שו"ת רדב"ז/תתמב

שאלת ממני ידיד נפשי על מה סמך יונה בן אמיתי לברוח ולא רצה ללכת בשליחות השי"ת וכבש נבואתו הא קי"ל נביא שכבש נבואתו חייב מיתה:

תשובה את זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי ששאלו לפני הרשב"א ז"ל על עדו הנביא שעבר על דבריו שהחזירו הזקן ואכל ושתה עמו ונענש ואכלו ארי. והשיב ז"ל כי זה הזקן היה בתחלה נביא אמת ולבסוף נעשה נביא שקר ועדו הנביא היה מסתפק בנבואתו שמא דוקא בביאה ראשונה אמרו לו שלא יאכל ולא ישתה אבל בביאה שנייה מותר ולפיכך האמין לדברי הזקן שחשב שנתנבא באמת לפי שהיה מוחזק בו שהוא נביא ונענש לפי שלא היה מותר לאכול שם עד שיגידו לו בעצמו בנבואה שהוא מותר. והביא ראיה מיונה בן אמיתי שאמרו לו ונינוה נהפכת והוא חשב לרעה ולא היה כן אלא שנהפכה מרעה לטובה כדאיתא בפרק הנחנקין זה תורף דבריו ז"ל ובנ"ד ליכא לתרוצי הכי שהרי לא היה לו במה לתלות. ולדעת מי שמפרש דלא נאמרה לו הנבואה אלא לבסוף כי בתחלה לא נאמר לו אלא שילך אל נינוה ומה שכתב וקרא עליה כי עלתה רעה רעתם לפני הוא מה שאמר לו לבסוף וקרא עליה את הקריאה אשר אני דובר אליך. יש לתרץ דאין כאן כובש נבואה דאכתי לא נאמרה לו הנבואה ואי משום דעבר על מה שאמר לו הקב"ה קום לך אל נינוה דאיפשר דסמך לו לעבור בשב ואל תעשה משום תקנתן של ישראל שלא יהיה עליהם תרעומת שהעכו"ם שבים בתשובה וישראל אין שומעין אל דברי הנביאים יום השכם ושלוח. אבל יש להקשות שאם לא נאמרה לו הנבואה מנא ידע שהם רשעים ושהקב"ה מצוה שיקרא עליהם שעלתה רעתם לפניו עד שהוכרח לברוח לחוצה לארץ כדי שלא תחול עליו הנבואה. אבל הנכון שנאמר לו הנבואה בתחלה כפי מה שנראה מפשט הכתוב ומדברי רז"ל ובעיקר השאלה יש לומר דבין למ"ד שלא נתנבא אלא על נינוה בין למ"ד שנבואה אחרת היתה לו דכתיב בספר מלכים הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר לדעת כולם זאת היתה הנבואה הראשונה. ומה שכתוב ויהי דבר ה' אל יונה בן אמיתי שנית הא אמרו שנית ולא שלישית. והקשו ולא והא כתיב אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי וגומר ותירצו על עסקי נינוה לא דבר עמו אלא פעם שנית ולא שלישית משמע דעל עסק אחר דבר עמו שלישית. מכל מקום זאת היתה ראשונה לשליחותו בנבואה והיה קשה עליו מפני כבודן של ישראל וכן אמרו בהדיא רבותינו ז"ל יונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב וכיון שכן היה מסרב בשליחות ולא קבלו עליו כמאמר אדון הנביאים שלח נא ביד תשלח ואם היה אומר לפניו אני יודע שהעכו"ם נוחים לשוב בתשובה ויש בזה קלקול גדול לישראל ומשום הכי תשלח ביד נביא אחר לא היה נענש. אלא העונש היה מפני שברח וטעה בחושבו שלא תחול עליו הנבואה בחוצה לארץ וליתא דלא אמרינן הכי אלא בתחלת הנבואה אינה שורה בחוצה לארץ אבל אם קבל כבר הנבואה בארץ ישראל איפשר שתחול עליו גם בחוצה לארץ ויחזקאל הנביא יוכיח ושב בתשובה שלימה והתפלל ממעי הדגה ונענה:

כללא דמלתא מסרב בשליחות היה מפני כבודן של ישראל ולא היה כובש נבואתו ולא עובר על דברי עצמו ואעפ"י שהיה יודע שיענש בשביל כך אמר מוטב שיענש הוא ולא יפול מכבודן של ישראל אפילו כמלא נימא. עוד יש לתרץ כי יונה דעתו היה ללכת אל נינוה בשליחות האל אלא רצה להאריך הזמן אולי תתמלא סאתם בין כך ובין כך ולפיכך ברח לתרשיש להאריך הזמן ומשם ילך לנינוה. ומדברי המתרגם נראה שכל זה קודם שאמר לו הקב"ה שילך לנינוה שתרגם ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' וקם יונה למיערק לימא מן קדם דאיתנבי בשמא דה' ונחת ליפו וגומר וצריך לומר שידע במראה הנבואה שהיה הקב"ה רוצה לשלוח אותו וברח לחוצה לארץ כדי שלא תשרה עליו הנבואה ושיעור הכתוב כך ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני שהיה אליו הדבור הנזכר למעלה וזהו מלפני השם ואע"ג דלשון הכתוב דחוק קצת הענין מתיישב שפיר לפי דרך זה:

[תם ונשלם שו"ת רדב"ז חלק שני ]