שו"ת רדב"ז/תרכז
שאלת על ראובן שמשכן בית לשמעון וחזר שמעון ומשכן אותה ללוי ואחר כך נמצאו ראובן ושמעון במדינה אחרת ופרע ראובן לשמעון ויש בידו מעשה בית דין וכשבא ראובן לקחת את ביתו אמר לו לוי שהיה דר בבית לא תוכל להוציאני עד שתתן לי מה שנתתי לשמעון אשר משכנה לו ובאו לדין ויש מי שהיה רוצה לומר שהדין עם לוי ושאלת מהו דעתי:
תשובה פלוגתא דרבוותא היא אבל דעתי שהדין עם ראובן כיון שפרע חובו נפדית הבית ביד מי שיהיה ולוי הפסיד שמשכן בית שאינה בית של הממשכן אלא שהיא ממושכנת אצלו דלא מבעיא אם לא ידע ראובן ששמעון משכנה ללוי אלא אפי' ידע הדין עמו ואין עליו אלא תרעומת דאי לא תימא הכי לקתה מדת הדין הרי שהלך שמעון ומשכן את הבית ביותר ממה שהיתה ממושכנת אצלו יתחייב ראובן לפרוע יותר ממה שלוה כדי לפדות את ביתו אין זה משפט צדק. ותו הרי שיצא שטר חוב על ראובן אינו טורף את הבית ויוציאנה מיד לוי בלא דמים ולמה לא יטרוף אותו בעליו כיון שפרע חובו ואפילו אם היה שמעון מוחל החוב לראובן היה יכול להוציא ביתו מיד לוי דקיימא לן המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול וכל שכן בנדון דידן שפרע ראובן חובו. ותו דקיימא לן מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וכיון שנסתלק שמעון נסתלק לוי הבא מכחו וחוזר בחובו על שמעון. וא"ת ניחוש שמא קנוניא עושין ראובן ושמעון על נכסיו של לוי לא קשיא שכבר כתבתי דלוי אפסיד אנפשיה דמשכן בית שאינה של הממשכן וגמר והלוהו שלא על משכון וכי תימא טועה היה בדין שחשב שלא היה יכול ראובן להוציא הבית מידו עד שיפרע לו מעותיו מכל מקום לא בשביל טעותו של לוי יפסיד ראובן ביתו. ונמוקי יוסף בפרק מי שמת כתב שתי הסברות וגם הטור אלא שכתב שסברת אביו היא שאין מוציאין הקרקע מידו ודעתי נוטה לדעת החולקים מהטעמים שכתבתי דבשלמא אם היו המשכונות מטלטלין החזיק בהן לפירעון ואין מוציאין מידו אבל קרקע בחזקת בעליה עומדת ומזה הטעם אני אומר דמצי ראובן לומר קים לי כפלוני גאון והרי הקרקע בחזקתו וחוזרת לו וחוזר לוי על שמעון במעותיו. והוי יודע דעד כאן לא פליגי אלא היכא דקדמה המשכנתא השניה לפרעון אבל אם קדם הפרעון למשכנתא כ"ע מודו דמוציאין מידו דהא משכן מה שאינו שלו שהרי כגזולה היא אצל הממשכן: