שו"ת רדב"ז/תקצה

שאלת על ראובן שנדה עצמו אם יעשה דבר פלוני למחר אם יוכל להתיר היום כיון שעדיין לא חל דומיא דנדר דאין מתירין עד שיחול:

תשובה הרא"ש העלה שיכול להתיר כלל כ"ו ע"ש ודנו מהפרה דפסקו רבוותא דיכול להפר עד שלא חל וכ"ש נידוי דקיל טפי שהמנדה יכול להתיר לעצמו ואין צריך אחר להתירו ואילו הפרה צריכה אחר. עוד יש לי טעם אחר שהנדר הוא מן התורה ומפני חומרתו אינו נדר עד שיחול אבל נידוי אינו אלא קללה בעלמא מדרבנן ולפיכך מתירין אפילו שעדיין לא חלה. אבל אם החרים עצמו דאיכא מאן דאמר שהוא מן התורה צריכין אנו לטעמו של הרב ז"ל ואפילו לפי הטעם אשר כתבתי לא חמיר כולי האי כמו הנדר דאיכא לאו ומלקות ואם ת"ח הוא מתיר לעצמו ואם אינו ת"ח כתב הרא"ש שצריך עשרה להתירו אע"ג דלא מתנו ונהגו העולם להתיר בג' דלא דמי למי שנדוהו בחלום דהתם מן השמים נדוהו וצריך עדה אבל היכא שנדה עצמו סגי בשלשה: