שו"ת רדב"ז/תרנו
שאלת ממני אודיעך דעתי באשה שהפקידה מנכסי צאן ברזל שלה אצל אשה אחרת ברשות בעלה ואותה אשה נתנה הפקדון לבעל בלא רשות האשה אם חייבת הנפקדת לפרוע לאשה המפקדת מדין פשיעה:
תשובה לכאורה היה נראה לומר דהויא פשיעה כיון דקי"ל שאין רשות לבעל למכור בנכסי צ"ב של אשתו וכ"ש לדעת הפוסקים שאם מכר אין מכור (וכתב) [וכ"ת] חיישינן שמא גנבה אותם ולמחר תתבע אותם מבעלה שהוא חייב באחריותן הכא לא שייך למימר הכי שהרי ברשות בעלה הפקידה אותם אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דפטורה. דתניא אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות קבל מן האשה יחזיר לאשה ופי' אבן מיגש ז"ל לפי שיש לומר שמא הפקידו אצלה ואינו שלה כדי שיזכה בו בעלה ע"כ. הרי לך בהדיא דאי ידעינן בודאי שלא היה פקדון אצלה יחזיר לבעל שכל מה שקנתה האשה הרי הוא של הבעל וכ"ש בנ"ד שהם נכסי צ"ב שהבעל חייב באחריותן ואע"פ שאין רשאי למכרן הרי הם כשלו שאם נגנבו או אבדו חייב לשלם. וכן כתב רבינו אבן [מיגש] בספרו הא דאמר יחזיר לאשה ולעבד ולקטן היינו בשלא תבע הבעל והרב והאב אבל אם תבעו יחזיר להם דמה שקנתה האשה קנה בעלה ומה שקנה עבד קנה רבו ומציאת הקטן לאביו ע"כ. וכתב ראבי"ה ז"ל וכי היכי דאין מקבלין מהם לכתחלה ה"נ לא יחזיר הבעל אל הנפקד לבתר שהחזיר לו וגם היא לא תוציא כלום מן הנפקד ע"כ. משמע דלכתחלה יכול הנפקד להחזיר לבעל ונפטר מן האשה וכן נראה דעת הרשב"א ז"ל שכתב ומיהו אם החזיר לקטן אינו חייב לשלם ע"כ. ובודאי כשלא הגיע לעונות הפעוטות מיירי דאי בשהגיע לעונות הפעוטות אפי' לכתחלה מחזירין לו. וע"כ לא קאמר דאין מחזירין לו לכתחלה אלא דחיישינן שמא יאבד אותם. אבל לבעל מחזירין לכתחלה וכ"ש אם החזיר דודאי פטור הנפקד מלשלם. ואפילו לדעת ר"י ז"ל שכתב דהלשון משמע ודאי לכתחלה אין הבעל מוציא מיד הנפקד בב"ד אמנם אם תקף הבעל מיד הנפקד אין מוציאין מידו מדלא קתני רבותא דאפי' תקף יחזיר לאשה ע"כ. מודה הוא בנ"ד דע"כ לא אמרה ז"ל אלא בנכסים דלא ידעינן מה הם וחיישינן שמא פקדון היו אצל האשה ולפיכך אין מוציא הבעל בב"ד מן הנפקד אבל בנכסי צ"ב כ"ע מודו שמוציא בב"ד כיון שהוא חייב באחריותן ויכול לומר אני חושש שמא יאבדו ואצטרך לפורעם. ואפי' בשאר נכסים אם נתן הנפקד לבעל מדעתו אינו חייב לשלם ואין זו פשיעה דמימר אמר מה שקנתה האשה קנה בעלה ואומר הבעל בנכסי אשתו אין צריך הרשאה והבעל כאשתו לכל דבר וכיוצא בדברים אלו אומר בדעתו ולא הויא פשיעה וברור הוא ולגבי הדין יש לפסוק שהבעל יכול להוציא בב"ד וגם הנפקד יכול להחזיר לאשה לכתחלה וכן נראה דעת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל ג"כ לפי מה שכתב מגיד משנה בשם הרשב"א וז"ל פ"ז מהלכות שאלה ופקדון גם כן חלוק בזה הרמב"ן וסובר כדברי רבינו וכתב הרשב"א ז"ל. ולפי דבריו הא דקתני יחזיר לאשה יחזיר לעבד לאו דוקא קאמר כלומר להם ולא לבעלים אלא משום שאמרו אין מקבלין פקדונות מהם אלמא חוששין שמא משל בעלים גנבום היה עולה בדעתנו שאם קבלום נחוש ולא נחזירם קמ"ל אין מקבלין לכתחלה ומ"מ אם קבלו למקום שנטלו יחזירו ע"כ כל זה כתבתי להתלמד במקום אחר אבל בנ"ד כ"ע מודו כיון שהם נכסי צ"ב שמחזירין לבעל לכתחלה ומינה שפטור הנפקד: