שו"ת רדב"ז/תשמא
שאלת על מה שנהגו במצרים להניח על המתים מצבות של אבן גדולה וכותבין עליה שם המת וכשמפנין אותו להעלותו לירושלים באים העכו"ם וגונבים אותם ומוחקין הכתובה וחוזרין ומוכרין לישראל לצורך מתים אחרים אם יש בזה צד איסור:
תשובה אע"ג דאיכא פלוגתא אם המצבה היא בכלל איסור הנאה מ"מ אנו נוהגים בו להחמיר משום דאיכא מאן דמפרש דהיינו גולל מ"מ בנ"ד נראה שהוא מותר דלא עדיף מהקבר עצמו שאם פינהו משם לקבור אחר דדוקא גבי אביו אמרינן החוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר לא יקבר בו עולמית משום כבוד אביו ואלו בעלמא אפי' למאן דאמר הזמנה היא ואפי' קבר בו ופינהו יקבר בו אחר וכ"ש המצבה שמותר ליתנה על מת אחר ודוקא בחנם אבל מכרה אסור וכן העלה הרשב"א בתשובה הילכך בנ"ד כיון שאין הישראל נהנה כלל מותר. אלא שאני ראיתי במצרים רעה מזו שכל מצבה שנשתכחו שם בעליהם מהם גונבים אותם וחוזרים ומוכרים אותם לישראל ונמצאו גוזלים את המתים וישראל מחזיקין בידיהם לקנות אותם לפיכך ירא שמים יזהר שלא יניח על מתו אלא מצבה חדשה או מאותם שברור אצלו שפינו את בעליהם משם וגם מאותן מצבות שגונבים מעל הצדוקים והשמרונים אסור ליקח מהם ולפי שראיתי מקילין בדבר זה הוצרכתי לכתוב שהדבר אסור שהרי הצדוקי ישראל הוא לענין שאסור בהנאה והשומרונים אע"ג דאינם כישראל לענין שמתיהם אסורים בהנאה שהרי הם [כעכו"ם לכל דבריהם דקיי"ל דמיתי עכו"ם אינם אסורין בהנאה] דילפינן לה מותמת שם מרים מ"מ לענין גזל וגניבה הכל שוין ואסור לסייע ידי עוברי עבירה: