שו"ת רדב"ז/תתג
שאלת ממני אודיעך דעתי בהא דאמרינן פ"ק די"ט אמר רבא הלכתא כוותיה דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא וחד מינייהו בשני ימים טובים של ר"ה רב ושמואל דאמרי תרוייהו נולדה בזה אסורה בזה ולא אשכחנא מאן דפליג עלייהו בהדיא:
תשובה פליג עלייהו רבה בהדיא דגרסינן התם אמר רבה מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ביצה מותרת דתנן משחרב בית המקדש התקין ריב"ז שיהיו מקבלין עדות החדש כל היום שהחזיר הדבר ליושנו ולקדש היום נמצא שאין ב"ד עושין ב' ימים והרחוקים העושים ב' ימים אינו אלא מספק שאין יודעים אם נתקדש ביום שלשים או ביום ל"א והרי הם כשאר י"ט של גליות וביצה שנולדה בזה מותרת בזה ממה נפשך דחד מינייהו חול אמר ליה אביי והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו ביצה אסורה כוונת אביי בקושיא זו מה שהקשה לבסוף ולרב ושמואל קשיא מתני' ורבה לחדודי לאביי השיב לו אמינא לך אנא ריב"ז ואת אמרת לי רב ושמואל כדי שיפרש כוונת קושייתו ואחר שפירש קושייתו תירץ הא לן והא להו לבני א"י שעושין יום אחד מותרת אבל לדידן בני הגולה שהרי אנו עושין שני ימים ועודנו כבתחלה מפני אותה תקנה ראשונה לא מפני ספק וכיון שלא פסקה אותה תקנה מאצלנו באיסור הראשון עמדנו להיותם כיום ארוך. נמצאת למד כי רבה סובר כי בארץ ישראל ביצה מותרת ורב ושמואל ס"ל דאפילו בתר תקנת ריב"ז ביצה אסורה אפילו בארץ ישראל מטעמא דמסיק רבא מי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קדש ולמחר קודש דאע"ג דתיקן לקבל עדות החדש כל היום להיות מונין למועדות מן הראשון ואפילו באו עדים מן המנחה ולמעלה אבל מלעשות י"ט שני לא נעקרה תקנה ממקומה ולגבי א"י הוצרך רבא לומר הלכתא כרב בהא משום דרבה פליג עליה אבל לגבי חוצה לארץ ליכא מאן דפליג דנולדה בזה אסורה בזה ודבר פשוט הוא לא היה כדאי לישאל עליו: