שו"ת רדב"ז/תתקעה
שאלת ממני אודיעך דעתי באשה פרוצה שבאה ואמרה מת בעלי שאנשא ושאלנו את פיה באיזה מקום מת ואמרה במקום פ' ובאותו מקום יש יהודים אם נאמר לה כיון שיש רואים ויודעים שמת בעליך תביאי ראיה או תמתיני עד שנשלח לשם לדעת אמיתית הדבר כיון שאפשר לברר או מתירין אותה מיד. ואת"ל מתירין אותה מיד אמרה מת בעלי ונמצאת שקרנית אם אבדה חזקה זו שאמרו חכמים אשה דייקא ומינסבא או לא. ואת"ל אבדה חזקתה אם אנן יודעים בה שמואסת אותו מהו רוצה אשה לקלקל עצמה כדי שתאסר עליו או לא. כלל השאלה אם הדבר תלוי כפי מה שיראה לב"ד של אותו זמן שיש להאמינה או דלמא פסקא פסקו לכל הנשים שנאמנות לומר מת בעלי כדי שאנשא:
תשובה יפשוט מיהא חדא דתנן קטטה בינו לבינה ושלום בעולם אינה נאמנת ושיילינן בגמרא הכ"ד קטטה בינו לבינה ואסיקנא א"ר יהודה אמר שמואל באומרת לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ושיילינהו ואומרים לא היו דברים מעולם ע"כ. ומדלא אשכח תלמודא קטטה אלא בכי האי גוונא משמע דשאר קטטות שבינה לבינו לאו כלום הוא ובשביל כך לא מקלקלא נפשה תדע דאין לך קטטה ומריבה גדולה ממי שאומרת לבעלה גרשתני ואפ"ה דחי תלמודא כולהו נמי הכי אמרן הילכך בכל הקטטות נאמנות דלא מקלקלא נפשה חוץ מגרשתני דכיון דהעיזה פניה לשקר שגרשה כל טצדקא דאית לה עבדה להפטר ממנו. ואפי' באומרת גרשתני אי ארגיל איהו קטטה למ"ד דטעמא הוי משום דמשקרא נאמנת דכיון דרחמא ליה יראה היא לשקר כ"כ ואע"ג דסוף סוף הרי משקרת שאומרת גרשתני מ"מ שקר כזה שאם יבא הבעל תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה לא משקרא. ואע"ג דלא קייל"ן הכי אלא בין דרגיל איהו קטטה בין דארגילא איהי לא מהימנא מ"מ ילפינן מינה בעלמא בשאר קטטות דשקר כזה שמתקלקלת בי"ג דבר לא משקרא וברור הוא. והיינו נמי דבעי תלמודא ה"ד קטטה משום דס"ל דלאו כל קטטה מפיק לה מחזקתה דאשה דייקא או דלא משקרא. ומכאן תפשוט נמי הבעיא השנייה מק"ו אם מפני שאמרה גרשתני ושקרא תו לא מהימנא אע"ג דיש סברא דאין זה השקר דומה לזה השקר דגרשתני אינה מתקלקלת ושקר דמת בעלה מתקלקלת ואפ"ה לא מהימנא כ"ש היכא דכבר גלתה פעם אחרת שאינה חוששת לקלקולה דודאי שוב אינה נאמנת דאי משום דמשקרא והא קמן דמשקרא ואי משום דדייקא הא לא דייקא דהא אינסיבא וגדולה מזו דאפי' לא הספיקה להנשא עד שבאו עדים ואמרו שלא מת תו לא מהימנא זימנא אחריתי ואי לגבי ממונא אמרינן הוחזק כפרן לאותו ממון כ"ש לענין חומרת אשת איש וכגון דא לא צריכא רבה:
אבל לענין השאלה הראשונה מסתברא לי דמשהינן לה עד שיתברר הדבר כיון שאפשר להתברר ובשלמא אם היתה צנועה קים להו לרבנן דמתוך חומר שהחמרת עליה בסופא דייקא ומינסבא או דלא משקרא במלתא דעבידא לגלויי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. וא"ת כיון שאפשר לברורי אפי' בצנועה נמי. הא ל"ק דלא מעגינן לה בכדי דקים להו לרבנן דקושטא קאמרה ופרוצה ולא אפשר לברורי לא מעגינן לה דלא חלקו חכמים בזה בין פרוצות לצנועות. וא"ת אדרבה כל היכא דאי אפשר לברורי מלתא סמכא אדעתא ומשקרא טפי דהכי אסיקנא אדעתין מעיקרא מקמי דהודו ב"ה לב"ש דאמרינן וב"ה באותה מדינה דשכיחי אינשי מרתתא ממדינה למדינה אחרת דלא שכיחי אינשי לא מרתתא. הא ל"ק דהא מתרצי לב"ש הכא נמי שכיחי שיירתא ומרתתא שמא יבואו עדים או שמא יבא הבעל ולפיכך מהימנא. אבל היכא דאית בה תרתי חדא דפרוצה ואיכא למיחש דלא חיישי לקלקולא או אמרה בדדמי. ותו דאפשר לברורי מלתא ולא מעגינן לה טובא דכיון שהיתה במקום רואים ולא הביאה בידה לא עדות ולא ראיה שמת בעלה רגלים לדבר דמשקרא. תדע דכל דבר הרגיל במקום עדים אמרינן ליה אייתי ראיה דגרסינן בפרק השוכר את האומנין איסי בן יהודה אומר אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא ראיה ההוא גברא דהוה קמעבר חביתא דחמרא ברסתקא דמחוזא תברא בזוזא דמחוזא אתא לקמיה דרבא א"ל רסתקא דמחוזא שכיחי אינשי זיל אייתי ראיה והפטר א"ר יוסי בריה כמאן כאיסי וקייל"ן כותיה ע"כ. וכתבו כל הפוסקים. הא קמן דאע"ג דמדינא היה פטור כיון שהיה במקום רואים א"ל שיביא ראיה וכיון שלא הביא ראיה חייבו לשלומי. וקייל"ן נמי דרוב הנמצאים אצל שחיטה מומחין הם ואפ"ה כל היכא דאפשר לברורי מלתא מבררינן וכן כתבו כל בעלי החדושים. וכ"ש לגבי חומרת אשת איש ואשה פרוצה ואפשר לברורי מלתא מבררינן. ואם לא הוברר הדבר לא מעגינן לה טובא ומתירין אותה להנשא ולא מחמרינן עלה לשלוח שליח אחר שליח לברר הדבר. והנראה לע"ד כתבתי: