שו"ת רדב"ז/תתקצא
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שנשא אשה על אשתו סתם אם יכול לכופה שתדור עם צרתה ואת"ל יכול לכוף את השנייה שהרי היתה יודעת שיש לו אשה וע"מ כן נשאת לו אבל (השנייה) [הראשונה] מצי לעכובי שלא תדור צרתה עמה. ועוד אם יכולה לעכב שלא תשמש צרתה בכליה או לא. ואם יש חלוק בין נכסי מלוג לנכסי צאן ברזל ואם יש חילוק בין קרקעות ועבדים ושפחות או שאר מטלטלין הכל יבוא באר היטב כי נפלה בזה מחלוקת:
תשובה גרסינן בכתובות פרק האשה שנפלו לה נכסים ההיא אתתא אחריתי עיילא ליה חדא מינייהו אתא לקמיה דרבא צוחא ולא אשגח בה מאן דחזא סבר משום דסבר מאי דעשה עשוי ולא היה משום רווח ביתא והא קא רווח. ופי' רש"י ז"ל שאף עתה היא עושה צרכי הבית ע"כ. כלומר דאע"ג דעיילא אאידך לא גרעא מארחי ופרחי ששפחות הבית משמשות הן לפני האכסנאין ולזה הפי' הסכימו רוב המפרשים ז"ל והאי עובדא איירי באמהתא דנכסי מלוג מדמייתינן לה על דאיבעיא לן בעל שמכר לפירות מנכסי מלוג ואסיקנא כרבא דלא עשה ולא כלום משום דליכא רווח ביתא אבל כל היכא דאיכא רווח ביתא מה שעשה עשוי והכי פירושו ז"ל בנכסי מלוג והכי משמע נמי מדמייתינן לה עלה דמתניתן דנפלו לה נכסים משמע ודאי דבנכסי מלוג היא. ומעתה מהאי עובדא איכא למשמע תשובה לכל פרטי השאלה. חדא דמצי לכוף את אשתו שתדור עמה צרתה דאי ל"ת הכי אדצוחא משום דעיילא לאמהתא דידה לאידך אתתא לצווח שלא תדור עמה צרתה ושוב לא יוכלו להוליך שם השפחה דליכא רווח ביתא ומודה רבא דהיכא דליכא רווח ביתא לא מצי לזבוני לפירות ולגבי שפחה נמי אי לאו משום דאיהי נמי משמשת בתוך הבית לא היה יכול להכניסה לאשתו השנייה לשמשה. וכ"ת אין הכי נמי שאם היתה אומרת שלא תדור עמה שהיה רבא משגח בה אבל משום דלא צווחא אלא משום השפחה לא אשגח בה ליתא חדא דכגון זה פתח פיך לאלם הוא. ותו דהא בהא תליא דכיון דצווחא על השפחה הכי קאמרה תלך מן הבית ולא תשמשנה שפחתי אלא משמע שאפי' טענה בהדיא שלא תדור עמה לא משגחינן בה. וכן העלה הריטב"א ז"ל אם לא שהתנית עמו מתחלה שלא תשרה עמה אתתא דסניא לה וע"כ נהגו לכתוב בנוסח הכתובות הקדומות כן בהדיא. ומעתה מהראשונה אתה דן ק"ו לשנייה. אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ' י"ד מהלכות אישות ואינו יכול לכוף אותן לשכון בחצר אחת אלא כל אחת ואחת לעצמה ע"כ והכי אתריה דמר הוא. תו איכא למשמע מהאי עובדא דדוקא בנכסי מלוג הוא דאמרינן אי איכא רווח ביתא אין אי ליכא רווח ביתא לא. אבל בנכסי צ"ב כיון שאחריותן עליו הרי הן כשלו ונהי שלא יכול למכור הקרן אבל למכור הפירות לקרקע או שפחה למעשה ידיה או כלים לתשמישן מוכר ולא מצי לעכובי עליה אפי' אי ליכא רווח ביתא שהרי אם הוסיפו הוסיפו לו ואם פחתו פחתו לו וכלקוחין הן בידו לענין זה. ובנכסי צ"ב מוכר קרקע לפירות לעשות במעות עסקא דאיכא רווח ביתא או למכור פירות הקרקע והוא לוקט הפירות ונותן אותם דסוף סוף איכא רווח ביתא שאי ואפשר שלא יתהנו מהם בני הבית ואיכא רווח ביתא וכן השפחה אכלים שאינם צריכים לתשמישיה יכול למוכרן לעשות בהן עסקא. לבל לתת כליה לאשתו השנייה להשתמש בהם בזה ודאי יכולה עכב לדעת כ"ע דהא ליכא רווח ביתא אבל שפחתה יכול ליתנה לאשתו שנייה לשמשה באותו בית דלא גרעה מאורחין ואכסנאין שמשמשת לפניהם כההיא עובדא אבל בבית אחרת לא דליכא רווחא וה"ה לכל דבר דליכא רווח ביתא מצי לעכובי עליה שלא תמכור לפירות. והוי יודע שכל מה שכתבתי הוא לפי דין התלמוד דנכסי צ"ב אם פחתו פחתו לו ואם הוסיפו הוסיפו לו דאמרינן בגמרא א"ר יהודה הכניסה לו שני כלים באלף זוז ושבחו ועמדו על אלפים זוז אחד נוטלתו בכתובתה ואחד נוטלתו ונותנת דמים משום שבח בית אביה ע"כ. וכן איפכא וה"ה בכל המקומות שנהגו כדין התלמוד. אבל במצרים נהגו שאם פחתו נוטלתן בשומתן הראשונה וכן אם הוסיפו לעולם נוטלתן בשומתן הראשונה הואיל ועושין מלאכתן שלא כלו לגמרי ומה שקורין אותו נכסי צ"ב לענין שאם יגנבו או אבדו או כלו לגמרי שהבעל חייב באחריותן ולפי זה המנהג יכולה היא לעכב שלא ימכור כליה או שפחותיה למלאכתן וכ"ש שלא יתנם לצרתה שהרי יכולה לומר אני משתמש באחד ומצניע השני וכן בשפחות שלא יתקלקלו מחמת עבודה רבה. אבל אם תמכור אותם למלאכתן נמצאו פוחתין משומתן הראשונה ואם אבוא לידי גביית כתובה אפסיד. ומודה אני כי בקרקע ליכא למימר כי האי טעמא דלא קייל"ן כאביי דאמר שמא תכסיף ולשמא תכסיף לא חיישינן אבל היכא דאיכא פחת והכסיפה ודאי חיישינן הילכך לפי מה שנהגו במצרים נכסי צ"ב ונ"מ שוין הם לענין זה. וכן לפי דעת הרב ולפי מה שנהגו לכתוב בתנאי כתובה שלא ישא אשה אחרת עליה הרי כבר גלתה בדעתה שאינה רוצה בצרה. לפיכך אם נשא אח"כ אשה שלא מדעתה פשיטא שלא תדור עמה ואם נתנה לו רשות לא להכניסה לביתה דתפסת מעט תפסת. הילכך אם הכתובה היא בסתם אינה יכולה לעכב מלהכניס צרתה לפי שיטת הרשב"א. אבל לדעת הרמב"ם ז"ל יכולה לעכב. ואם יש בה תנאי זה שלא ישא אשה אחרת יכולה לעכב אפי' שנתנה לו רשות לישא אם לא שהתנה בפירוש שיוכל להכניסה בתוך הבית. והנראה לע"ד כתבתי: