שו"ת רדב"ז/תשפא
שאלת ממני אודיעך דעתי על הא דתנן הכל כשרין לקרות את המגלה חוץ מחרש שוטה וקטן והלא עבדים ג"כ אינם כשרים דהא במס' ערכין אמרינן הכל לאתויי נשים ומשמע דעבדים לא. וכן כתב הרמב"ם ז"ל והכל חייבין בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדי' משוחררים משמע דעבדים בלתי משוחררים אינם חייבים וכן בדין שהרי כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים ועבדים פטורים ולא חייבו את הנשים במקרא מגלה אלא משום שאף הן היו באותו הנס שהרי היו בסכנה מה שאין כן בעבדים ושבקינן להו אדינייהו:
תשובה כבר ידעת מאמר ר' יוחנן אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהם חוץ. וחרש שוטה וקטן איצטריכא ליה לתנא לאפוקי דקטן איירי בשהגיע לחינוך מדפליג רבי יהודה. וא"ת א"כ מאי טעמייהו דרבנן מקרא מגלה דרבנן וקטן שהגיע לחינוך מדרבנן אתי דרבנן ומפיק דרבנן כדאמרי' בעלמא הא תריצו לה בתוספות דקטן תרי דרבנן ולא אתי תרי דרבנן. ומפיק חד דרבנן וזה הנכון ממה שנאמר בתירוץ קושי' זו. וחרש איירי אפי' במדבר ואינו שומע ואע"ג דאמרינן דסתם חרש בכל מקום היינו שאינו שומע ואינו מדבר אבל מדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר הרי הם כפקחין לכל דבריהם כדאיתא בפרק מי שאחזו אפ"ה חרש המדבר ואינו שומע לא חזי למיקרא דאתיא לה כר' יוסי דאמר בפרק היה קורא הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו לא יצא וכיון דאיהו גופיה לא נפיק לאחריני נמי לא מפיק. ושוטה נקט אגב הנך ומשום דאית בהו חדושא אצטריכא ליה לומר חוץ וכו' אבל עבד פשיטא ליה דכיון דאיהו לא מחייב לא מפיק אחריני. וא"ת כיון דעבד פטור ממקרא מגלה כשאר מצות עשה שהזמן גרמא אמאי לא הזכיר הרמב"ם ז"ל דין מי שחציו עבד וחציו בן חורין דאין לו תקנה אלא שישמע מאחרים דלא אתי צד עבדות שבו דפטור ומפיק צד חרות שבו דחייב כמו שכתב הר"ב ז"ל גבי שופר וז"ל וכן מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא אפילו את עצמו שאין צד עבדות שבו מוציא צד חרות שבו אלא כיצד יצא ידי חובתו שישמע מבן חורין שיתקע לו ע"כ. הא לא קשיא כלל דלאו כי רוכלא ליזול וליתני וכתבה הרב ז"ל אצל שופר כמסקנא דגמרא בר"ה. ומינה אתה דן לכל מצות עשה שהזמן גרמא ולא שאני לן בין מצוה דאורייתא כשופר ולולב ובין מצוה מדברי סופרים כגון מקרא מגלה וכי היכי דלא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא הכי נמי לא אתי הפטור ומפיק המחוייב אפילו מדרבנן ומי שרוצה לחלק בין שמיעת קול שופר למקרא מגלה שזה תלוי בשמיעה ומשום הכי לא אתי צד עבדות ומפיק צד חירות אבל מקרא מגלה תלוי בקריאה ולפיכך אתי צד עבדות ומפיק צד חרות ומסתייע מדלא כתב הרב ז"ל גבי מקרא מגלה. דע כי חילוק זה אינו כלום והוי כהלכתא בלא טעמא דהא בתרוייהו יוצא בשמיעה ובתרוייהו המצוה נעשית בפה הילכך אין חילוק זה כלום. והנכון מה שכתבנו שהדין שוה בכל מצות עשה שהזמן גרמא שהעבדים פטורים שאם היה חציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא את עצמו עד שיוציאנו בן חורין וכתבה הרב בחדא וה"ה בכל שאר המצות וזה ברור שאין קושיא בלשון הרמב"ם ז"ל. אבל הטור כתב סימן תרפ"ד גבי מגלה ומי שחציו עבד וחציו בן חורין אפילו את מינו אינו מוציא ומשמע הא את עצמו מוציא ומאי שנא מתקיעת שופר וראיתי כתוב בשם אחד מהגדולים בתירוץ קושיא זו כי במגלה אינו צריך השמעת קול כי הקורא את המגלה אע"פ שלא השמיע לאזנו יצא אבל בשופר צריך שמיעה ונמצא שבאותו קול נדבק צד עבדות עם צד חירות ואותו הקול בא להוציאו ואינו יכול כי יש בו עבדות אבל בקריאת המגלה בקריאה הוא מוציא וכל צד מוציא את עצמו ואין זה נכון: