שאלה בשטר שהמיר אחד מעידיו ולא מצא לקיימו כלל אלא ע"פ המומר מאי תקנתיה האם יעיד המומר כיון דקיום שטרות דרבנן. ועוד שלא תנעול דלת בפני לווין. א"ד מומר לאו בר עדות הוא כלל:

תשובה היכא דלא ידעינן אם חתם בשטר בעודו יהודי לא הוצרכת לשאול דודאי אפי' איכא סהדי על חתימת ידיו לא מקיימינן ליה כדאמרינן לגבי גזלן דאין חתימתו חתימה דאמרינן חתים שקר בשביל ממון. וכן הטעם במומר דתרווייהו פסולי עדות נינהו. אבל היכא דידעינן בודאי שחתם בעודו יהודי שהוא כשר לעדות ודכוותה גבי גזלן דידעינן בודאי שבזמן שחתם לאו גזלן הוה ועתה נעשה גזלן בהני איכא למיבעי ואיברא כיון שאין כתב ידם יוצא ממקום אחר מאן משוי ליה שטרא הני והני לאו בני סהדותא נינהו. ויש להם תקנה דליחזו מחתימת ידייהו אחספא או אריש מגלתא וב"ד ידמו כתב לכתב והרי אינם מקיימין את השטר ע"פ עדות הפסולין אלא השטר מתקיים ע"פ ב"ד שהכירו החתימה שזו דמיא לזו. וכן יש ללמוד מהך דהאשה שנתאלמנה (דף כ"א) דגרסינן התם ואי ליכא תרי אלא חד וכו'. פי' בשנים החתומים על השטר ומת אחד מהם צריך שנים מן השוק להעיד על חתימת העד המת שאין העד החי יכול להעיד על חתימתו ולהצטרף עם אחר מן השוק להעיד על חתימת המת דקא נפיק כולי ממונא נכי ריבעא אפומא דחד סהדא והתורה אמרה על פי שנים עדים דבעינן חצי דבר על פיו של זה וחצי דבר על פיו של זה ועלה קאמר תלמודא ואי ליכא תרי אלא חד שמכיר חתימת העד המת אמר אביי לכתוב חתימת ידיה אחספא ושדי ליה בבי דינא וחזו ליה ומחזקי ליה ואזיל איהו והאי ומסהיד אאידך הא הכא בהדיא דכיון דכתב חתימת ידיה אחספא ב"ד הוא דמקיימי לשטרא ואיהו לא אסהיד כלל דלא אסהדותיה סמכינן הה"נ למומר ולכל פסולי עדות שנפסלו אחר חתימת השטר שיכולין לעשות תקנה זו. וכן כתב הריטב"א ז"ל עלה דהך דהאשה שנתאלמנה וז"ל ומכאן אני אומר דישראל שהיה חתום בשטר ונתממר ואין לנו מי שיעיד על כתב ידו דההוא מומר מחזי חתימת ידיה בבי דינא ומדמי ליה דהא לא חשיבא עדות ע"כ. וה"ה והוא הטעם לשאר פסולי עדות. וא"ת בשלמא התם כיון דחזי לשאר עדיות אין הגדה מעכבת בו ואפשר למיעבד כי האי תקנתא אבל מומר דלא חזי לשאר עדיות לא. הא ל"ק דתנן לאו מהאי טעמא אתינן עלה אלא מטעמא דאין זה עדות. תדע דאפילו בכשרים להעיד הגדה מעכבת בהם והכא שאני מפני שאין זה עדות אלא דהוי ככתב ידם יוצא ממקום אחר. והנראה לע"ד כתבתי: