שו"ת רדב"ז/תתט
שאלת ממני החכם המעולה יצ"ו פי' דמתניתין היה עובר אחורי בהכ"נ או שהיה ביתו סמוך לבהכ"נ ושמע קול שופר או קול מגלה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא ואע"פ שזה שמע וזה שמע זה כיון לבו וזה לא כיון לבו. וקשיא לך עלה מאי שנא עובר אחורי בהכ"נ והלא בתוך בהכ"נ גופה אם לא כיון לבו לא יצא בין למ"ד מצות צריכות כוונה או למ"ד אין צריכות מ"מ צריך שיכוין לבו לשמוע קול שופר. ותו דקתני אע"פ שזה שמע וכו' וזו משנה שאינה צריכה היא. ותו מאי שזה שמע וזה שמע דמשמע דאיירי מתני' בשני בני אדם והא לא איירי מתני' אלא באדם א' אם כיון לבו אם לא כיון לבו והכי הוה ליה למתני אעפ"י ששמע קול שופר כיון שלא כיון לבו לא יצא:
תשובה נ"ל דפירושא דמתני' הכי הוא היה עובר אחורי בהכ"נ וכו' אם כיון לבו יצא הא סתמא לא יצא בד"א במי שהיה עובר אחורי בהכ"נ אבל מי שהיה בבהכ"נ סתמא יצא ומשום הכי נקט מי שהיה עובר אחורי בהכ"נ והיינו דקתני ואם לאו כלומר שלא כיון לבו אלא סתמא לא יצא ועלה קתני אעפ"י שזה שהיה בב"ה שמע וזה שהיה אחורי בהכ"נ שמע זה סתמו כאלו כיון לבו ויצא דלהכי אתא לבי כנישתא וזה סתמא כאלו לא כיון לבו ולא יצא כיון דלא אתא לבי כנישתא לא נפיק ידי חובתיה עד דמכוין למ"ד מצות צריכות כוונה צריך כוונה לצאת. ולמ"ד אין צריכות כוונה אם כיון לבו שיהיה קול שופר לבד יצא. וא"ת כיון דמאן דקאי בבהכ"נ בסתמא נפיק ידי חובתיה למה נהגו להבדיל בבית אעפ"י ששמעו כל בני הבית הבדלה בבהכ"נ. כבר תירצה רשב"ם ז"ל לפי שמתכוונים שלא לצאת שם ואפי' למ"ד מצות אין צריכות כוונה אם כוונו שלא לצאת לא יצאו ואפי' למ"ד מצות צריכות כוונה כיון שזה בא לבהכ"נ לצאת ידי חובתו בכלל הצבור אעפ"י שבשעה ששמע לא כיון לבו אלא סתמא יצא ידי חובתו. ולענין ש"ץ שהוא נעים קול ומזמר בבית המשתאות בשירי עגבים בשירים של דופין מוחין בידו ואם אין רוצה לשמוע מעבירין אותו ועליו ועל כיוצא בו אמר הכתוב נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה כן השיב הריא"ף ז"ל בתשובה הנל"ד כתבתי: