שו"ת רדב"ז/תשמח
שאלת ממני על שטר שיצא על היתומים ויש לו טלאי מגבו אי טענינן ליתמי פרוע הוא ותברא הוה כתיב אגביה א"נ דילמא קרוע קרע ב"ד היה והטלאי החזיק את קרעיו:
תשובה מדאבעיא לך אי טענינן ליתמי משמע שאם היה אביהם קיים וטען פרעתי שהוא נאמן. ולא היא דאי משום קרע אע"פ שיש טלאי על גבו ניכר הוא אם הוא קרע ב"ד או לא. ואי טעין דתברא כתיב אגביה נסיר הטלאי ונחזי וכתב שנגרר ונתן עליו טלאי זה כדי להסתיר מקום הגרר אפי' שהיה הגרר ניכר ממש לא חיישינן ליה דלא אמרינן אלא שאין למדין מן הגרר אם אינו מקוים אבל שאר השטר בחזקתו עומד וכן כתב הרשב"א בתשובה והביא ראיה מהתוספתא דתניא שטר שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול שלא מגופו כשר ש"מ דמחק שאינו מגופו אינו פוסל את השטר לומר שמא תנאי היה כתוב בו ע"כ והרי הגרר אשר מבחוץ אינו מגופו של שטר ולפיכך אינו פוסל אותו דגופו של שטר היינו שם המלוה והלוה והזמן והמעות אבל שאר השטר בחזקת כשר הוא. ומ"מ בנ"ד ב"ד אביהם של יתומים ויש להם לחקור על הדבר יפה ולמתן את הדין עד שיתברר וקולפין הטלאי שעל השטר אם אין תחתיו גרורה ודאי כשר הוא שלא נתן עליו הטלאי אלא להחזיקו ואם נמצא תחת הטלאי גרירה צריך לראות אם יש בו כדי כתיבת תברא ואם אין בגרר שיעור כתיבת תברא ודאי כשר הוא ואם אין הגרר במקום גופו של שטר מאחוריו גם בזה ודאי כשר שאין דרך לכתוב תברא אלא מאחורי גופו של שטר. אבל אם הגרר הוא שיעור תברא ובמקום גופו של שטר מאחריו צריך להתיישב בדבר הרבה ולא קרעינן ליה ולא מגבינן ביה דרגלים לדבר דהוה כתיב עליה תברא וכדי שלא יכירו בזיופו נתן עליו טלאי ומימר אמר כיון דיתמי לא ידעי במילי דאבוהון לא יהבי אדעתייהו והשתא ניחא הא דאמרינן בשלהי פרק השואל כיון דלגוביינא קאי אם איתא דפרעיה איבעי ליה למכתב אגביה א"נ למכתב עליה תברא ואי מצי אידך לממחק תברא דאגביה ויהיה השטר כשר היכי מצי קאמר איבעי ליה למכתב אגביה אלא ודאי יש גרירה שפוסל את השטר והא דתניא בתוספתא שלא מגופו כשר ה"מ בפני השטר דלא עבידי דכתבי תברא בתוך השטר אבל היכא דאיכא גרר מאחורי השטר עם התנאים אשר כתבתי למעלה מסתברא דלא מגבינן ביה וכבר היה מעשה וע"י החקירה יצא הדבר לאורה והדין לאמתו: