שו"ת רדב"ז/תתנז

שאלת ממני אודיעך דעתי במעות של צדקה אם מותר להלוותם ברבית כמעות של הקדש או לא דכיון שהם לעניים כשל הדיוט דמי:

תשובה זו מחלוק' ישנה דר' אבי העזרי כתב דאסור להלוותם ברבית וריא"ז כתב מותר להלוותם ברבית והביא ראיה דמעות עניים דין הדיוט יש להם מדחייבי' רב יוסף לההוא גברא לשלומי אלמא דין הדיוט יש לו דאי דין הקדש אמאי חייבי' לשלומי הא תנן בפ' הזהב גבי הקדש שומר שכר אינו נשבע נושא שכר אינו משלם. ותו אמרינן בפ' הזהב רבית ואונאה להדיוט ואין רבית ואונאה להקדש. ודחו ראיה זו דה"מ במעות דקייצי לעניים דמשום הכי חייבי' רב יוסף אבל אי לא קייצי מותר להלוות ברבית דדין הקדש יש להם. והכי מוכחא סוגיא דהתם דלשמור ולא לחלק משמע דאיירי במעות העומדים ליחלק אבל במעות שאין עומדים לחלק כגון צדקה מרובה ועניים מועטים או כגון שנתנו הבעלים שהקרן יהיה קיים והריוח לעניים לחלק בכי האי גוונא דין הקדש יש לו ומותר להלוותן ברבית. וריא"ז הביא ראיה מדאמרינן בירושלמי לווין ברבית לחבורת מצוה ולקדוש החדש ומסתמא ה"ה לכל דבר מצוה. והא דנקט הני משום דאיירי התם לענין בן סורר ומורה שאם גנב ואכל בחבורת מצוה וקידוש החדש. והוי יודע שאם הם מעות העומדין לחלק לעניי עולם. אע"ג דלא קייצי לעניי העיר אסור להלוותם ברבית או לעשות בהם סחורה דילמא מיתרמי להו לעניים ומצטרכי זוזי ולית ליה. וראיה דאמרינן שירי הלשכה מה היו עושין בהם לוקחים בהם פירות בזול ומוכרין ביוקר והשכר להקדש דברי ר' ישמעאל. ר"ע אומר אין משתכרין בשל הקדש מ"ט לא דאין עניות במקום עשירות של עניים נמי דילמא מיצטרכי ליה זוזי. כללא דמלתא דהצדקה העומדת לחלק בין לעניי העיר בין לעניי עולם אסור להלוותם בריבית או לעשות בה סחורה ואם אין עומדת לחלק מותר להלוותם ברבית וכ"ש לעשות בה סחורה. ומ"מ אם הגבאי עשיר ורוצה לעשות הנאה לקדש ומקבל עליו דאי מתרמי להו עניים ישלם מביתו אז מותר להלוות ברבית אפי' הצדקה העומדת ליחלק לעניי עולם. אבל הצדקה הקצובה לעניי העיר דין הדיוט יש לה שהרי יש לה בעלים ואסור להלוותם ברבית. והנראה לע"ד כתבתי: