שו"ת רדב"ז/תתקצו
שאלת ממני אודיעך דעתי על ענין ראובן שהוא עני ואין יכול לפרנס את אשתו לפי כבודה ואפילו כפי העניים והוא חפץ לגרשה אבל אין לו לתת לה כתובתה וקרובי האשה אינם מרוצים שתתגרש עד שיתן לה כתובתה כפי תקנת הגאונים וכפי המנהג. ורוצים לכוף אותו להשכיר עצמו כדי שירויח לפרנסה והוא אינו רוצה יורה המורה הדין עם מי. ואם הדין עמהם אם יכולין לכופו להשכיר עצמו אפי' למלאכה בזויה לו ואינה לפי כבודו. ואת"ל שיכולין לכופו אם יש חילוק בצורבא דרבנן או לא. עוד כי ראובן זה נשא אשה זו ושנאה לפי שיש בה מום בעיניה והוא מורד ואינו יושב עמה כלל ולא זן ולא מפרנס והרי היא בבית אביה והוא בבית אביו ואומר להם הרי זה גיטך ותכתבו עלי שטר חוב על כתובתה והא ודאי עני ורוצה שיסדרו אותו כדין ב"ח שאין לו וקרובי האשה אינם רוצים אלא שישכור עצמו לזון אותה ולהוסיף על כתובתה בכל שבוע כדין הנזכר בתלמוד בדין המורד על אשתו:
תשובה גרסינן בפרק המדיר אמר רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה אזל ר' אלעזר אמרה לשמעתיה קמיה דשמואל אמר אכסוה שעורי לאלעזר עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון. וכתב הריא"ף ז"ל עלה והלכתא כשמואל ואע"ג דאתאמרה נמי משמיה דר' יוחנן כוותיה דרב הא דחייא ר' זירא ואמר על דא אכסוה שעורי לאלעזר בבבל. וכתבה הרמב"ם ז"ל פ' י"ב מהלכות אישות וכן פסק ר"ח ז"ל. וכתב עלה הרשב"א ז"ל דאפילו לדברי הריא"ף ור"ח ז"ל אם אין יכולין ב"ד לכופו לזון כגון שהוא עני ואינו רוצה להשתכר ולהרויח ולזון דכופין אותו להוציא דהא שמואל לא דחי הא דרב אלא מהאי טעמא דעד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון הא אם אין יכולין לכופו לזון כופין להוציא ע"כ. וכ"כ הר"ן ז"ל ובעל מ"מ שהם דברי רבינו הרי לדעת כל הני רבוותא אין כופין אותו להשכיר עצמו כדי להרויח ולזון דעד שכופין להוציא אם הוא עני יכפוהו להשכיר עצמו. וכן כתב הרמ"ה לחיוביה למיעבד לא מחייבינן אבל היכא דעבד ושקל חייב לזון אותה ממנו או שתאכל עמו ממה שהוא אוכל ולא הוי כשאר ב"ח דמסדרינן ליה דהא לא מסקא ביה אלא מזוני וכן סברת ר"ת ז"ל וכן נראה סברת הרא"ש ז"ל. ואני אומר דטעמא רבא איכא במלתא והחולק עליו להביא ראיה דהא קרא כתיב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים ולא יהיה אלא שנמכר לעבד עברי כלום יכול לכופו להשכיר עצמו לאחרים ולהביא לרבו אלא אומר לו אם יש לך מלאכה אעשה אבל לעשות מלאכת אחרים אין יכול לכופו וכ"ש הכא. וכ"כ ר"ת שאם ידוע שאין לו אין לו להטיל למוכרו כעבד עברי או להשכיר עצמו כדי לזונה ולפרנסה. וכ"כ במרדכי והיכא דאין לו אין כופין אותו ללות ולהתעסק באומנות אבל מוסיף בכתובתה שלשה טרפעיקין ע"כ. ומעתה אתה דן ק"ו אם לעשות אומנות אין כופין אותו כ"ש להשכיר עצמו וכ"ש למלאכה שבזויה לו. אבל רבינו אליהו ז"ל כתב בתוספות שלו שאדם מחוייב ללמד תלמידים ולעשות מלאכה לזון ולפרנס לאשתו וכתב בטור משמו שחייב להשכיר עצמו בפועל ולמד אותה מספר כתובה דכתב אני אפלח ואזון. ולא הודו לו חביריו דאפלח לא משמע שישכיר עצמו אלא כלומר שאם יש לו קרקע יעבוד ויזרע ויקצור כדי לזונה ואפילו לפי סברתו לא למלאכה בזויה לו קאמר דלא שעבד נפשיה לבזות את עצמו לכבד את אשתו ולזונה שהרי לא כתב אלא ללמד התלמידים ולעשות מלאכה ויגיד עליו רעו מה למוד מלאכה נכבדת אף מלאכה מלאכה נכבדת ולא בזויה אם הוא יודע ספר להשכיר עצמו ללמד תורה ואם הוא בעל מלאכה לעשות מלאכה שהוא רגיל או כיוצא בה ואם אינו בעל מלאכה להשכיר עצמו כפועל אם הוא רגיל לעשות כן בשלו והכל לפי מה שהוא אדם. תדע שהרי חזרת אבידה מצות עשה מן התורה ואם הוא זקן ואינה לפי כבודו פטור וכ"ש שלא יבזה עצמו לזון את אשתו וזה ברור מאד. ומיהו כתב ר"ת ז"ל אם יראה בעיני הדיינים לקונסו לפנים משורת הדין טוב הדבר ע"כ. והוי יודע שמ"ש רבינו אליהו ז"ל ומ"ש ר"ת לקנוס הנ"מ במי שאין רוצה לגרש דעד שכופין אותו לגרש יכפוהו להשכיר עצמו לעשות מלאכה אבל במי שרוצה לגרש אלא שאין לו לפרוע כתובה לכ"ע אין כופין אותו שישכיר עצמו אלא מגרש וישאר עליו הכתובה חוב. הילכך בנ"ד כיון שראובן הוא ודאי עני ורוצה לגרש אין כופין אותו לעשות מלאכה כלל ואפילו שאינה בזויה. גם אין מוסיפין על כתובתה שאין זה מורד על אשתו כיון שרוצה לגרש אלא שאין יכול מפני התקנה שלא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ יתן לה כתובה שהרי מדין התלמוד יכול לזרוק לה גיטה ותהיה מגורשת ויפטר ממזונותיה ומתשמישה ולא יהיה מורד. וקרוב אני לומר שלא היתה התקנה אלא למי שנתברר שהוא ודאי עני ויש לו אשה רעה אין אדם דר עם נחש בכפיפה ויגרש ויהיה הכתובה עליו חוב ואין ראוי לגלות דבר זה שלא ילמדו בני אדם לטעון שהוא עני ואין יכול לזון את אשתו ורוצה לגרשה ושמא עיניו נתן באחרת ונמצאו בנות ישראל יוצאות בלא כתובה ומתבטלת תקנת חז"ל דאמרו משום חינא. ואם יראה לדיין כי אינו רוצה להרויח ולהשתכר לזון את אשתו מפני שכוונתו לגרשה ולהוציאה בלא כתובה יש לו לקנוס אותו ולכוף אותו להשכיר עצמו להרויח לזון אותה והכל לפי מה שהוא האיש אם הוא ישר והולך בדרך תמים או רמאי והלך בדרך רעים ובלבד שתהיה כוונת הדיין לשם שמים ולעשות גדר וסייג לתורה ולדברי רז"ל. והנראה לע"ד כתבתי: