שו"ת רדב"ז/תשא
שאלת על כהן שרוצה לישא גרושה ואמרו קרובי האשה שאין האשה עוברת על לאו זה דקרא כתיב ואשה גרושה מאישה לא יקח אדידיה קא מזהר רחמנא:
תשובה מה זו שאלה כל העונשין האיש והאשה שוים בהם וכמו שהוא עובר כן הנשאת לו ג"כ עוברת וז"ל הרב פי"ז מהלכות איסורי ביאה ובין כ"ג ובין כהן הדיוט שנשא אשה מארבע נשים ולא בעל אינו לוקה וכל מקום שהוא לוקה היא לוקה וכל מקום שהוא אינו לוקה היא אינה לוקה שאין הפרש בין איש לאשה לעונשין זולתי בשפחה חרופה בלבד כמו שבארנו ומשנה שלימה היא בכריתות פרק ד' מחוסרי כפרה כל העריות א' האיש וא' האשה שוין במכות ובקרבן ובשפחה לא השוה את האיש לאשה במכות ולא את האשה לאיש בקרבן וכן כתב הרב גבי ממזר ג"כ אחד ממזר שנשא ישראלית או ישראלי שנשא ממזרת כיון שבעלו אחר הקידושין לוקין ויש כמה גאוני עולם פסקו דאם בעל אפי' שלא קדש לוקין וקרוב אצלי שטעו בהא דאמרינן לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין וטעות הוא שלא נאמר הוא לענין שהכהנת מותרת לינשא לחלל ולגר ולמשוחרר אע"פ שהכהן אסור בחללה ובגיורת ומשוחררת שנאמר בני אהרן ולא בנות אהרן עד שנמצא הגר מותר לישא ממזרת דקהל גרים לא איקרי קהל ומותר לישא כהנת דלא הוזהרו כשרות להינשא לפסולים ואפי' אם עבר הכהן ונשא גרושה כופין אותו בשוטים עד שיוציא דבדברים לא יוסר עבד וכן כתב הרשב"א בתשובה ומוסכם הוא ודבר זה לא היה כדאי להאריך אלא משום דגזל ועריות הלב חומדן ומבקשים טענות ותואנות להתירן וצריך כל מנהיג לעמוד בפרץ שלא יתבטל אפי' אות אחת מתורתנו הקדושה ונמשך עוד מהענין הנזכר כי אשת הכהן נתקוטטה עם אם האשה הגרושה והלכ' והלשינה לשר העיר והפסידה מעות וקצת החכמים אמרו לחייב את בעל האשה המוסרת מה שהפסידה אשת הכהן ורצית לדעת אם הדין כן. תשובה אין הבעל חייב לשלם כלום ואפי' מנכסי מלוג שלה דקיי"ל עבד אשה וקטן פגיעתן רעה אחרים שחבלו בהן חייבין הם שחבלו באחרים פטורים אלא כותבין על האשה מעשה ב"ד ואם תתאלמן או תתגרש יגבה הניזק נזקו ממנה אבל בעודה תחת בעלה לא לפי שהכל משועבד לו ואם ראו ב"ד שאשתו הלכה בעצתו למסור ורצו לקונסו הרשות בידם אבל מן הדין לא דקי"ל דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין ומטעם אין שליח לדבר עבירה: