שו"ת רדב"ז/תתקנו
עוד שאלה על הענין בנו של ראובן אבי הבת הנזכרת שנשאת לשמעון אם יכול להעיד לשמעון שהוא בעל אחותו מן אביו:
תשובה אמר קרא האשה וילדיה תהיה לאדוניה מכאן לישראל הבא על השפחה שהולד כמוה ואחר ששחררה הוי ליה כגר דעלמא ואין לבת הזאת שום קורבה עם בנו של ראובן לא ליורשה ולא ליטמא לה ולא להתאבל עליה ולא להעיד עליה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. וז"ל הרמב"ם ז"ל פי"ג מהלכות עדות הגרים אינם בדין הקרובים אפילו שני אחים תאומים שנתגיירו מעידין זה לזה שהגר כקטן שנולד דמי ע"כ. וגדולה מזו אני אומר שמותר בנו של ראובן לישא את זו שאתה קורא אחותו אם יגרשנה שמעון או ימות וראובן אביה בעצמו היה יכול לישא אותה שהרי אינה בתו לשום דבר אלא הרי היא שפחה ונשתחררה. ודינה כדין גיורת שנתגיירה. וא"ת הא איכא שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ואסור מדרבנן מיהא לא קשיא כלל דלא אמרינן הכי אלא באחוה שמצד האם אבל אחוה שמצד האב הם בעצמם מותרים ולא יאמרו באנו וכו' הילכך חזר הדבר לדינו ומותר שהרי הגר נושא את בתו לכתחלה והאח את אחותו מצד האב. וכ"כ הרמב"ם ז"ל פי"ד מהלכות איסורי ביאה וז"ל גר אסור בשאר האם אחר שנתגייר מדברי סופרים ומותר בשאר האב אעפ"י שיודע בודאי שזה שארו מאביו כגון תאומים וכו' ולפיכך נושא הגר אשת אחיו וכו' ואחותו מאביו ובתו שנתגיירה מותרת לו ע"כ. וכתב בעל מגיד משנה ובתו שנתגיירה וכו' גם בזה הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל שהרי העכו"ם מותר בבתו ולא גזרו בגר משאר האם כלל והאריכו בזה ע"כ ובנ"ד אני אומר כי אפילו הגאונים מודים שאמרו מי שבא על שפחתו והוליד ממנה בן חוששין ולא תתייבם אשתו שמא שחרר שפחתו ואח"כ בא עליה ויש מי שהורה שודאי שחרר שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וא"כ יוצא לנו שאשתו של שמעון הרי היא בת ראובן לכל דבריה לפי שטת הגאונים וכן לדעת הריא"ף ז"ל שנסתפק ואזיל לחומרא הכא והכא בפרק כיצד אשת אחיו מ"מ נ"ל דבנ"ד כ"ע מודו. חדא שהרי רגיל היה ראובן לבוא על שפחותיו בלא שחרור וטעה היה בדין וחושב שהיה מותר לבוא על שפחתו כיון שהיא קנין כספו ואין זה בעילת זנות לדעתו. ותו דאם איתא ששחררה ובעל לשם קדושין היאך חזר ומכרה לישמעאלים וקרוב שהיה חייב מיתה הילכך לא שחררה ודאי. ותו אם שחררה את אמה למה היה צריך לשחרר את בתה והלא בתו היא לכל דבר אלא ודאי הדבר ברור שלא שחררה ובכיוצא בזה לא אמרו הגאונים ז"ל. והנראה לע"ד כתבתי: