שו"ת רדב"ז/תרמג
עוד שאלת עלה בהא דתנן פרק כיצד מברכין בירך על הפת פטר את הפרפרת בירך על הפרפרת לא פטר את הפת ב"ש אומרים אף לא מעשה קדרה. ואיבעיא לן בגמרא ב"ש ארישא קאי או אסיפא קאי וסלקא בתיקו. וכיון דאיבעיא לן אליבא דב"ש משמע דהלכתא כב"ש ולא ראינו לאחד מן הפוסקים שיאמר בהדיא דהלכתא כב"ש והריא"ף ז"ל הביא מתני' כצורתה ולא כתב הלכתא אלא סמך על הכלל דב"ש במקום ב"ה אינה משנה:
תשובה מתוך קושיא זו ראיתי מי שפירש שכן דעת הרמב"ם לפסוק כב"ש מדכתב בירך על מעשה קדרה פטר את התבשיל בירך על התבשיל לא פטר מעשה קדרה והא אליבא דב"ש היא. וזה אינו נכון כלל חדא דהיכי שביק ב"ה ופסק כב"ש כיון דלא פסקו הכי בני התלמוד בהדיא ואי משום דקא מבעיא להו אליבא דב"ש משמע דהלכתא כותייהו הא ליתא דבכמה דוכתי בעי תלמודא אע"ג דלאו הלכתא היא לפרושי מתני' והכא לא צריכין להא תירוצא כדבעינא לפרושי לקמן בע"ה. ותו קשה דאי פסק כב"ש מי אמר לו לרב דאסיפא פליג כיון דתלמודא מסיק לה בתיקו ודילמא ארישא פליג. ולכאורה הכי משמע נמי מלשון רבינו יונה ז"ל שכתב הבעיא וכתב הילכך אם בירך על הפת וכו'. אבל כד מעיינת שפיר תשכח דלאו הכי הוא דתלמודא בעי פירש דברי ב"ש לדעת במאי פליגי עליה ב"ה דאי ארישא קאי ב"ש דת"ק סבר בירך על הפת פטר את הפרפרת וכ"ש מעשה קדרה ואתו ב"ש למימר לא מיבעיא פרפראות דלא פטר להו אלא אפילו מעשה קדרה לא פטר וא"כ ידעינן דת"ק ס"ל בירך על הפת פטר בין פרפרת בין מעשה קדרה. ואי אסיפא פליגי ב"ש דת"ק אמר בירך על הפרפרת לא פטר את הפת פת הוא דלא פטר הא מעשה קדרה פטר ואתו ב"ש למימר אף מעשה קדרה לא פטר. וא"כ ידעינן דת"ק ס"ל פת הוא דלא פטר הא מעשה קדרה פטר. ומסקינן לה בתיקו וא"כ אתרי ספיקי דאמרן פליג ת"ק וזהו ההילכך שכתב רבינו יונה ז"ל אם בירך על הפת פטר את הכל דדילמא ארישא פליג ב"ש וקי"ל כת"ק והא דאמרינן וכ"ש מעשה קדרה לאו משום גריעותא דמעשה קדרה אלא משום דדמיא טפי לפת שהוא ממינו וכ"ש דפטר ליה ברכת הפת. ואי אסיפא פליגי ב"ש ידעינן דסבר ת"ק פת הוא דלא פטר הא מעשה קדרה פטר ולאו משום גריעותא דמעשה קדרה פטר ליה ברכת הפרפרת אלא משום דתרווייהו אתו ללפת את הפת ואתו ב"ש ואמרי אף מעשה קדרה לא פטר. ואיכא לפרושי נמי דטעמיה דת"ק משום גריעותא דמעשה קדרה הוא הילכך הדרין לכללין דפת אשתני למעליותא דקבעו ליה ברכה לעצמו פוטר את הכל דחשיב מכלהו ומעשה קדרה דהוי ממין הפת ומיזן זיין ומברך עליו מעין שלש פוטר את הפרפרת אבל אין הפרפרת פוטר אפילו מעשה קדרה וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל ולא דפסק כב"ש. כללא דמילתא דאיבעיא לן אליבא דב"ש לאסוקי טעמיה דת"ק וכיון דסלקא בתיקו לא ידעינן מידי אליביה במעשה קדרה והדרינן לסברא כדכתיבנא. ואע"ג דלשני צדדי הבעיא משמע דלת"ק גריע מעשה קדרה מהפרפרת איכא לספוקי נמי דילמא לאו משום גריעותא הוא כדפרישית וטעם זה למדנו מדברי ב"ש דהא לשני הצדדין מעשה קדרה עדיף מהפרפרת דלישנא קמא אפילו הפת לא פטור למעשה קדרה ואי אסיפא פליג פרפרת לא פטר מעשה קדרה משמע דמעשה קדרה עדיף ואע"ג דלא קי"ל כב"ש מ"מ [נפקא מינה] לדברי ת"ק דאיכא לאסתפוקי או משום גריעותא דמעשה קדרה קאמר או משום טעמא דכתיבנא והיינו דאמר רבינו יונה ז"ל הילכך ולא דפסיק כב"ש דאי פסיק כב"ש היכי מצי למימר אם בירך על הפת פטר את הכל ודילמא ארישא פליג כדאקשינן לעיל. וכבר נשאלתי על זה לתרץ לשון רבינו יונה ז"ל ותירצתי בדרך אמת:
ולענין מה ששאלת בירך על הפרפרת לא פטר את הפת פשיטא י"ל דהכא עסקינן במי שיש לפניו פת ופרפרת ונמלך לעשות את הטפל עיקר ואת העיקר טפל משום דחביבא ליה הפרפרת דסד"א דפטר את הפת דקי"ל מברך על העיקר ופוטר את הטפלה קמ"ל דבטלה דעתו אצל כל אדם והפת עיקר וצריך לחזור על הפת ומזה הטעם הכניס הרב ז"ל דין זה בתוך דיני ההמלכה לאשמעינן דאין ההמלכה מועיל לעשות את הפת טפלה אלא הפת לעולם עיקר: