שו"ת רדב"ז/תרמה
שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי בפי' דבור תוספות בריש פרק כיצד מברכין וז"ל דבר שאין גדולו מן הקרקע כגון בשר וחלב וא"ת מאי איריא בשר אפי' ירקות נמי לא אתו וי"ל דאיכא למימר קמה תוכיח ולפרש"י דגריס דלאו בר נטיעה מנין וליכא למימר דאתי משאר אילנות דאיכא למפרך מה להנך שכן חייבין בפאה ע"כ:
תשובה איברא דהוי מעט הכמות ורוב המבוכה אבל במה שאכתוב לך יתבאר בע"ה. וא"ת מאי אריא בשר אפילו ירקות נמי לא אתו ומאי אריא דנקט בשר וביצים וליכא למימר חדא מינייהו נקט דירקות הוה עדיפא ליה לאקשויי ירקות מנין אע"ג דהוו גידולי קרקע. וי"ל דלהכי לא בעו ירקות מנין משום דאיכא למימר קמה תוכיח וכי היכי דקמה מברכין עליה הכי נמי על הירקות וליכא לאקשויי תו מה לקמה שכן חייבת בחלה דלא פרכינן הכי אלא היכא דשייך וירקות לא שייך בהו שהרי אין עושין מהם עיסה והיכי נפרוך ממילתא דשייך למילתא דלא שייך ועיין בה שזהו אשר חדשתי לך בזה הדבור ולפירש"י ז"ל ניחא דגריס דלאו בר נטיעה מנין והוו ירקות בכלל שאלתו. וליכא למימר דאתו ירקות במה מצינו משאר אילנות דאיכא למפרך מה להנך שכן חייבין בפאה והירקות שייך בהו פאה אלא שאין חייבין בה וא"כ שפיר איכא למפרך ומשום הכי בעי מנא לן כיון דלא הוו ירקות בכלל דבר נטיעה. וא"ת נהי דלא מצית למפרך מה לקמה שכן חייבת בחלה מטעמא דאמרן מ"מ ניפרוך מה לקמה שכן חייבת בפאה כדפרכי אינהו גופייהו לפי גרסת רש"י ז"ל וי"ל דלא שייך למפרך מה לקמה שכן חייבת בפאה דהא אין הקמה חייבת בפאה אלא השדה הוא שחייב דכתיב לא תכלה פאת שדך ולא כתיב לא תכלה פאת קמתך ואע"ג דפריך לעיל מה לקמה שכן חייבת בחלה ולא מחייב חלה אלא מן העסה לא קשיא דחלה אתיא מן הקמה ונמשך ממנה אבל אין הפאה נמשך מן הקמה אלא מן השדה והפאה הוא חלק מהקמה ולא בא מכח הקמה תדע שהרי הפאה קודמת לצד מזבח ואמאי לא פריך לעיל מה להצד השוה שבהם שהם חייבים בפאה דהיינו כרם וקמה והנה אתו במה הצד כל האילנות אלא ודאי לא פריך הכי משום דלא שייך לומר בקמה מה לקמה שכן חייבת בפאה מטעמא דכתיבנא. אבל באילנות שייך שפיר למפרך מה להנך שכן חייבין בפאה דהא באילן תלה הכתוב דכתיב כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך ואע"ג דהאי קרא איירי בשכחה ה"ה בפאה והפאה באה מכח האילן שהוא סיבה לה ולכן שייך שפיר לומר פאת האילן אבל אין הקמה סיבה לפאה אלא חלק ממנה ודוק ותשכח. וליכא לאקשויי כיון דלא שייך למפרך מה לקמה שכן חייבת בפאה א"כ נעשה ממנה הוכחה לפירוש רש"י דכי פרכת מה לשאר אילנות שכן חייבים בפאה לימא קמה תוכיח שאין בה פאה וחייב לברך אף אני אביא ירקות שאעפ"י שאינה חייבת בפאה תתחייב בברכה. וליכא למימר הכי דקושטא הוא דאיכא בקמה פאה ולא אמרינן לעיל אלא דלא שייך למפרך מה לקמה שכן חייבת בפאה דכיון דקם דינא לא פרכינן מה לקמה שכן חייב בפאה מטעמא דאמרן אבל לעשות ממנה הוכחה לית לן דאיכא לדחויי מה לקמה שכן יש בה צד פאה שהרי מניחין ממנה חלק לעניים תאמר בירקות שאין בהן צד פאה כלל: