שו"ת רדב"ז/תשכא

שאלת על מה שכתבו הראשונים שאסור לאכול גבינה במפה שאכלו בה בשר ואמרת שלא ראית מימיך מפה מיוחדת לגבינה ומפה לבשר:

תשובה הרשב"א ז"ל האריך בתשובה על זה ואסור לאכול גבינה במפה של בשר ולאכול בשר במפה של גבינה והטעם משום לכלוכי הבשר הדבק במפה והרי הוא בסימן ע"ו. ומה שכתבת שלא ראית מפה מיוחדת לבשר ולגבינה כן הדבר אבל כבר נהגו להפוך המפה אשר אכלו עליה הגבינה וגם הפתיתין מבערין מן השלחן כדאיתא בירושלמי ואם אכלו בשר שוב אינם אוכלים גבינה אלא עד סעודה אחרת ואם היה שם לכלוכי בשר כבר יבשו ואינם נדבקים בגבינה ותו שאין דברי הרב אלא כשהיו מניחין הבשר והגבינה על המפה ואז יש לחוש שמא ידבקו זה בזה אבל מנהגנו להביא כל מאכל על השלחן בקערות אפי' יש שם לכלוכי בשר במפה מעולם לא יגעו זה בזה וכ"ת דחיישינן שמא תפול מידו הגבינה על לכלוכי הבשר אשר במפה או להפך זו חששא רחוקה ואין לחוש לה כלל. ותו שכבר נהגו לתת מפה קטנה לפני כל אחד לקנוח הידים ואין במפה אשר על השלחן לכלוך כלל ואם מפני המפה הקטנה הרי הוא נראה לעין אם יש בה בשר או לא. כללא דמילתא כיון שנהגו להפוך המפה ולבער הפתיתים ולהביא המאכל בכלים אין לחוש כלל ומותר והרי (בירושלם) [בירושלמי] לא חששו אלא לפתיתין ולא למפה ודוחק הוא לומר שהיו אוכלין על השלחן בלא מפה ואפי' שתאמר שלא היו אוכלין על המפה החששא שיש במפה יש בשלחן אלא ודאי לא חיישינן לכמה ספיקי ספק נפל מן התבשיל ספק לא נפל ואת"ל ודאי נפל ספק מן הרוטב ספק מן הבשר בעצמו ואת"ל מן הבשר ממש נפל ספק [נדבק ספק] לא נדבק עם הגבינה. הילכך אפילו לצאת ידי חומרת הרשב"א ז"ל בהפוך המפה לחוד סגי ובהסרת הפתיתין כדעת הירושלמי וכן נהגו והנח להם לישראל שמנהגם תורה היא: