שו"ת רדב"ז/תתקסד
שאלת ממני אודיעך דעתי במי שיש לו ס"ת בתוך ביתו ויש לו ג"כ חומש באיזה מהם יצא ידי קריאת התורה שנים מקרא ואחד תרגום. גם בשבת כשאין עמו עשרה הי מנייהו עדיף:
תשובה לקרוא בתורה בשבת ככל דיני הקריאה בצבור לא קא מבעיא לך דמשנה שלימה שנינו במגילה בפרק העומד ויושב אין קורין בתורה בפחות מעשרה וטעמא דכיון דהוי מתקנת עזרא הוי דבר שבקדושה ואין פחות מעשרה. אלא ודאי שאלתך אינה אלא לקרות ביחיד הקורא לצאת ידי חובת שמו"ת הי מנייהו עדיף. ומסתברא לי דאם זה הקורא הוא בקי בקריאה בניקוד ובטעמים וסוף פסוק ודאי בס"ת עדיף שהרי יש בו קדושה רבה ועיקר עשייתה לקריאה דמצות עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ס"ת ולא היתה מצוה זו להניחה בבית גנזיו דהא במלך כתיב וקרא בו כל ימי חייו ובזה אין הפרש בין מלך להדיוט אלא שהמלך צריך שיהיו לו שנים וההדיוט אחד והמלך צריך שיהיה עמו תמיד והדיוט אין צריך שיהיה עמו תמיד אבל בקריאה הכל שוין ועדיף טפי מן החומשים שאע"פ שניתנו ליכתב ונהגו לכתבן אין זו עיקר המצוה אלא עיקר מצות ס"ת בתיקונו. ומ"מ אם אינו בקי בקריאה בחומש עדיף שיש בו נקודות וטעמים ויש בהם קדושה וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה וז"ל חומשין שאמרת לא חומשין העשויים בגולל ובתיקונן שאותם הרי הם כס"ת לכל הדברים אלא שאין קורין בהם בצבור מפני כבוד הצבור בלבד אלא חומשין שלנו שאינן גוללן ומסתברא דאפילו עומדין לפניהן דקדושים הם וניתנה ליכתב כן ופוק חזי מה עמא דבר לכותבן ומפניהם קרינן בהו ע"כ. וכ"כ הרא"ש ז"ל בהלכות קטנות וז"ל ואומר אני דודאי מצוה גדולה היא וכו' וזהו בדורות הראשונים וכו' מצות עשה על כל איש ישראל שידו משגת לכתוב ס"ת משנה וגמרא ופירושן להגות בהם הוא ובניו כי מצות כתיבת התורה הוא כדי ללמוד בה כדכתיב וילמדה את בני ישראל וכו' הרי לך בהדיא כיון שניתנו ליכתוב יש בהם קדושה והיא היא המצוה לפיכך יותר טוב הוא שיקרא בהם קריאה אמיתית ישרה ממה שיקרא בס"ת קריאה משובשת אע"פ שיוצא בה ידי חובתו. כללא דמלתא שאם הוא בקי בקריאה דס"ת עדיף ליה ואם לאו בחומש עדיף ליה וכל זה הוא כשקורא שמו"ת לצאת ידי חובתו אבל לצאת מתקנת עזרא אין קורין אלא בצבור ל"ש חול ול"ש שבת. וא"ת הרי לא ראינו מימינו מי יקום לפני החומש ולא נהגינן ביה שום קדושה מכל קדושת ס"ת וי"ל דיש חולקים עליו שהרי כתבו בתוספת אם צריך לעשית מחיצה לחומשים שלנו בבית שהוא משמש מטתו כדין ס"ת והעלו מסתברא דאין צריך ע"כ. ובכמה מקומות הקלו בהם יותר מס"ת וכן הדין שזה עשוי בקדושה ואזכרותיו לקדושת השם ומ"מ המחמיר ונותן כבוד לתורה תבא עליו ברכה. והנראה לע"ד כתבתי: