שו"ת רדב"ז/תשמג

שאלת על ראובן שהיו מרננים אחריו שבא על אשתו של שמעון ונפטר שמעון ובקש ראובן לישא אותה אם היא מותרת או לא:

תשובה רע עלי המעשה ואין מנחם כי קצת חכמים התירו לו לישא אותה והרי היא אצלו לדעתי באיסור דאיכא כמה רבוותא דאמרי דאפילו נשאה מוציאין אותה לפי שהחזיק את הקול הראשון שהרי הקול הראשון היה קלא דלא פסיק ואפילו שמעון בעלה היה חושד אותה עם ראובן זה. ואני אומר דאפילו לדעת האומרים דלא תנשא לו לכתחלה ואם נשאת לא תצא מודים הם בנ"ד לפי שאני ראיתי כמה אמתלאות בדבר שאחר שמת שמעון נתן עיניו ראובן זה לגרש את בת אחי אביו ויש לו ממנה בן והיא יפה וכתובתה מרובה והאשה החשודה נתנה לו מעות כדי לפרוע לה כתובתה ובשעה שגרשה בפני אמרתי לו כבר ידעתי שמעות אלו אינם שלך אלא אשתו של שמעון נתנה לך כדי לגרש את אשתך ותשא אותה ולא תסמוך על זה שלא אניח אותך לישא אותה. והלך ונתעזר בקהל אחר שהיה הראש שלהם חכם להרע וקדשה בהחבא ואנכי לא ידעתי סוף דבר נשאת שלא מידיעתי בעזרת בעלי זרוע והוראת קצת חכמים לישרי להו מרייהו וכשתפסתי עליהם אמרו שלא ידעו שיש בדבר חשש איסור ולא רנון אבל כיון שקדשה מותר לכנוסי אבל דעתי הוא שהיא אסורה לו דאע"ג דהיכא דאיכא רנון ותו לא דעתי להקל ואם כבר נשאת לא תצא מ"מ בנ"ד אני הכרתי בו אמתלאות ודברים שהם מורים שאמת היה הקול ואפילו המקילים יהו מודים בכיוצא בזה דאפילו אם נשאת תצא אבל מה אעשה שאין הדור עולה יפה ונתקיים בהם עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. נוסף על זה שהלך ונשאה אחר התראתי שכל זה מורה שהקול הראשון אמת היה ומי ששמו אמת יעזרנו על דבר כבוד שמו: