שו"ת רדב"ז/תתקנט
מעשה בראובן שמת והניח שתי נשים ואין בנכסיו כדי שתי הכתובות ואותה שכתובתה קודמ תפסה מקצת מטלטלין בכתובתה והביאו הדבר לפני אחד מן המורים וצוה להוציא מידה ולחלק בין שתי הנשים ורצית לדעת דעתי בזה מה הוא:
תשובה לא אאמין כי יסופר כי שום פותח ספר יטעה בזה שיש בו שתי טעיות אליבא דכ"ע ושלש אליבא דהרשב"א ז"ל חדא שכיון שתפסה תפסה דב"ח מאוחר שקדם ותפס במטלטלין מה שתפס תפס ואם חזר המוקדם ותפס ממנו מוציאין מידו וכ"ש הכא דתפס הקודם כדינו שאין מוציאין מידו וזה מוסכם לא ראיתי בו מחלוקת. ועוד שהרי כותבין בכל הכתובות מקרקעי ואגבן מטלטלי וחזרו המטלטלין כדין הקרקעות ויש בהן דין קדימה וטורף מן הלקוחות ואפילו קדמה השנייה ותפסה מוציאין מידה דלא עדיף מלוקח. וכ"ת שאלו המטלטלין קנה אותם אחר שכתב לה כתובתה וה"ל כלוה ולוה וקנה מטלטלין הרי בכל הכתובה כתוב דקנאי ודאקני וקדם שעבודא של זה וכ"ש דתפסה וגם בזה לא ראיתי חולק דהא קיי"ל כל תנאי שבממון תנאו קיים. ולדעת הרשב"א ז"ל שכתב בתשובה סימן תרנ"ח וז"ל דע כי הכותב מטלטלי אגב מקרקעי יגבה ממטלטלי ולפיכך עשה שורו אפותיקי אגב קרקע ומכרו ב"ח גובה ממנו כדאיתא בחזקת הבתים וה"ה והוא הטעם לב"ח מאוחר שקדם וגבה בין מן הלוה בין מן הלקוחות כדרך שאמר בקרקע וכדאמרינן כתבה ראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך השניה מוציאה מן הלקוחות והראשונה מוציאה מן השניה ואם לא כתב לו מטלטלי אגב מקרקעי אם מכרן וכו'. ודברים ברורים הם איני רואה בהם שום ספק הלכה למעשה אלא שאני סובר דאם באו שניהם לגבות כאחד ממטלטלי דלוה נותנין לראשון ואין לב"ח מאוחר במקום המוקדם כלום משום דקי"ל שעבודא דאורייתא ואפילו במטלטלי אית בהו דין קדימה כל שהם ביד הלוה. ולא אמרו שאין להם דין קדימה אלא לגבי לקוחות או שגבאן ב"ח מאוחר וטעמא וכו' הרי לדעת הרשב"א ז"ל יש בהוראה זו שלש טעיות חדא שהרי הראשונה כתובתה קודמת. ותו שהרי תפסה. ותו שהרי כתב לה מטלטלי אגב מקרקעי דקנאי ודאקני. ובדין זה שכתב הרשב"א ז"ל אין רוב הפוסקים מודים לו אלא דעת הריא"ף והרמב"ם ז"ל וכל הנמשכים אחריהם מכל מה שראיתי זולתי הרשב"א ז"ל שכתב שכל שלא כתב לו מטלטלי אגב מקרקעי ולא תפס אחד מהם חולקין בשוה ועיין פ' י"ח מהלכות מלוה ולוה וגם בעל מגיד משנה לא הביא דעת שום חולק. הנה כי לדעת כ"ע יש בהוראה זו שתי טעיות מפורסמות והוי כטועה בדבר משנה וחוזר שכל מה שכתוב בזמן הזה בפוסקים הוי כדבר משנה וכמ"ש הריא"ף והרמב"ם ז"ל וכ"כ הרא"ש ז"ל בתשובה שכל דברי התלמוד והגאונים הוי כדבר משנה לענין זה ואם אי אפשר למיהדר דינא אם נשא ונתן ביד חייב לשלם מדין מזיק ואם לא נשא ונתן ביד חייב בדיני שמים מדין גרמא בנזקין ואם אמת היה הדבר עתיד ליתן את הדין שהוא פוסק הדין עד שלא יראה הספר אבל ודאי לא סיימוה קמיה והוא יצילנו משגיאות. ומנסתרות ינקנו אמן. והנלע"ד כתבתי:
תתקס (תקכה) שאלה ראובן שדך את לאה ושלח לה סבלונות ע"י עדים כמנהג והיה נכנס ויוצא בבית חמיו ומתייחד עמה לשחק ולנשק אבל לא עלתה על לבו לד"א ואח"כ חזר בו אביה ולא רצה לתתה לו ואומר ששלח לה סבלונות לשם קדושין ע"י עדים ושאלנו את פי העדים ואמרו שלא אמר להם דבר אלא בסתם כשאר סבלונות היש מיחוש בזה האם צריכה גט או לאו:
תשובה גרסינן בפרק האיש מקדש מאי הוי עלה אמר רב פפא באתרי דמקדשי והדר מסבלי פשיטא לא צריכא דרובא מקדשי והדר מסבלי ומיעוטא מסבלי והדר מקדשי מהו דתימא ניחוש למיעוטא קמל"ן. פי' ניחוש למיעוטא ולהקל ואשכחן בתלמודא ניחוש להקל כה"ג קמל"ן דלא חיישינן למיעוטא אלא אזלינן בתר רובא וחיישינן ורש"י ז"ל פי' ששולח סבלונות לשם קדושין ובעדים כנ"ד ממש והיכא דכולהו מסבלי והדר מקדשי לא חיישינן כלל. ומצרים אתרא דמסבלי והדר מקדשי כולהו מפני שיש תקנת נגידים ראשונים שלא לקדש אלא בשעת הנשואין לא מפני אותם שעושין שלא כהוגן תשתנה מנהג המקום ולא ראינו מעולם במצרים מי שפקפק בזה שכולם יודעים שאין הסבלונות קדושין. אבל הקשו עליה נהי דשידך אותה מנא ידעא שהם לשם קדושין והא אפילו במדבר עמה על עסקי קדושין אם נעתקו מענין לענין אחר לא חיישינן. ותו דכל הסוגיא מתפרשת בדוחק לפי שטה זו לפיכך פי' ר"ח והריא"ף והתוספות ז"ל ורוב המפרשים כיון ששלח לה סבלונות חיישינן שמא קדשה כבר בפני ב' עדים והלכו להם אבל לא שיהיו הסבלונות עצמן קדושין. הרי לך לפי שטה זו הנכונה דאפילו באתרא דמקדשי והדר מסבלי כנדון דידן לא חיישינן כלל שהוא אומר שלא קדשה אלא באלו הסבלונות ואלו לא הוו קדושין כיון דלא ידעה מידי ואע"ג דלפי שטה זו חיישינן לקדושין שקדמו לסבלונות אעפ"י ששניהם אומרים שלא היו שם קדושין שאני התם דאיכא למימר קדשה והשתא הדר ביה אבל בנ"ד הרי הוא אומר שקדשה באלו הסבלונות אלא שאין אנו חוששין להם ולפי שטה זו העלה הריטב"א ז"ל שאפילו בקטנה חיישינן שמא קדשה ע"י אביה כיון דשלח לה סבלונות והעלה ג"כ דבעיר חדשה חיישינן שמא דעת אנשי המקום ההוא לעשות כמנהג דמקדשי והדר מסבלי ור"ח ז"ל גריס איפכא לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוטא מקדשי והדר מסבלי מהו דתימא לא ניחוש למיעוט קמל"ן והשתא ניחא לישנא דלא ניחוש קמל"ן דאע"ג דבעלמא לא חיישינן למיעוטא דלא קייל"ן כר' מאיר משום חומרת אשת איש חיישינן והנכון דאע"ג דבעלמא אזלינן בתר רובא הנ"מ ברוב דבר של חיוב כגון רוב נשים מחעברות ויולדות אבל בדבר התלוי במנהג לא אזלינן בתר רובא דדילמא זה רוצה להיות מן המיעוט דמקדשי והדר מסבלי וחיישינן לאתרא דמיעוטא מקדשי והדר מסבלי. אבל ר"י ז"ל מצא גרסא שלישית מסבלי והדר מקדשי פשיטא דלא חיישינן לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוטא מקדשי והדר מסבלי מהו דתימא ניחוש למיעוטא ותהא מקודשת קמל"ן. ולפי גרסא זו אי רובא מקדשי והדר מסבלי חיישינן אבל למיעוטא דמקדשי והדר מסבלי לא חיישינן דלמיעוטא לא חיישינן כרבנן דלא חיישינן למיעוטא ואע"ג דבעלמא בחומרת אשת איש חיישינן למיעוטא שאני הכא דאכתי לא אתחזק אסורא וחששא בעלמא היא. אפילו לפי שטה זו מחצה על מחצה חיישינן. ומ"מ הסכמת האחרונים שגרסת הר"ח והריא"ף ז"ל היא הנכונה ותו שהיא להחמיר. הרי לך בהדיא לכל הגרסאות דבנ"ד ליכא למיחש כלל אפילו לדעת המחמירים שהרי מצריכי כולהו מסבלי והדר מקדשי ומה שטוען שהיה מתיחד עמה אינו כלום שכך המנהג לעשות כדי לחבבם זה על זה ואפילו שהיה בא עליה ליכא למיחש חדא שהוא לא בא עליה לשם קדושין שהרי אמר ששלח לה סבלונות לשם קדושין ותו דליכא סהדי ואין מקום להאריך בזה כיון שאינו מענין שאלתינו. והנראה לע"ד כתבתי: