שו"ת רדב"ז/תקצז

שאלת על ראובן שנשא אשה על מנהג דמשק דאם תמות בלא זרע של קיימא שיירשו יורשיה מצד אביה חצי מאי דאשתייר מנדונייתא והמירה האשה ומתה בהמרתה בלא זרע ויורשיה באים לחלוק והבעל אומר כיון שהמירה אין לה כתובה ולא תנאי כתובה ולא התנה תנאי זה אלא ע"מ שתעמוד בדתה אבל כיון שהמירה אני רוצה לחזור לדין תורה שהבעל יורש את אשתו:

תשובה הדין עם יורשי האשה דנהי שהעוברת על דת אין לה כתובה ולא תוספת הנקראת כתובה אבל נכסי צאן ברזל אין נקראין אלא נדונייא וכל תנאי שבממון תנאו קיים ולא בשביל המרתה הפסידו יורשיה זכותם וחולקים כי הראוי לירש יורש אפילו את המומר וברור הוא וכ"ש שהעוברת על דת לא הפסידה כתובתה אלא ע"י התראה וזו כשהמירה לא התרו בה ונפקא מינה שאם היתה חוזרת בתשובה לא הפסידה כתובתה אבל זו שמתה לא נפקא מינה מידי שהרי בעלה יורש כתובתה ואע"ג דלא אמרינן עוברת על דת אלא בדברים שמכשילים את בעלה מ"מ אין לך עוברת על דת כמומרת. כללא דמילתא לא בשביל המרתה הפסידו יורשיה תנאי כתובתה וחולקין הנכסי צאן ברזל הנמצאים דאשתיור מנדונייתה. והוי יודע שאם יש לה נכסי מלוג הבעל יורש הכל שלא היה התנאי אלא בנכסי נדונייתא ואין דנין בזה ק"ו דאין דנין ק"ו ממנהגא דדווקא בנכסי נדוניא דשכיח בכל הנשים תקנו שיירשו יורשיה החצי כדי שיקפוץ האדם ויתן לבתו כבנו אבל נכסי מלוג דלא שכיח בכל הנשים שבקוה אדינא שהבעל יורש את אשתו וכבר הארכתי בזה בתשובות אחרות ומ"מ אם כתוב בכתובה מאי דאשתייר מנכסי עזבונה נכסי מלוג בכלל וחולקין יורשי האשה עם הבעל בכל מה שנשאר בין נכסי צאן ברזל בין נכסי מלוג: