסקי הרשב"ץ נגד השולחן ערוך]

ומודעת זאת כי בדור הרב המחבר והסמוכים אחריו. לא יצא מטבע הדפוס לעולם ולא נפתחו שעריו. גם בצאת מלאכה זו לאור העולם ונודע טבעה. ומלאה הארץ דעה. מגלילות אלו רחק דרכה ונתיבה. ולא הניח בהם אור שכיבה. וריחוק מקומות אלו ממקומות אשר המלאכה בהם נקבעת. היא סבה אשר הבאת ספר זה לדפוס מונעת. ונשאר ביד זרע קדש יוצאי ירך הרב ז"ל, מכל משמר נצרו אתו. ומדור לדור מחדשים העתקתו.

ופשטו הוראותיו בכל מקום אשר הגיע דבר המלך ודתו. וכל מקום ששנה רבן שמעון במשנתינו הלכה כמותו. וכל גלילות אלו על פי מדותיו דרכו מנהגיהם כוננו. אחרי דברו לא ישנו. גם כי בכמה דברים הכרעת מרן ז"ל הבית יוסף הפך מנהגינו, מכל מקום מכל דבר שהכרעת מרן להקל ומנהגנו להחמיר. קאי בלא יחליף אותו ולא ימיר כמו שכתב מרן ז"ל בהקדמה. לשכנו תדרשו ובאת שמה. שורש דבר תשמע בו מילתא בטעמא. ומאין הרגלים:

וכן בדברים אשר בהלכות קידושין וגיטין נשנים. והכרעת מרן ז"ל להחמיר, אין אנו רשאין לשנות מנהגנו שלא להוציא לעז על הראשונים.

גם בדברים דלית בהו לא קולא ולא חומרא. כענין צדקתך בראש השנה שחל בשבת, וקריאת ואני תפלתי כשחל בשבת היום האיום והנורא. וכהנה רבות עמו.

ואפילו בשאר דברים שהכרעת מרן בבית יוסף להחמיר, ונהגו להקל על פי פסק המחבר וטעמו. אין אנו חייבין לשנות מנהגנו בכל מה שנהגנו על פי פסקי הרב המחבר, דמלבד מה שהוא מריה דאתרין, ומרביץ תורה בכל מקומות אלו הוא השליט הוא המשביר. נוסף על זה טעם כעיקר כי רוב פסקיו ליד מרן הבית יוסף ז"ל לא הגיעו. ומאן לימא לן דאי הוה שמיע ליה דלאו כשיטתיה הוה אזיל בכל דבריו, כאשר ראינו באותו מעט אשר היה לפניו מדברי הרב המחבר, וילמד סתום מן המפורש ויגיד עליו רעו.

ודוגמא לדבר מה שראינו שפסק מרן בהלכות ספר תורה, בדין קרע הבא בתוך שלש שיטין לא יתפור כדעת מורינו הריב"ש ז"ל בתשובה. ובזה החיבור כתב מורינו הרשב"ץ ז"ל שאפילו עבר הקרע למעלה משלש שיטין יתפור, ונתן טעם לדבר בתוספות טובא, ושם נאמר כי הריב"ש ז"ל מרוב ענותנותיה בקש ממנו לדון לפניו את הדין בטעמו ונימוקו. ואם ישרו דבריו בעיניו אינו חושש למה שכתב בספרו, וכששמע ראיות הרשב"ץ ז"ל הודה לו פה אל פה. וכל זה למרן הבית יוסף לא נודע, ולא ראה כי אם דברי הריב"ש ז"ל אשר בספר הוחקו, משם חפר אוכל לאסוקי מילתיה דהריב"ש ז"ל להלכתא כאשר ראה דין זה. זה כתוב בספרו קבוע בהלכותיו רובץ בין המשפתים:

[נדר הרב קרשקש להדפסת התשב"ץ]

והמורם מכל זה היות דברי החיבור הזה, אף על פי שיש להם קדימה בזמן, עדיין קדימתם במעלה קיימת. כי חדשים ממש יחשבו, וכל יודע ספר אשר נגה קצת אורם עליו ימלא פיו תהלתם לאמר מי יתן איפה ויכתבו. לעד בספר ויוחקו, ותהי צורתם בדפוס נרשמת.

והיום היה נתגלגל זכות על ידי זכאי, שלוחא דרחמנא יקיר לנו ציר אמונים. החכם הנבון כמה"ר מאיר קרשקש יצ"ו, בן החכם השלם כמוהר"ר נתנאל ז"ל, נין ונכד לאותו צדיק מר קשישא אבן הראשה החכם השלם הדיין הישיש כמוה"ר נתנאל קרשקש זלה"ה.

וכאן החכם הנזכר נמצא, והיה שלו ושקט על שמריו הולך בדרכי אבותיו מנעוריו, אפס כי עז וקשה פועל פעל הזמן. אשר בבריתו בלתי נאמן. ההפך עליו בלהות. הממו וערבבו להוציאו ממחיצתו, שף מדוכתיה נע ונד בארץ בארבע הפאות. וכמעט נפל ברשת השבי במדה בחבל ובכלי ברזל ונחשתים:

הן אלה קצת הרפתקי דעדו עליה דהאי גברא כל גלגולי סבותיו, ונסב הגבול משער לשער עד בואו אל העיר הגדולה לאלהים רבתי בדעות עיר קושטנטינא יע"א. והיו תוצאתיו חצר הד"ר הוא לכל חסידיו הגבירים על רום המעלות שכליות וימניות, דרחים ומוקיר רבנן ואיהו גופיה צורבא מרבנן, המיוחדים מיחידי סגולה. בש"ם פוע"ל ועל"ה כל הרבנים הגדולים, וגם הגבירים המפורסמים י"א, אשר עשו כמה חסדים גדולים עם החכם הנ"ל, כאשר פיו מלא תהלתם. ויום ליום יביע אומר. מתחיל בשבח ומסיים וגומר כל על הטובות אשר גמלו אותו. ישלם ה' פעלם. ותהי שלמה משכורתם.

ובזמן שהחכם מאיר הנזכר בעיר קושטנטינא יע"א, נדר וקבל על עצמו שיחזור לעיר אלגזאייר יע"א, ויקח ספר התשב"ץ למורינו הרשב"ץ זלה"ה לדפוס אותו, אשר עדיין לא הוחק בדפוס דמות תבניתו, ושם היו שלמים וכן רבים אנשים חכמים וידועים אשר הסכימו לעצה נכונה זאת, ובחזרת החכם הנזכר מעיר קושטנטינא הנזכרת יע"א, הלך למסעיו הלוך ונסוע עד עיר המהוללה ליוורנו יע"א, ושם נמצא שלמים וכן אנשים חכמים וידועים, גם הם הסכימו לעצה הנכונה הזאת, ובפרט הגבירים המפורסמים האחים היקרים הנכבדים כה"ר יוסף רפאל^[6] יצ"ו בני המנוח כה"ר משה פראנקו ז"ל, אשר השתדלו למצוה רבה זאת ולסייעו בכל כוחם וברוב הונם, יען לשמע אוזן שמעו יקר תפארת הספר הנבחר הלזה, ונכספה וגם כלתה נפשם. להיותו בדפוס נרשם. לצאת אורו לאור העולם, ומלאה הארץ תהלתו, לקצת הארץ יגיד^[7] מלבוא חמת עד נחל מצרים:

[צירוף כמה תשובות מחכמים מאוחרים בשם "חוט המשולש"]

ובחזרת החכם הנזכר למחנה אלהים זה ופירש לפנינו שיחותיו, תכף ומיד קמנו ונתעודד להעתיק הספר ונתנו לו העתקתו, ורבים מיחידי קהלינו יצ"ו פתחו במצוה זו תחלה וחייבו עצמם בכתב ידם לקחת ממנו שיעור תשעים ספרים בעד ג' זהובים אדומים בעד כל ספר, לכשיודפס החבור בס"ד. יצרף ה' יתברך מחשבתם הטובה לפועל ותהי צדקתם עומדת לעד.

והגד הוגד לנו מפי ה"ר מאיר הנזכר כי הוא ראה את הנשמע מפי חכמים וגבירים מקהלות הקדש, מבקשים גם הם יקחו חלקם מהספרים הנזכר, ובודאי כה יעשו וכה יוסיפו ולא יפול דבר ארצה מכל דברם הטוב, לא ישוב ריקם כי אם עשה והצליח, כי כל זה סיוע שיש בו ממש להביא הענין לידי גמר.

וכאשר ראינו שהחיבור הזה מוכרח ליחלק לשני קובצים, הסכמנו להיות שנים משלשת חלקיו בקובץ אחד, ולחלק השלישי צירפנו קצת תשובות אשר הסכים הפנאי להעתיקם, מתשובות הרב הגדול מר זקני כמוה"רר שלמה דוראן זלה"ה, ומתשובות הרב כמוהר"ר שלמה צרור האחרון זלה"ה המחבר ספר חשק שלמה, ומתשובות זקני הרב כמוה"רר אברהם אבן טוואה זלה"ה, להיותם שייכי לתשובות מורינו הרשב"ץ ז"ל מכמה טעמים לא יעלמו מעיני כל חכמי לב, ובפרט כי הרבה מפסקיהם יסודתם בהררי קדש על שרשי דיני הרשב"ץ ז"ל ותקנותיו, כל רואיהם יכירום כי הם קמח שטחן הרב ז"ל, והוו להו כחלק מהחיבור עצמו. והסכמנו לקרות החלק הרביעי הזה בשם חוט המשולש, להיותו משולש מתוך שלשת השריגים הבשילו אשכלותיהם ענבים מנצר מטעם של שלשת הרבנים זצ"ל.

ומהאל העוזר וחיל מאזר. לסייע לבאים ליטהר, ישלח עזרו מקדש להחזיק במעוז כל אנשי חיל המשתדלים בכל מין השתדלות לתכלית הכונה הרצויה, לעלות החיבור הלז על מזבח הדפוס, ויוחקו מליו בעט ברזל ועופרת, יפוצו מעינותיו חוצה לרוות כל הצמאים לטל אורות טלו. וישובו יושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן ממצרים הסיע. לקנות שאירתם יוסיף שנית ידו וברחמים יופיע. לקבץ נדחים ופזורים בכל פאות יפדה ויושיע. וכמו רמים יבן מקדשו בימינו במהרה, ויקוים מקרא שכתוב כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים:^[8]

[שיר מהרב ר"י שלמה צרור^[9]]

בראותי שלמות הספר ומעלתו. ואת יקר תפארת גדולתו. רוח השיר נוססה בי ועל לשוני מלתו. ומשירי אהודנו בשבח קצת משלמותו:

אפצה בהגיוגי באמרי שפר. לאל אשר חנן ולמד דעת.

שם לב חכמים בבאר נובעת. לשבור צמא איל צבי ועופר.

וכמו ערוגה גדלה ותפר. עת על יאורים תהיה נטעת.

כן התבונה תהיה מופעת. על איש מאד חושק מביני ספר.

לכן שעו מלי שתילי חמד. לרוץ בכל אומץ ולומר אשרי. איש יעשה זאת בה ימינו יחזיק.

כי כן בנסיון ולא מאומד. מבית נכאתם כל רפואה גם צרי. מחטא יהי שמור ומכל נזק.

מרוב רצונם לעשות עמנו. טובה כפולה בעבותות קשר.

עודם בעולם יחוו פשר. סתום וחתום פירשוהו לנו.

גם לא במותם עזבו אותנו. כי על ספרים כתבו כל יושר.

מפז מאד נבחר ומכל עושר. מדור לדור ביום לחיותנו.

כי ידעו כל דור יהי נוסע. חלד ומסעיו לאחור חוזרים. לכן תרופה לחליה הקדימו.

שפע נבואתם אשר הופיע. תמיד לדור ודור כאישון נוצרים. חלבי תרומתם אשר הרימו.

הן יום בשורה יהיה זה לנו. עת בוא בעט ברזל וגם עופרת.

ספר חמודות גם כליל תפארת. רוח תבונה הוא ינופף בנו.

תשב"ץ כתונת הוד אלי כלנו. יקר מאד מדר ומסוחרת.

עת צאת כבורו על מרומי קרת. חושו בני אל חי ברוב אונים קנו.

אותו ולכם יהיה משמרת. תורה תמימה בו משיבת נפש. מלים לרב שמעון בעז הגבירו.

סולת נקייה גם מאד נבחרת. לא סיג ולא חלאה וטיט ורפש. כי כפנינים הם מאד יזהירו:

כה דברי רוה לענה שבע מרור. נרדף מקורות הזמן כתרוני מנוחה הדריכוני בלי חופש ודרור. נרצע לעבודת עבדי ה' ונאמן אהבתם בלב זך וברור:

הצעיר רפאל ידידיה שלמה צרור ס"ט

[תודה מיוחדת לתורם הראשי]

אפריין נמטייה להדין גברא. אשר נדבה רוחו ונפשו ונשמה יתירה השתכחת ביה ונצנצה בו רוח טהרה. הגבר הוקם על במעלה וחשיבות. נכבדות מדובר בו יקום על נדיבות. עם שאר המענות נמצאו בו משבצות זהב מוסבות. הוא הגביר המרומם כה"ר משה יצ"ו בכה"ר יצחק צרור נ"ע, שהקדים מוהר מתן דמים מידי דאית ביה שיעורא. יהיה לעזרת המדפיסים ספרי הקדש מהרה. ויתמלא העולם מהם אורה. ולא תבוא מצוה זו לידי חימוץ ולא שליט בה אוירא. וביום כלות את המלאכה, אז יבואו ושמה יהיו ביד פקידו קצת מהספרים כמדת הכסף המתוכן. ומהתם להכא יגיעו ויראו, וכל הנידר והנידב יהא מזומן ומוכן. להשלים ולתת מוצא שפתו איש איש על עבודתו אלה פקודי המשכן. ולכן בדין הוא שיטול שכרו הראוי לכסף אשר הזיל מכיסו. מן שמייא מיהב יהיבי מדה טובה מרובה מדת תשלומי כפל ירום ונשא דגלו ונסו. בנאות דשא ירביצהו ינחהו במעגלי צדק כוס ישועות ישא ברכה רוייה כוסו.

ועינינו למרום נשואות, יקים מאשפות עמוסי התלאות, עמו וצאן מרעיתו ישים לראש פנים. ועד עפר יגיע וישקע אויביהם מרעה אל רעה תרמסנה רגל מועדת לפי רוב השנים:

כה דברי החותמים פה מתא ארגיל יע"א:

סדר "מה טובו אוהליך יעקב" וכו', י"ג לתמוז, יה"ל שנת "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים":

יעקב צרור ס"ט. רפאל ידידיה שלמה צרור ס"ט. אברהם יאפיל ס"ט. יאודה עיאש ס"ט. בנימן דוראן ס"ט.

1. כותרות המשנה שבסוגריים אינם במקור, ונוספו כדי להקל על ההתמצאות בהקדמה ארוכה זו.
2. כנראה צ"ל "קצר".
3. צריך תיקון.
4. מורינו הרב רבי יוסף קארו
5. כמאה שנה לפני הגירוש הגדול והסופי.
6. כנראה צ"ל "ורפאל".
7. אולי צ"ל "לקצות הארץ יגיע".
8. כאן מסתיימת עיקר ההקדמה. החתימות יבואו להלן לאחר השיר והתודה.
9. ראה בהקדמת המדפיס, שהוא כותב ההקדמה, ושאר החותמים רק צירפו חתימתם.