שו"ת רדב"ז/תשו
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שנתן לשמעון כתב ידו שהוא חייב לו כך וכך בלשון מעכשיו אם ישאר בידו האלתזאס של המלך יר"ה ונשאר האלתזס בידו אלא שהוסיפו עליו. וכשבא שמעון לתבעו בא עליו בג' דרכים אחד שהיא אסמכתא ואסמכתא לא קניא ועוד שלא היה בדעתו אלא אם ישאר האלתזאס בידו כמו שהיה בתחלה ולא בתוספת ועוד שאין זה שטר אלא כתב ידו ומגו שהייתי נאמן לומר פרעתי נאמן לומר כך היה בדעתי אם ישאר האלתזס כמו שהיה בתחלה ושאלת ממני אם יש ממש בטענות אלו:
תשובה דע כי טענת אסמכתא אינה כלום אע"פ שאין שם קנין ממה נפשך כי רוב הפוסקים הסכימו דכל שטר שכתוב בו מעכשיו אין בו אסמכתא וזו הסכמת הרמב"ן והרשב"א והנמשכים אחריהם וה"ה אם יש בשטר קנין לא הוי אסמכתא. אבל דעת הרמב"ם והנמשכים אחריו דאין קנין מבטל האסמכתא אלא א"כ קנו ממנו בב"ד חשוב ואם אמר לו קנה מעכשיו קנה אפי' איכא אסמכתא וכן כתב הרב פי"א מהלכות מכירה הילכך בנ"ד כיון שאמר אני מתחייב במנה מעכשיו קנה ואין כאן אסמכתא שאלו לא גמר להקנותו לא הקנהו מעכשיו ואע"ג דממה שפירש בפי' המשניות בפרק גט פשוט נראה דמעכשיו לא מבטל האסמכתא מ"מ על מה שכתב בפסק יש לנו לסמוך וא"ת בפסק נמי קשיא מדידיה אדידיה דכתב אסמכתא שקנו מידו עליה בב"ד חשוב הרי זה קנה משמע שאם קנו מידו שלא בב"ד חשיב לא קנה וכתב הרשב"א ז"ל דכל קנין מעכשיו הוא וי"ל דהוא ז"ל אזיל לשיטתיה דס"ל דקנין במקום מעכשיו קאי ומבטל האסמכתא אבל הרב ז"ל סובר דאין קנין במקום מעכשיו הילכך בעינן קנין בב"ד חשוב או קנין במעכשיו לבטל האסמכתא אבל קנין לבדו שלא בב"ד חשוב או מעכשיו בלאו קנין לא מבטל האסמכתא. הילכך בנ"ד אם קנו מידו בעדים או שהוא מודה שקנה ממנו בקנין סודר ואיכא מעכשיו לכ"ע נתבטלה האסמכתא ואם היה שם קנין בלא מעכשיו או מעכשיו בלא קנין הוי פלוגתא וקי"ל כהרמב"ם דאתריה דמר הוא והריא"ף נמי הכי ס"ל. ולענין מה שטען שלא היה בדעתו אלא א"כ ישאר האלתזס כמו שהיה בתחלה בזה איני רואה את דבריו כיון דמילתא דשכיחא היא דמוסיפין באלתזס אפי' בתוך זמן הג' שנים של האלתזאס וכ"ש אחר שיעבור זמן האלתזס וכן מעשים בכל יום במצרים וכיון דמילתא דשכיחא היא הוה לאתנויי בפירוש וכיון דלא פירש אין שומעין לו. ולענין מה שטען דאית ליה מיגו אם כתוב בכתב ידו נאמנות הדבר פשוט שאינו נאמן לומר פרעתי וכן כתבו המפרשים וכן הוכחתי בתשובה שהוא דעת הרמב"ם ז"ל אבל אם אין כתוב בו נאמנות שכתב הרב שהוא נאמן לומר פרעתי יש לדון דלא אמרינן מגו מטענה טובה לטענה גרועה ואם הממון הוא גדול פרעון כזה קלא אית ליה ולפיכך אינו טוען ברצון פרעתי ולפיכך אין זה מגו טוב שלא יאמינוהו העולם. ואפי' היה הממון דבר מעט אני אומר שאין זה מגו דבשלמא אם היה טוען בפירוש התניתי אם ישאר האלתזס כמו שהוא עתה וחברו מכחישו היה ראוי להאמינו במגו דאי בעי אמר פרעתי אבל כיון שהוא מודה שלא התנה בפירוש אלא שכך היה בדעתו ואנו אומרים שאין שומעין לו משום דהוה ליה לפרושי מה מעלה ומוריד המגו לזה ופשוט הוא: