שו"ת רדב"ז/תקפג
שאלה ראובן שמעון ולוי היו הולכים בספינה שהיתה הולכת לקוסטנטינה וראובן ושמעון היו הולכים לצאת בגליפול ולוי היה הולך לצאת בקוסטנטינה והגיעה הספינה לגליפול קרוב לערב ובלילה קמו הספנים להוציא המשאות של ראובן ושמעון ובמשאות של לוי היה כתוב מצר אחד שמו ושם כנויו ומצד אחר היה כתוב שם בנו שהוא כשם שמעון ובהיות לילה נתחלף בתוך משאות של שמעון משא א' של לוי שראה שמו כתוב עליו ולא דקדק שהיה שם בן לוי והכניסו אותו בדונית של הספינה להוציאם ליבשה ובתוך הדונית היה הולך שמעון ובעונות נהפכה הדונית ונאבדו המשאות ונחלק שמעון עמהם ובא לוי ושאל משאו מראובן ואמר אתה היית לשם בשעה שהוציאו המשאות ואתה הוצאת משאי וראובן השיב אני לא הייתי מסתכל אלא המשאות שהיה שמי כתוב עליו כשראה לוי כך הלך אל הספנים ושאל משאו מהם ואמר להם תקנו לי משאי הלכו הספנים והתעללו על ראובן ואמרו אתה הוצאת משאו של היהודי או תתן אותה או תתפשר עמו כשראה ראובן כך הלך אצל החכם וספר לו הענין השיב לו החכם ואמר רואה אני דבריך טובים אבל מה אעשה שזה בעל דינך קשה אבל אקרא אותו ואפשר ביניכם קרא ללוי ופישר ביניהם בקונטר אסוכר שהיה שוה אלף לבנים. ועתה בא ראובן ושואל הקונטר מהאסוכר ר"ל שיוויו מלוי ואומר באותה שעה הייתי אנוס ואני בידך נתתי האסוכר ולוי טוען ואומר כבר היינו לפני החכם ופשר בינינו ועוד שאתה אגב אונסך גמרת והקנית ועוד אני הייתי לוקח משאי מהספנים שהיה לי דין עמהם ובעד הנאתך נתפשרתי עמך כדי שלא יחזיקו ממך הספנים ועתה ילמדנו רבינו אור עינינו דבר מי יקום:
תשובה הלשון אשר בא בשאלה אינו מדוקדק שכתוב נתחלף בתוך משאות של שמעון ולשון נתחלף משמע שנשארה אחת שמעון או של ראובן בספינה וא"כ מאותה שנשארה היה ראוי לפרוע משאו של לוי שהרי ניצול ממונו של שמעון בממונו של לוי שאם לא נתחלף הכל היה הולך לאיבוד אם לא שנאמר שמשאו של לוי היה יקר ממשאו של שמעון ועל היתר נעשית הפשרה אבל מתוך השאלה משמע שלא היה כן אלא שנתערב משאו של לוי עם משאות של שמעון וראובן והוציאו אחת יתירה ולשון נתחלף לאו דוקא וכתבתי זה אעפ"י שאין בו צורך כ"כ ללמוד שאם כך היה המעשה היה מקום גדול לפשרה אפי' שלא היה שם אונס שהרי גם ראובן פשע קצת שהיה לו למנות המשאות שלא יוציאו א' יתירה כיון שהוא ושמעון היו מוציאים מן הספינה לא היה להוציא יותר מן המנין שלהם נמצאת הפשיעה מוטלת בין שמעון וראובן ושייך שפיר לעשות פשרה ומ"מ הדין עם לוי אפי' לדברי ראובן שהיה אנוס הרי לוי לא אנס אותו אלא הספנים והוי כאלו אמר טול זה והצילני האנס שזכה לוי במה שלקח ותו שכבר פשר החכם וקבל פשרתו והוציא מידו ושוב אין יכול לחזור ותו דהוה ליה למסור מודעא ואע"ג דמתנה לא בעיא מודעא הנ"מ מתנה דעלמא דמדעתיה יהיב וכיון דאיכא גילוי דעתא דאנוס הוא סגי בהכי אע"ג דלא מסר מודעא. אבל בנ"ד דבעל כרחיה יהיב להסתלק מן האונס אם איתא דלא גמר ויהיב הוה ליה למסור מודעא ותו דאע"ג דבמתנה בעלמא לא אמרינן אגב אונסיה גמר ויהיב ולא דמיא למכר דאיכא אונסא זוזי ומשום הכי גמר ומכר האי מתנה נמי למכר דמיא דע"י כך ניצול מלעמוד עם לוי בדינא ודיינא ודילמא הוו מחייבי ליה מדין פושע ולפיכך אגב אונסיה דהאי הנאה גמר ויהיב ותו מפני פשרתו של ראובן איבד לוי זכותו עם הספנים ודמיא לגרמא בניזקין ואע"ג דקי"ל גרמא בניזקין פטור הנ"מ מדיני אדם אבל חייב לצאת ידי שמים וכיון שנתן כבר זכה לוי במה שיש בידו ואין מוציאין מידו. והנל"ד כתבתי: