שו"ת רדב"ז/תתפא
שאלת ממני למה נהגו לקרוע את הגט אחר הנתינה:
תשובה שמעתי בזה שני טעמים חדא שלא תבא ליד האשה ותגבה בו פעם שנייה דקיי"ל הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה. ותו דבזמן השמד הוצרכו לקרוע כדאיתא בפ' המקבל אע"ג דהאידנא השמד בטל מ"מ נהגו לקרוע כבתחלה וכן מצינו בתקיעת שופר שנהגו לתקוע אחר הקריאה מפני השמד ואע"ג דבטל השמד לא בטל המנהג ושני הטעמים כתב מהר"ר ישראל ז"ל. ואני נתחדש לי טעם אחר והוא כי צריך להאריך הווי"ן וכל אותם הדקדוקים שנאמרו בגיטין דאי כתיב ליה בעל גופיה או דכתיב ליה סופר מפומיה ואתא בעל ומערער ואמר דאנא הוא דפסלינא ליה בהני דקדוקי ולקלקולא אתכוונית ומש"ה קרעינן ליה כי היכי שלא יבא ליד הבעל ויפסול אותו באחד הדקדוקים שאינם מעכבים מן התורה ויאמר לזה נתכוונתי ולא תנשא לכתחלה בהאי גיטא ואפילו לדעת האומרים נשאת לא תצא משום הני דקדוקים מ"מ איכא לעז וכ"ש לדעת האומרים נשאת תצא ולפיכך קורעין אותו והבעל בעצמו יודע שלאחר הנתינה לא יבא עוד הגט לידו ולא יכול לפוסלו הילכך גמר ומגרש לגמרי ולא יתכוין לקלקלה או לא יגרש כלל כיון שיודע דשוב אינו יכול לקלקלה ומפני חששא זו נהגו לקרוע הגט כדי שיתייאש ממנו הבעל ומנהג יפה הוא וכן אנו נוהגין במצרים. והנראה לע"ד כתבתי: