שו"ת רדב"ז/תתקצז
שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי במה שראית בתשובת הגאונים ז"ל במחזיר גרושתו שאין לברך ברכת חתנים אלא ברכת אירוסין לבד והמברך הוי ברכה לבטלה:
תשובה אני לא ראיתי ולא שמעתי דבר זה בלתי היום ומנהגנו לברך ברכת חתנים ואין הפרש בינה לאשה חדשה ואפשר דטעמו של דבר הוא משום דקיי"ל אין נושאין נשים במועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה ואפ"ה מותר להחזיר גרושתו מן הנשואין משמע דאין שמחה במחזיר גרושתו וברכות אלו לא נתקנו אלא על השמחה. תדע שהרי הברכה המיוחדת לחתנים היא אשר ברא ששון ושמחה וכו' וחותם בה משמח חתן עם הכלה. אלמא לא נתקנה אלא במקום שמחה. עוד יש ראיה דכתיב נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמת את אשתו וכו' ומחזיר את גרושתו אינו חוזר מעורכי המלחמה. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דאין אלו ראיות דאין הכי נמי דבמחזיר גרושתו ליכא שמחה אבל שבע ברכות לא נתקנו על השמחה אלא על הזווג הראשון של אדם ואשר ברא של זה הזווג והם ברכות שבח ליוצרנו ית' וכן כתבו כל המפרשים ז"ל. וז"ל התשובה בשם רבינו האיי גאון ז"ל המחזיר גרושתו מברכין לו ברכת אירוסין ומקדש אבל אין מברכין לו ז' ברכות משום דליכא בהו שמחה ואמאי מברכין אשר ברא ששון ושמחה ומשמח חתן וכו' לפיכך אין לברך זולתי ברכת אירוסין בלבד ואין לברך ז' ברכות אלא לבתולה או למחזיר גרושתו מן האירוסין דאית בהו שמחה אבל מחזיר גרושתו ליכא שמחה ולפיכך התירו לו להחזירה במועד וזו היא גם סברת רבינו אפרים תלמידו של הריא"ף ז"ל. אבל הרב ן' מיגאש ז"ל כתב דצריך לברך ז' ברכות כיון שצריך לברך ברכת אירוסין ע"כ. וזה הלשון הוא מוקשה מצד עצמו דבשלמא ברכת אשר ברא ניחא אבל שאר ברכות שלא נתקנו על השמחה למה לא יברכו אותם. ועוד שכתב שאין מברכין ז' ברכות אלא לבתולה וזה הלשון לא בא בדקדוק כלל שהרי דומה הוא שהנושא גרושה או אלמנה מברכין לה ז' ברכות דכיון שאשה חדשה היא לו יש בה שמחה תדע שאין נושאין אותה במועד וחוזר עליה מעורכי המלחמה הילכך מסופק אני אם כתב כן רבינו האיי ז"ל או רבינו אפרים ז"ל והספר אשר נמצא בו זה הלשון נקרא משפט שלום ועדיין לא יצא טבעו בעולם ולא נודע בשערים ואין לסמוך עליו אלא מברכין לכולן ז' ברכות ואפילו למחזיר גרושתו וכן מעשים בכל יום במצרים מזמן הנגידים הראשונים ואין פוצה פה ומצפצף. וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות גרושין וז"ל וכן אם גירש את אשתו בגט פסול או שהיתה ספק מגורשת ורצה להחזירה הרי זו מותרת לבעלה וא"צ לחדש הנשואין ולברך ז' ברכות ולכתוב כתובה עד שתתגרש גרושין גמורים ע"כ. והרי זה ממש כמנהגנו ואחריו נמשכים האחרונים. ואם תקשה עלי שאני העליתי בתשובה שבמחלוקת בברכות יש להלך אחר האומר שלא לברך והטעם שאם האמת הוא לברך לא הפסדנו כלום שהרי הברכות אינן מעכבות ואם האמת הוא שלא לברך הפסדנו שאין להוציא ברכה לבטלה. שתי תשובות בדבר חדא שהרי כתבתי באותה תשובה בתנאי שיהיה המחלוקת בין הפוסקים המפורסמים אצלינו שאנחנו סומכים עליהם בכל דבר אבל זה הספר לא נתפרסם אצלנו ולא ידענו שם מחברו ושמא חדש מקרוב בא ואם משום רבינו האיי גאון ורבינו אפרים ז"ל תשובה זו לא נתפשטה בישראל ולא כתבוה האחרונים כלל ולא הזכירו אותו מפני שלא נתפרסמה אצלם או מפני דקים להו שאינה עיקר הילכך אינה חשובה אצלינו מחלוקת. ותו דבנ"ד אם האמת הוא לברך הפסדנו ברכה דקי"ל כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה והדבר הברור לברך ז' ברכות לגרושה כפי מנהגנו ומינה לא תזוז. והנראה לע"ד כתבתי: